 |
/images/archive/gallery/307/767.jpg הרב מצגר והרב עמאר.
ארכיון מעריב  |
|
|
| מה קורה עם הרבנות הראשית? |
|
| איך הפך המוסד היוקרתי לספינה טובעת? אבישי בן חיים על האינטרסים, הפוליטיקה והנוק-אאוט המתקרב. פרשנות |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
אבישי בן חיים
23/5/2005 7:59 |
|
|
|
|
|
|
|
הודעת המשטרה כי יש די ראיות להגשת כתב אישום נגד הרב מצגר, היא עוד מסמר בארון הקבורה של מוסד הרבנות הראשית. לולא המשבר בשירותי הדת, אולי כבר היה אפשר להזמין את אנשי חברה קדישא.
מאז הוקמה הרבנות הראשית לארץ ישראל על ידי הרב קוק, בחסות המנדט הבריטי בשנת תרפ"א (1921), שימשו בה צמדי רבנים מיתולוגים, אשכנזי וספרדי (הנושא גם בתואר "ראשון לציון"), שזכו ליוקרה רבה: הרב קוק והרב יעקב מאיר, הרב הרצוג והרב עוזיאל, הרב אונטרמן והרב נסים, הרב גורן והרב עובדיה יוסף, הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו.
ב-1993, כשהוחלפו שפירא ואליהו
ונבחרו הרבנים ישראל מאיר לאו והרב אליהו בקשי דורון, היה ברור שנפל דבר בישראל. הציבור החילוני ברובו לא ממש צמא לדבר הרבנות הראשית. הציבור החרדי מעולם לא נסמך עליה, והיו לו את גדולי הדור שלו - הרבנים שפירא ואליהו היו ונותרו גדולי הדור של הציבור הציוני-דתי, הרב עובדיה יוסף התקבע עוד יותר כגדול הדור של הציבור הספרדי. הרבנים הראשיים הפכו למנהיגים ללא צאן מרעית דתי. ובכל זאת, לא היה מתאים לתפקיד מהרב לאו, הדמות הרבנית הכי ייצוגית ומרשימה שהעמיד הציבור הדתי כלפי חוץ. הוא הלם את דרישות התפקיד החדש, הייצוגי, ובאמנות יצק בו תוכן.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"הוא רק פקיד"
|
|
|
 |
|
|
|
לפני שנתיים, כשנבחרו הרבנים הראשיים מצגר ועמאר, כבר היה ברור שהם רק שליחים של צמד הרבנים הראשיים האמיתיים - יוסף שלום אלישיב ועובדיה יוסף. בעוד שעמאר לפחות נחשב לגדול תורה אמיתי, ואף סומן כיורש עתידי לרב יוסף, נשלח מצגר לתפקיד הרב הראשי נטול יוקרה רבנית.
השולח, הרב אלישיב, בסך הכל רצה למנוע את התפקיד ממועמד הציונות הדתית הרב יעקב אריאל, בשל החשש כי הוא יקל בדיני השמיטה, למשל, או ידחוף לבחירת דיינים לא חרדים. בקיצור, יפעל באורח עצמאי מדי. בחצרו של אלישיב ציטטו אז את דבריו "הרב הראשי לישראל הוא רק פקיד", וממרומי התנשאותם החרדית על מוסד הרבנות הראשית הדגישו את הבונוס בבחירת הרב מצגר: פגיעה ביוקרתו של המוסד הרבני-ציוני.
הרבנים הראשיים החדשים עשו מאמצי-על כדי להיכנס לנעליים הענקיות של קודמיהם. הרב מצגר הכריז על רפורמות חשובות כדי להפוך את הרבנות לידידותית לציבור החילוני. הרב עמאר, שעם דימוי התלמיד החכם היה אמור לשמש עלה תאנה תורני למוסד, הפתיע והתגלה גם כדובר נעים, כרב אבהי ולבבי, כמעט כרב המסוגל להגשים את הפנטזיה על הרב הספרדי האותנטי והמתון.
הסתבכותם של השניים, כל אחד בפרשייתו הלא-נעימה, היא עדות נוספת לכך שמוסד הרבנות הרשמי, שראשיו היו אמורים להיות מסמלי הריבונות היהודית החדשה במדינת ישראל, לא רק ניגף בפני המודל הגלותי של הנהגה רבנית כריזמטית ולמדנית, שצומחת ונשאבת מהרחוב ומהישיבות, ובאה לידי ביטוי בהנהגתם בפועל של אדמו"רים שונים ושל רבנים דוגמת יוסף אלישיב, עובדיה יוסף, אברהם שפירא ומרדכי אליהו. אפילו המעט שנותר בתפקיד הרב הראשי - תפקיד ייצוגי, ממלכתי ומכובד, משרידי סממני זהותה היהודית של מדינת ישראל - ספג צמד מהלומות עזות. זה הולך ומתקרב לנוק אאוט.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
