 |
/images/archive/gallery/108/311.jpg אריה דרעי.
פלאש 90  |
|
|
|
|
| וזה תקציר המיתולוגיה הש"סניקית: אריה דרעי. האיש שהעיר את המזרחים מתנומת החורף וגרם להם לראות את עצמם ככוח אלקטורלי, אבל גם עורר פאניקה ציבורית מ"האיום השחור"
|
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
אבישי בן חיים
19/5/2005 19:53 |
|
|
|
|
|
|
|
בראשית 1985 מונה בחור מזרחי צעיר, אולי צעיר מדי, בן 25 בסך הכל, לתפקיד עוזר שר הפנים הרב יצחק פרץ, יושב ראש התנועה המזרחית, אולי מזרחית מדי, ש"ס. בציבור הישראלי התחילו יותר ויותר לשמוע את השם אריה, אריה דרעי, עם ריש מזרחית דומיננטית ומתגלגלת, וחלומות גדולים ומתריסים על שינוי מצבם של המזרחים בישראל בכלל ובתוך החברה החרדית בפרט. בסיום אותה שנה מונה דרעי לתפקיד מזכ"ל ש"ס ומשם אצה לו הדרך.
בגיל 27 מונה לתפקיד מנכ"ל משרד הפנים, בגיל 29 לשר הפנים, השמים נראו הגבול. אולי דווקא לכן זה נגמר במלחמת עולם סמלית נגד בקשתו לפתוח לו צוהר קטן אל השמים בתא הכלא נטול החלון במעשיהו. "כדי שהעשן של הפייפ ייצא ולא יחנוק את החדר," נימק. ב1985- אף אחד בישראל עדיין לא ידע איך להתייחס לנטע הזר הקרוי ש"ס. זו היתה תנועה שבבחירות ב1984- הדהימה את הפוליטיקה הישראלית ואת עצמה והכניסה לכנסת ארבעה נציגים, שמיד הוגדרו כעב"מים. ש"ס עלתה באותה שנה לכותרות בעיקר בעקבות "אסון הבונים," תאונה מחרידה בין רכבת לאוטובוס תלמידים שגררה אמירה אומללה של אחד מגדולי הרטורקנים והכריזמטים המזרחים, הרב יצחק פרץ, שקשר בין 22 ההרוגים לבין 22 מזוזות פסולות. אולי היה זה סימן מקדים לשערוריות הבאות שילוו את ש"ס בדרשות מוצאי השבת של הרב עובדיה יוסף ב"יזדים." דרעי מתחיל לשחק בפוליטיקה של הגדולים ויחד עם פרץ עוסק במלאכת תיווך בין ראש ממשלת האחדות שמעון פרס לבין השר הסורר אריאל שרון. הזכייה של ש"ס בארבעה מנדטים ב1984- היתה מדהימה,
אבל לא חסרת תקדים. שלוש שנים קודם לכן הצליח אהרון אבוחצירא עם תמ"י לזכות בשלושה מנדטים ובדרך רשם עוד פרק מתמיה בהיסטוריה של ניסיונות ההשתלבות של המזרחים בישראל, כשחטף כתב אישום, יצא זכאי ומיד חטף כתב אישום שני. היו שטענו כי מדובר ברדיפה אחר פוליטיקאי מזרחי. נו, מה לעשות עם אלה והדמיון המזרחי הפרוע שלהם.
ש"ס בכלל היתה אמורה להיות תנועת מחאה מזרחית פנים-חרדית וקטנה. העסק התחיל להתגלגל לקראת הבחירות המוניציפליות של שנת .1983 באותה שנה בירושלים הסתובבו שלושה ספרדים חרדים עם תחושת עלבון צורבת. תיקון: בישראל הסתובבו מאות אלפי מזרחים עם תחושת עלבון צורבת, שלושה החליטו לעשות מעשה. האחד, הרב נסים זאב, היום חבר כנסת, התדפק על דלתות בניסיון להשיג כסף להקמת סמינר (תיכון) חרדי לבנות, השני, הרב יעקב כהן, היום מוכר ספרים בשכונת גאולה בירושלים, התחנן למנהלי סמינר חרדי אשכנזי שיחזרו בהם מההחלטה לסלק את בתו מהמוסד החינוכי שבניהולם והיה משוכנע כי אם רק היתה אשכנזייה כל זה לא היה קורה לה, והשלישי הרב שלמה דיין, שגם הוא סחב עלבונות, הסיקו מסקנה מפתיעה: גם למזרחים יכול להיות כוח פוליטי. הם הקימו את ש"ס בירושלים וזכו בשלושה נציגים במועצת העירייה. ההצלחה עוררה את השטח לקראת הבחירות לכנסת ב1984- והרב הראשי הספרדי שהודח מתפקידו שנה קודם, הרב עובדיה יוסף, השתכנע לקבל על עצמו את תפקיד המנהיג הרוחני והסמל. לצדו הגיע בעסקת חבילה גם אריה דרעי, שכתלמיד בישיבת העילית הליטאית "חברון" הפך לחברו הקרוב של בנו של הרב עובדיה, הרב דוד יוסף, והתחבב על הרב.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הפרדוקס האשכנזי של הרב שך
|
|
|
 |
|
|
|
תנועת המחאה המזרחית הקטנה והפנים-חרדית, שחשבה בקטן, זכתה לסיוע בלתי צפוי משלושה אשכנזים. אשכנזי אחד, מנהיג הציבור הליטאי הרב אליעזר שך, פרש את חסותו על ש"ס. למעשה, אלמלא אישורו קרוב לוודאי שהיא לא היתה קמה. ביום הבחירות הרב שך אף תרם לש"ס לפחות מנדט וחצי של מצביעים אשכנזים שהצביעו ש"ס בהנחייתו. זה היה פרדוקס מוזר, שתנועת מחאה נגד יחס החרדים האשכנזים מונהגת על ידי מנהיג החרדים האשכנזים. תנועת מחאה קטנה, כבר אמרנו. אשכנזי שני, "מלך הספרדים," המרוקאי מנחם בגין, שהוביל תנועת מחאה מזרחית בשם "הליכוד," נטש את הזירה והותיר חלל שש"ס עוד תמלא. גם היעלמותו של אשכנזי נוסף, שלא נעים לומר, אבל גם הוא הוביל תנועת מחאה מזרחית - הרב מאיר כהנא, תסייע לש"ס להפוך לתנועת מחאה מזרחית המונית.
ובכל זאת, נראה שכל זה לא היה קורה, וש"ס לא היתה מגיעה בבחירות 1999 ל17- מנדטים וגורמת ל430- אלף מזרחים להצביע עבור מפלגה שבראשה דרעי המורשע בעבירות חמורות, אלמלא איש אחד: אריה דרעי. לאחר הדחתו של דרעי מש"ס בעקבות כניסתו לכלא הצהירו המדיחים, מקורבי הרב עובדיה, מפורשות: "מספיקה לנו מפלגה של שישה, שמונה מנדטים." לדרעי זה לא הספיק, ש"ס בהנהגתו של דרעי הצליחה במקום שבו נכשלו האחרים - דוד בן-הרוש, הפנתרים ותמ"י - והפכה למציאותית את המשימה הלכאורה בלתי אפשרית: לגרום למזרחים להצביע בהמוניהם עבור עצמם. נשמע דמיוני שמזרחים יצביעו עבור עצמם, מה? אבל דרעי גרם לזה לקרות. הם התייצבו אחד אחרי השני ושלשלו לקלפי עוד ועוד פתקים שצעקו: "הוא זכאי," "הוא זכאי," וזעקו: "הוא נרדף," "הוא נרדף." אוף, אלה עם הדמיון המזרחי הפרוע שלהם, איך הם לא הבינו שאם היו קוראים לדרעי עייזר ויצמן או אהוד ברק או אריק שרון היו נוהגים בו בדיוק באותה צורה? למה הם התעקשו לפרסם מודעות "תראו מה שצבע יכול לעשות?"
את הזרעים החל דרעי לזרוע כבר אז ב.1985- חלק מסוד ההצלחה היה ההבנה כי אולי יש מזרחים לא מסורתיים, אבל אין זהות מזרחית שהיא לא מסורתית. שימת הדגש על העניין הדתי ועל המסורת הספרדית עבדה. החל בולמוס עשייה, ג'ובים לספרדים בכל מקום אפשרי, הקמת "אל המעיין," הקמת רשת החינוך "מעיין החינוך התורני," שבשנים האחרונות הח"כ והאסיר לשעבר יאיר לוי כבר מעז להסביר: "העברנו אליה כספים בדרכים לא חוקיות, לא היתה לנו ברירה, יש כבר התיישנות על זה, אז אפשר לספר." ומעל הכל: בניית דמותו של הרב עובדיה יוסף כ"גדול הדור." הרב ממילא היה גדול הדור וענק בתורה, רק היה צריך מישהו שישכנע את המזרחים שיאמינו בו ובדרך יתחילו להאמין גם בעצמם. התמונות הצבעוניות, עם הגלימה הצבעונית שהמלגלגים לא הבינו עד כמה היא מלכותית ומרגשת, עשו את שלהם. והיה עוד דבר: דמותו של דרעי עצמו, מנהיג מזרחי מפוצץ בשכל וכריזמה, שעל פי פרשנות חסידיו "הוא הפרענק היחידי שזורם לו בוורידים דם אשכנזי ומסוגל להנהיג אותנו." זה שהסתכל לאליטות בלבן של העיניים ובלבן של העור, וסירב במשך תקופה ארוכה לכופף את הראש בהכנעה כמו כל מזרחי טוב, אז פשוט הורידו לו את הראש, לגמרי. התוצאה: המהפכה הספרדית-יהודית-חברתית מהחלומות של דרעי קרסה. אבל לפאניקה מהאיום השחור שאיים לשנות כאן סדרי עולם, מהאיש שהתסיס, הרטיט, הכעיס והבעיר, יש מניות יסוד בשינוי (הלא מספק) בשיח החברתי בכל הקשור למזרחים בישראל. 20 שנה עברו, דרעי כבר בן ,46 יש שיאמרו רק בן .46 סיכום ביניים? "אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות." וואלה.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
