אלבום חדש ליונתן רזאל: יצירה קלאסית ונקודת ציון חשובה
בדיסק "בין הצלילים" יש מכל העולמות, ממזרח ומערב, מהעבר ומעכשיו. וכמו מסמך יהודי טוב, הוא כולו תפילה שמעלה את כל המוזיקה לממד אחד יותר גבוה
אני חולמת להיות תקליט ישן וטוב שמישהו אוחז אותו, מניח אותו בפטיפון, מחבר אותו למחט והמנגינה בוקעת ממנו בשלמות ובהרמוניה מתחילה ועד סוף.
כמו בטור שעבר, שכתבתי בו על ההיכרות שלי עם האלבום של יוני גנוט, גם הפעם המפגש עם 'בין הצלילים' של יונתן רזאל קרה לי בנסיעה. הרבה פעמים זהו זמן איכות להקשיב למוזיקה - כמובן, במקרה שיש לך מערכת באוטו.
ישבתי מאחורה בטרמפ. הדרך לילית וארוכה, והמחשבות טרפו אותי כמו ברכבת שדים. מי שישב לידי לא ראה אותי, כך שהיה לי נוח להיטרף. ואז בהפתעה, מתוך השקט והמבוכה, החלו להתנגן צלילים: "אל חי יפתח אוצרות שמיים, ישב רוחו ייזלו מים". אני שומעת את הפיציקטו המסתורי בכינור שהשיר נפתח בו, אחר כך הפסנתר, ואחר כך רביעיית מיתרים, והסאז התורכי.
"המוזיקה היהודית משתדרגת". יונתן רזאל צילום: פלאש 90
מאחורה מתנגן הדיסטורשן הרוקיסטי - עדיין בחשמלית - והמלודיות נכנסות זו בזו בערבוב עדין ובהיסוס, עד שכל הכלים מנגנים בתזמור בומבסטי במובן הטוב של המילה. האלבום נשמע כמו גשם או שיטפון, שמתחיל בטיפות מהוססות ודקות ולאט-לאט מתמלא בקצב מהיר ושוצף. הנה האוויר התנקה ממחשבותיי, הסדק התמלא, השריטה נמחקה והייתי כציפור.
האלבום 'בין הצלילים' רץ ומתנגן בחופשיות, ואני איתו, בין הצלילים, מתקנת את הגשם, שומרת אמונים, מתגעגעת למקום אחר ולזמן אחר, מודה על כל החסדים העצומים בחיי וזועקת הצילני נא ממה שעוד צפוי לי. לרגע אחד התגשם חלומי, הרגשתי שאני זו ששרה שם, שאני האלבום המושלם הזה ושהמנגינות מצליחות לצאת ממני והן יפות גם כשהן שבורות. ואולי דווקא בגלל זה.
המוזיקה היהודית משתדרגת. זה ברור. האלבום הזה הוא יצירה קלאסית ונקודת ציון חשובה בתהליך ה"שדרוג"; יש בו מכל העולמות, ממזרח ומערב, מהעבר ומעכשיו. וכמו מסמך יהודי טוב, הוא כולו תפילה שמעלה את כל המוזיקה לממד אחד יותר גבוה.
את האלבום 'בין הצלילים' ניתן להשיג ברשת 'דברי שיר' ובחנויות המוזיקה
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
