 |
/images/archive/gallery/289/676.jpg נחום לנגנטל.
צילום: גיא הכט  |
|
|
|
|
| לנחום לנגנטל, ח"כ לשעבר ושילוב של איש היי-טק ואיש רוח בהווה, הריחוק ממרכז קבלת ההחלטות גורם רק אושר. בראיון למקור ראשון הוא אומר: "לח"כים של המפד"ל אין מספיק אומץ לב פוליטי. הקהל של המפד"ל פחות קיצוני מההנהגה" |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
עינת ברזילי, מקור ראשון
14/4/2005 9:03 |
|
|
|
|
|
|
|
גילוי נאות: המראיינת בכתבה זו מגישה פינה בתוכניתו השבועית של המרואיין, נחום לנגנטל.
עילת ההתכנסות במשרדים המעוצבים של לנגנטל במגדלי היהלום ברמת-גן היא ספר חדש בשם 'כשמשה פגש את בודהא' (הוצאת ידיעות אחרונות), שטיבו הוא בירור פילוסופי
ומנטלי באשר ליחסים בין היהדות ותורת המזרח, בירור שמושג באמצעות שיחות פתוחות בין עו"ד נחום לנגנטל - לשעבר ח"כ במפד"ל ומנכ"ל משרד התחבורה, ובהווה איש עסקים משגשג - ובין נסים אמון, מנחה סדנאות רוחניות בהשראת הבודהיזם ומנטור פנימיות.
בפעם האחרונה שבדקתי היית אשכנזי מובהק מבויבריק, מה לך ולקברי צדיקים?
"אני מאוד מאמין בכוחות שיש לתפילה על קבר הצדיק. אני נוסע לקברי צדיקים באופן קבוע. בימי שישי בצהריים אני נוסע לקבר של ר' יהודה בר עילאי בגליל להתפלל לפרנסה, ולפעמים אני באמת האשכנזי היחיד במניין. באותה הזדמנות אני פוקד עוד כמה קברי צדיקים באזור. הרבנים שלי מההסדר לועגים לריטואל הזה, שבאמת מנוגד לכל הרציונליות הליטאית של עולם הישיבות שבו גדלתי, אבל אני מאוד מחובר לזה, אלי זה מדבר".
נחום לנגנטל, נשוי לנחמה, מנהלת אולפני גיור, ואב לחמישה (שניים מהם משרתים בימים אלו בעזה ובחברון) נולד בבני-ברק למשפחה דתית-לאומית. הוא למד בישיבה התיכונית 'נתיב מאיר' ובישיבת ההסדר במעלה-אדומים והיה קומונר בבני עקיבא. את התואר במשפטים ואת התואר השני בהיסטוריה סיים באוניברסיטת בר-אילן, במקביל ללימודי ספרות באוניברסיטה הפתוחה. לאחר תקופת כהונה כמנכ"ל משרד התחבורה המשיך לכיוון הכנסת, שם מיקד מאמצים במלחמה בתאונות הדרכים כיו"ר ועדה פרלמנטרית שעסקה בנושא. מאז שנטש את הכנסת הוא מכהן כיו"ר דירקטוריון ושותף בחברות היי-טק פרטיות. עד כאן, שום דבר שקשור ליוגה.
איך נוצר הקשר עם נסים אמון?
"כשפגשתי את נסים הייתי מנכ"ל משרד התחבורה, בגיל 36. עבדתי בסביבה מאוד לוחצת - המון מתח, אחריות, תקציבים גדולים שנמצאים בידיים, הקצב של החיים אדיר. הייתי בקריז מטורף. הראש כל הזמן עובד. הרגשתי שאני חייב להרפות, לשחרר את המתח. הלכתי לסדנת מדיטציה שנסים העביר ונתפסתי לזה. התחלתי לעשות מדיטציה שלוש פעמים בשבוע. ביום ההולדת ה-40 שלי, אשתי נחמה, שהכירה את הסקרנות שלי כלפי הרוחניות, נתנה לי במתנה כרטיסים להודו. נסענו לטייל בטייוואן ואני המשכתי לבד לאשראם בפונה. הייתי שם שבועיים ולמדתי להירגע, להתבונן פנימה. ראיתי שם אנשים מאושרים ומסופקים באמת, בלי הרדיפה המטורפת שלנו אחרי ההישגים. אחר כך נסעתי לשם עם הבן שלי לפני שהתגייס. לא מזמן ביקרתי בגומקות של הנזירים בטיבט, למלא מצברים".
מה לך, איש עסקים ממולח, ולכל הניו-אייג' הזה? אולי זו דרך להתמודד עם ייסורי המצפון שגורמים החיים החומרניים שלך?
"ממש לא. אם יש משהו שלמדתי מחוכמת המזרח, זה להתנקות מכל ייסורי המצפון ולהיות פשוט. להתחבר למה שאני באמת רוצה להיות ולעשות. לא הפכתי לתמהוני, גם עכשיו חשוב לי להצליח במה שאני עושה, אבל אני יודע גם ליהנות מהשקט. בחברה המערבית אחרי כל פסגה יש ואדי, נפילת מתח. ההצלחה היא זמנית ומיד מתרגלים אליה ומחפשים את הנ"צ הבא.
"אם אתה דתי-לאומי זה בכלל קשה, כי אתה מחויב גם לאלוקים וגם לקהילה ולבית הכנסת ורק לא לרצונות שלך. אתה כל הזמן מסתכל לצדדים לראות איך אתה בהשוואה לאחרים, ואתה מפסיד את מה שבאמת יכולת להיות. הבודהיזם לימד אותי להיות פחות מוטרד ממה יגידו, ויותר קשוב ומרוכז. גם המשפחה מרוצה מהשינוי. בהתחלה הילדים לא הבינו מי זה האבא החדש הזה, אבל הם נהנים מכך שיש לי סבלנות אליהם ואני אבא פחות לחוץ. יש לי אפילו יותר כוחות ושקט נפשי ללמוד תורה. אגיד לך את האמת, כשהייתי ח"כ לא הספקתי ללמוד תורה, הראש היה יותר מדי עמוס, אבל עכשיו אני לומד כל יום ויש לי סיפוק בלימוד".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
לא זזים בלי פסק הלכה
|
|
|
 |
|
|
|
אפרופו הצלחה, למה באמת עזבת את הכנסת? הרי היית ח"כ מבטיח, המון הצעות חוק וועדות רשומות על שמך.
"עזבתי מסיבות פנימיות-אישיות. בכנסת אתה מרגיש שאתה עובד פול-גז בניוטרל. הרבה מהאנרגיות לא מושקעות בדברים הנכונים, אלא במה יגידו, איך להבטיח מקום לקדנציה הבאה, איך לסגור דילים ולהבטיח את עצמך, מה ההוא יאמר. הרגשתי שאני לא יכול לחיות עם זה. כל הזמן אתה מחשב מה יגידו. אתה חייב לבוחרים, וחייב לרבנים, וחייב לסיעה, וגם שומר שלא יפגעו בפרטיות של הילדים שלך, ואתה מתחיל לשכוח את עצמך".
אתה יודע שהשמועות גורסות אחרת. שעזבת בגלל פרשיית הקרקעות שנקשרה בשמך.
"שטויות. הפרשה שאת מדברת עליה נסגרה הרבה לפני שעזבתי את הכנסת. הרי הכתבה הראשונה בעניין הזה התפרסמה ב'העיר' ב-1993, ואחר כך עוד נחקרתי במשטרה והכל היה גלוי וידוע לציבור. מה עוד יכול היה להתגלות? בניגוד לאחרים, לי יש 'תעודת יושר' מפרקליטת המדינה דאז ומהיועץ המשפטי לממשלה, שחתמו על המינוי שלי למנכ"ל משרד התחבורה. הם מצאו שאין בתוצאות החקירה המשטרתית שום דבר שאפשר להגיש לבית משפט. אם זה היה אחרת חלילה, לא הייתי מקבל את התפקיד. אז מה עוד אני צריך? ממה יכולתי לפחד?
"עזבתי כי הרגשתי שהכנסת לא מקדמת באמת את הנושאים שחשובים לי. שלא תביני לא נכון, אני חושב שהדימוי התקשורתי של הכנסת עושה לה עוול. יש בה הרבה אנשים חרוצים שעובדים מאוד קשה. הייתי בכמה פרלמנטים בעולם ואנחנו במצב טוב, אבל כשאנשים שהלכו איתך בהצעת חוק מסוימת חוזרים בהם ברגע האחרון מתוך חישובים קואליציוניים, אתה מבין שקשה מאוד לקדם נושאים שבוערים לך".
מהי עמדתך לגבי היוועצות ברבנים?
"נוצר מצב בציונות הדתית שבו הח"כים של המפד"ל הרגישו את עצמם חלשים מול הממסד הרבני-תורני, ונדנדו לרבנים להוציא פסיקה בכל שאלה או דילמה אזרחית, עד שנוצרה תלות. לא זזים בלי פסק הלכה. כשבאים למשא ומתן במגרש הפוליטי זאת בעיה. אני חושב שצריך להקשיב לדעת חכמי התורה, אבל לדעת לקבל החלטה בסופו של דבר באופן עצמאי. המגרש ההלכתי שונה מאוד מהזירה של החיים האזרחיים. לח"כים של המפד"ל אין מספיק אומץ לב פוליטי, וככה הפסדנו המון הזדמנויות לשינוי חברתי. גם אני, בחיים הפרטיים שלי, מתייעץ עם רבנים - אבל ההחלטה הסופית היא שלי מול הקב"ה".
אתה מוכן לספר עם אילו רבנים אתה מתייעץ?
"אני מדבר עם הרב אריאל ועם אח שלי, הרב שמואל טל. אני רואה פעם בחודש את 'החלבן', שהוא מקובל שמשתמש בקבלה היישומית כדי לסייע. אני מתייעץ באופן קבוע גם עם הרב דוד אבוחצירא מנהריה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אני לא מתאים למפד"ל הנוכחית
|
|
|
|
|
|
|
אם היית היום ח"כ במפד"ל המתפצלת, עם מי היית הולך, אורלב או איתם?
"קודם כל, אני לא חושב שיש כזה הבדל ברמה האידיאולוגית הערכית. הפיצול הזה יותר פרסונלי. שניהם הרי מתנגדים לתוכנית ההתנתקות, אז השאלה מתי לפרוש מהממשלה היא טכנית לא מהותית".
מה לגבי העמדה הדתית? החברתית?
"מבחינה דתית, אני לא יודע להבדיל בין אנשים. אולי אפי איתם מצטייר באופן מסוים, אבל פגשתי את בנותיו והן משרתות בצה"ל - כמו כל ילדיו - אז אני לא יודע להגיד מי יותר מתון. באופן כללי, לדעתי הקהל של המפד"ל פחות קיצוני מההנהגה, ואולי אני לא מתאים למפד"ל הנוכחית. אבל בואי נאמר שאני שמח ומודה לקב"ה שעשה איתי חסד ואני לא נמצא בכנסת בשלב הזה, כשעומדים לפני הכרעה גורלית כל כך. ולו מסיבות משפחתיות".
מה אתה אומר לילדים שלך?
"אני אומר שזו המדינה שלנו. אנחנו מחויבים לה ואוהבים אותה, גם כשהיא מקבלת החלטות קשות. אני לא יודע מה הייתי אומר להם אם אני הייתי צריך להצביע על זה".
אתה אדם מאושר, נכון?
"אני עובד על זה חזק".
הכתבה המלאה תתפרסם ביום שישי ב"מקור ראשון".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
