עוד לא ראויים לבית המקדש
למרות שאינני נוהג לעלות להר הבית, לדעתי מניעת זכות התפילה מיהודים שם היא שערורייה. עם זאת, השקעת אנרגיה בקידום בניית המקדש היא בעיניי בזבוז כוחות ומשאבים. אנחנו לא שם
הרב חיים נבון צילום: מרים צחי
זו גם התחושה שלי כאשר מדברים היום על בניין המקדש: מתכננים את הדובדבן, כשעוד לא התחלנו לאפות את העוגה.
מתולדות עַמֵנו אנו רואים שבית המקדש אמור להיות השיא של קוממיות עם ישראל בארצו. המקדש הראשון נבנה רק שנים רבות אחרי שהחלו בני ישראל לכבוש את הארץ. כאשר רצה דוד המלך לבנות את בית המקדש, דחה הקדוש ברוך הוא את בקשתו: "בְּכֹל אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי בְּכָל יִשְׂרָאֵל, הֲדָבָר דִּבַּרְתִּי... לֵאמֹר: לָמָּה לֹא בְנִיתֶם
לִי בֵּית אֲרָזִים?" (דברי הימים א', י"ז, ו'). הקדוש ברוך הוא הבהיר לדוד: עד כה, במשך מאות השנים שעברו מאז כיבוש הארץ, מעולם לא דרשתי שיבנו לי בית אבנים. עדיין לא באה העת. הזמן המתאים יגיע רק כאשר יסתיים ביסוס הממלכה.
אכן, המקדש צריך להיות נוכח בתודעתנו. יתר על כן: למרות שאינני נוהג לעלות להר הבית, אני חושב שמניעת זכות התפילה מיהודים שם היא שערורייה בלתי־נסבלת. עם זאת, השקעת אנרגיה רוחנית ונפשית בקידום בניית המקדש בימינו היא בעיניי בזבוז כוחות ומשאבים. אנחנו לא שם: לא מבחינה חומרית ולא מבחינה רוחנית. בינתיים עלינו להשקיע בביסוס מדינתנו ובקידומה הרוחני. וביום מן הימים יהיה עם ישראל ראוי גם לבית המקדש.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
