דתיים יקרים, תשכחו מה'פרענקים'

"לצערי הרב בחברה הדתית, בניגוד לחברה החילונית, גם הביטוי הזה לא התפוגג בין התקופות עמוק אל גנזך ההיסטוריה". יקי הפשטיין, בן לאם מרוקאית ואב רומני מתרעם

יקי הפשטיין | 12/2/2013 6:03 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
אחד מהתוצרים המובהקים של הפוסט מודרניזם הוא ללא ספק שפת הפוליטקלי קורקט, שפה שבה על האדם לברור את מילותיו בקפידה על מנת שלא לפגוע בקבוצה כזו או אחרת בחברה בה הוא מתקיים. מבקרי השפה יטענו שלא פעם מרוב עודף שימוש נגרם סירוס ללא מעט דיונים עקרוניים וכי לא תמיד אפשר לייצר ביקורת חברתית אמיתית כאשר אתה הולך בין הטיפות. עם זאת, גם המבקרים הגדולים ביותר לא יכולים להתעלם מכך שאותו עידון שנוצר בשפה כתוצאה מהפוליטקלי קורקט נושא בחובו יתרון גדול בכך שעצם ברירת המילים והידיעה שיש משום איסור חברתי להשתמש בהן, תולשת לא פעם מהשורש ביטויים גזעניים ופוגעניים שטוב שעברו מן העולם.

אחד היתרונות הגדולים ביותר בכך שמצד אחד אמא שלך ממרוקו (כמו שאומר השיר המפורסם מקריית מלאכי), ומצד שני כתוצאה מרומניותו של אביך, שם המשפחה שלך הוא הפשטיין, הוא גם העובדה המשעשעת שאתה יכול ללכת עם גורמט אם בא לך בלי שתיחשד חלילה באופן סטריאוטיפי בעבריינות פוטנציאלית. אך משמעותי מכך היא העובדה שאין פילטרים לידך, ואתה זוכה לשמוע בדיוק את מה שאנשים באמת חושבים ולא רק את מה שהם מרשים לעצמם בפני החבר המזרחי שלהם.
 
פרענק או לא פרענק? הרב רפי פרץ
פרענק או לא פרענק? הרב רפי פרץ צילום: חמד אלמקת

כבר בישיבה התיכונית כשהרב אמר בכיתה שבה היה רוב מזרחי מוחלט, שנדמה לו שאני בחור טוב, וזאת למרות שלא הכיר אותי ולמרות חולצת הגאנז אנד רוזס המתריסה שלבשתי והתלתלים הפרועים שבטח לא יישרו קו עם המדיניות המקובלת. קיבלתי שיעור מכונן ביחסי הכוחות העדתיים בקרב המגזר, ובאיזה צד שווה יותר להיות, אם אתה רוצה יחס טוב יותר. אין ספק שמאז הדברים השתפרו, וכסוכן כפול אני יכול להעיד שעברנו מרחק רב בין מה שהיה לפני 15 שנה, לבין מה שקורה היום ב-2013. יש הרבה יותר נישואים מעורבים שלא זוכים לפרצוף חמוץ של ההורים, בזכות עולם הפיוטים יש תחייה של תרבות מזרחית דתית שלא קיבלה במה באותן השנים ורבנים כמו הרב רפי פרץ והרב אמסלם נחשבים קונסנזוס. אמנם הדרך לשוויון עוד ארוכה אבל לפחות רואים בה יותר ויותר פירות.

כחלק מהצעידה קדימה יש עוד עשבים לנכש ואחד מהם שלצערי כמעט ולא השתנה הוא השימוש השגור באופן יחסי שקיים במגזר למילה פרענק.  "אבל מה אתה רוצה? זה בא מפרנקופילים וזה רק כינוי לארץ המוצא", יצקצקו בתמימות שאיתה לא הייתי קונה גם רכב יד ראשונה מרופא. משחר העליות הראשונות אנשי העלייה האירופית נהגו לקרוא כך ככינוי גנאי לעולים הספרדים ,והמהדרין עוד הוסיפו את הפארח המפורסם. אף אחד לא באמת ישכנע אותי שכשהוא אומר פרענק לא עולה לו מחשבה קטנטנה של זלזול, לעג והתנשאות. למי שמפקפק, שינסה לשאול חבר בן לעדות המזרח אם השימוש (גם אם בצחוק) לא דקר לו מתישהו בבטן. אין לי ספק שהתשובה תהיה תמיד נחרצת, וגם אם החבר המזרחי יענה לכם ש"שטויות, התרגלתי", הוא בחזקת אישה מוכה שחוזרת לבעלה בכל פעם.
כאשר חבר בעבודה נטול כיפה וזיקה כלשהי לחברה הדתית שאל אותי למה אני כותב על המילה הארכאית הזו, הסברתי לו שלצערי הרב בחברה הדתית, בניגוד לחברה החילונית (כמו עוד תחלואים בעיקר אופנתיים) גם הביטוי הזה לא התפוגג בין התקופות עמוק אל גנזך ההיסטוריה. נכון, זו רק סמנטיקה ויש מאבקים חשובים מזה, אך הגיע הזמן שמילון הפוליטיקלי קורקט המגזרי יתחיל לכלול בתוכו לצד מילים אחרות שראוי להימנע מהן גם את המילה הזו שעם הזמן תיעלם לה מהרדאר של כולנו. אם לא במוח, אז לא אכפת לי שיהיה בכוח הפוסטמודרניזם.


רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

יקי הפשטיין

צילום: .

עורך מדור המוזיקה במגזין התרבות מוצש

לכל הטורים של יקי הפשטיין

עוד ב''יקי הפשטיין''

פייסבוק