 |
/images/archive/gallery/306/734.jpg הרב יואל טייטלבוים.
ארכיון מעריב  |
|
|
|
|
| האדמו"ר מסאטמר, הרב יואל טייטלבוים, הוא הגולה הדתי-פוליטי הראשון ממדינת ישראל, שאך זה קמה. מדוע הוא הוצג כהפרעה גנטית? מדוע גורש מההיסטוריה הישראלית הפורמלית? |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
אדם ברוך
19/5/2005 19:57 |
|
|
|
|
|
|
|
ב1949- כבר התברר שהוא לא ישוב. הוא החל לעזוב ב.1947- בין לבין, נעשה ניסיון למעט בערך העזיבה, להקהות אותה מעט. החברה הישראלית החדשה, זו הציונית וזו החרדית, ומה שביניהן, נזקקה לו כאן, בירושלים. נזקקה ליהודי החרדי, הרדיקלי, הנחוש, הלהוט הזה, בשביל לפברק חזות כלל-יהודית משותפת בארץ ישראל, קודם החלטת האו"ם על עתיד הארץ, קודם מלחמת העצמאות. ב1947- נחתם הסכם הסטטוס-קוו. מאז ועד היום אנחנו חוסים תחת ההסכם הזה. הוא נחתם בין הציונות החילונית (בן-גוריון) לבין אגודת ישראל. סטטוס קוו (מה שהיה הוא שיהיה) בדבר השבת בישראל, הכשרות, החינוך העצמאי והמעמד האישי (נישואים וגירושים.( בן-גוריון חתם על ההסכם כי האמין שתוך עשר שנים כל החרדים האלה ותרבותם ייעלמו מעל פני האדמה. החרדים חתמו כי האמינו שתוך עשור כל הציונים החילונים האלה ייעלמו. הרב יואל טייטלבוים, האדמו"ר מסאטמר, לא חתם: הוא גלה מכאן.
ב,1949- כשמגמת פניה של ישראל הסתמנה בבירור כמדינת-עסקה בין הציונים לדתיים - הרב יואל טייטלבוים כבר החל מעצים את עדתו ברובע וויליאמסבורג (ניו יורק,( לכדי עיירה חסידית - מועתקת במלואה ממזרח אירופה - על רוחה ועל תצורתה. יואל טייטלבוים היה הגולה הפוליטי-דתי הגדול הראשון מהמדינה הציונית. תלמיד תיכון ישראלי רגיל אולי כלל לא שמע את שמו. ייתכן שאת ספרו "ויואל משה" (1951) אין מלמדים בשום חוג אוניברסיטאי. לא בחוג להיסטוריה, לא בחוג ליהדות. זהו אחד הספרים העיוניים היהודיים החשובים של המאה ה.20- כתב פולמוס מסעיר ומפתה נגד מדינת ישראל, נגד הציונות, ונגד החרדים (אגודת ישראל) המשתפים פעולה עם הציונות. פולמוס? ביהודית, לא בישראלית, פולמוס הינו גם אסון, פרעות.
ההיסטוריה הישראלית הפורמלית גירשה מתוכה את האדמו"ר מסאטמר. אם היה נענה לציונות, אם
היה רואה בה ראשיתה של גאולה וכו,' ההיסטוריה הפורמלית היתה עושה בו שימוש נרחב. סאטמר, עם השנים, נעשתה עיר ואם יהודית בגולה, כ200- אלף נפש, לפי הערכות מבוססות: יהדות ללא מדינה משלה, יהדות התורה, יהדות הגולה, יהדות הרוח, היהודי כנציגו הנודד בעולם של הבורא.
ב,1944- כשהוא בן ,56 ר' יואל, מקארפטו-רוס ומטרנסילבניה הצפונית, יצא ב"רכבת ההצלה," רכבת קסטנר, בסך הכל רכבת ציונית, לברגן-בלזן, ולאחר מכן עלה לארץ ישראל. עלייה של ניצול המום. רכבת קסטנר עדיין נוסעת בתודעתנו. קראו את "יהודים למכירה"? של יהודה באואר על הרכבת ועל העסקה עם אייכמן. הרכבת עדיין נוסעת בתודעתם של חרדים שהאדמו"ר מסאטמר, הוא עצמו, ושיטתו הפוליטית-דתית, תמיד דחקו אותם להתעמת עם שיטתם שלהם, עם שיתוף הפעולה הפוליטי עם הציונות החילונית. גם כשלכאורה התנערו ממנו כליל, ר' יואל היה להם מצפן ומצפון רוחש, תובע תשובה. הנה, קראו ב"מכתבים ומאמרים" את הספדו של הרב שך את האדמו"ר מסאטמר. הספד? קינה.
ב,1949- לאחר כשנה וחצי מיציאתו מישראל, שנה וחצי שבהן הוא וגלותו התנודדו קצת על עומדן, התברר שלא ישוב עוד לישראל הציונית. בן-גוריון, מייסד המדינה, היה מעוניין באדמו"ר מסאטמר בישראל. לא באדמו"ר עצמו, אלא באדמו"ר הרדיקלי הזה כמכשיר פוליטי, תעמולתי, כדימוי, כחלק מהתמונה המזויפת של שותפות חילונית-חרדית בדבר עצם מדינת ישראל, ואם לא שותפות אזי סטטוס-קוו. מרגע שהתברר כי האדמו"ר מסאטמר לא נענה לכך, הוא ושיטתו הוצגו כאן כהפרעה גנטית. ב,1953- כשהוא גולה בוויליאמסבורג, הרב טייטלבוים התמנה כאב בית הדין של העדה החרדית בירושלים (נטורי קרתא,( כשחסידיו מנהלים גם בישראל ישיבות ותלמודי תורה. בשנת 1979 נפטר בניו יורק כאחד מעמודי התורה: השכינה הלכה אחרי ארונו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הציונות כשטן
|
|
|
 |
|
|
|
מה היה כאן עם קום המדינה? מהי החשיבות העיונית והפוליטית של סאטמר? מדוע גלותו מישראל שאך זה קמה הינה ערך גם היום, ומקומה הטבעי גם בגיליון יום עצמאות זה של "מעריב," כ55- שנה לאחר התארעותה? - בימי השואה ומיד לאחריה התעצם כאן הביקוש ל"ישראלי החדש." רצינו להיוולד מחדש. מאסנו באבותינו, בגולה. ביקשנו להיכלל בהיסטוריה של העולם. רטוש ביקש להיוולד מחדש ככנעני. משה שמיר הציג בספרו "במו ידיו" את העברי החדש הניזון מחומרים מיתיים (הים, חול, הרוח.( לרטוש ולשמיר היתה השפעה מעצבת על השפה, הפוליטיקה, הספרות והאמנות. הם הולידו את שלילת הגלות, ואיתה את שלילת היהודי הגלותי, והעצימו כאן חילוניות ובניית אומה חדשה (ישראלית.( הלפרין נעשה רטוש. פרידמן נעשה ילין-מור. תהילים-זויגר נעשה בןאמוץ. פלדמן נעשה שדה. לוין נעשה קינן. קבר השיח' נעשה תל מקראי. לא במקרה הארכיאולוגיה כמעט נעשתה דת. בחודש הבא בג"צ ידון בעתירה של שולמית אלוני, אורי אבנרי ונוספים להכיר בהם כישראלים, לא כיהודים.
ואילו סאטמר, ככוח טבע יהודי ענק, מחרף נפש, בדלני, כריזמטי לעילא, העמיקו אז, אחרי השואה, את המהלך לאחור אל היהודי הישן, אל הגולה, אל הבורא, אל התורה. השואה, מבחינת סאטמר, היתה מידה כנגד מידה, כלומר גמול אלוקי (עונש) על הנהייה אחרי הציונות, אחרי החילוניות, ההומניזם והסוציאליזם, המעמידים במרכזם את האדם ואת תבונתו, ומתנכרים לקב"ה; נטישת הגולה והעלייה לארץ ישראל תתחולל רק מכוח עליון; מדינת ישראל היא שלב המשך של השואה; לדתיים הציונים אין ראשית הבנה אמונית, ולכן הם רואים במדינה ראשית גאולה; המדינה היא אירוע טכני, פוליטי, כוחני, נסיבתי, לא אלוקי. הציונות תוארה על ידי סאטמר כמעין שטן, כמעין ניסיון שהעמיד לנו הקב"ה ונכשלנו בו. העברית הינה מכשיר דכאני בידי הציונים; השפה קובעת את התודעה; אין להשתתף בבחירות בישראל; המודה במדינה כופר בתורה. במאה ה20- לא היה לציונות מתנגד, אויב ויריב בעוצמת האדמו"ר מסאטמר. שגשוגה של עדת סאטמר בוויליאמסבורג היתה לה הוכחה לצדקתה.
סאטמר בחיים. לאחרונה ראה אור הספר "דרך ההצלה," מטעם קהילת "לב טהור" והתאחדות היראים (קנדה,( שהווייתם סאטמרית. הספר 541) עמודים) מתאר "את המתרחש כעת בארץ הקודש, את ביטול המדינה ההולך וקרב ואת גודל הסכנה לכל אחד ואחד הנמצא ודר שם." הלוואי על יוסי ביילין או על אביגדור ליברמן ספר רעיוני פוליטי בהיר, מודרני ונמרץ שכזה. בשנות החמישים והלאה, מדי פעם, האדמו"ר ביקר בישראל לחזק את ידי חסידיו. בתחילה, ביקוריו הרעידו לבבות ורעיונות במדינת ישראל הצעירה, הבוטחת באדם ולא בבורא, ובוודאי לבבות של חרדים, שלא האמינו בציונים הדתיים (הפועל המזרחי) ולא בטחו בחרדים הרגילים (אגודת ישראל,( אבל דעתם ואופיים הטבעיים לא היו רדיקליים כסאטמר.
את מקומו של הרב יואל טייטלבוים כאב בית הדין של העדה החרדית בירושלים ירש בזמנו הרב יצחק יעקב וייס, שהשאיר לתרבות הישראלית פסיקה ענפה המכונסת ב"מנחת יצחק." מבט הגון בפסיקה זו יכול לשחזר את האותנטיות הרדיקלית של שיטת האדמו"ר מסאטמר: את ההלכה כפילוסופיה דתית-פוליטית; את ההימנעות מיוזמה משיחית; את החיבור הבלתי מתפשר בין האתני והדתי היהודי, ואת הניסיון למנוע את הכללת עם ישראל בתוך ההיסטוריה הכללית. אבל הרב וייס היה כבר מנהיג של עדה חרדית, שהפולמוס סביבה כבר שקט מעט, מנהיג שבכל זאת קיבל על עצמו את החיים כאן, במדינת ישראל, ואין הוא גולה גדול וכריזמטי כרב יואל טייטלבוים. :1949 התרבות והפוליטיקה הישראליות מחניקות בכוח את הדיון בהשקפת סאטמר. גם אגודת ישראל מסייעת להוציא את סאטמר מחוץ למחנה. אשרי העם שככה לו.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
