יום הכיפורים בתל אביב: עיר עם הפסקה
"עשרה קבין של ציניות ירדו לעולם, 9 נטלה תל אביב, אבל ביום הכיפורים כולם נעלמים לברלין" איך היה יום הכיפורים בעיר הגדולה? וגם: מה לבשה דורין אטיאס לתפילת נעילה?
מראות של הפסקת התנועה בכבישים והפיכתם לאזורי רכיבה על אופניים הם שכיחים ברוב שכונות העיר. וכמו כן גם המראה של השכנים הלא דתיים שלנו לובשים את החולצות הלבנות ואת הכיפות הלבנות גם כן ששמורות במגירות הסלון בכל שאר ימות השנה. כל אלו הם מראות שיגרתיים של מי שגדל בעיר שהיא לא בני ברק או בית"ר עילית.
אבל הפער האדיר בין היום יום התל אביבי הסואן והצבעוני לבין מה שאתה רואה מול העיניים במשך הצום לא דומה לשום דבר אחר, וזה כולל את רחובות רוטשילד, נורדאו, אלנבי קינג ג'ורג' בואכה דיזינגוף סנטר.
מבלי להיכנס כרגע לדיון האם זה טוב או רע, אין כנראה עוד עיר בארץ שהקפיטליזם והצבעים שהוא מביא איתו שולטים ביד רמה בכל רחוב ובכל ארוע רב משתתפים בעיר. השלטים הענקיים, הדגלים המתנופפים, מייצגי החסויות שנמצאות לפעמים גם באמצע הכבישים, כל אלו הפכו להיות חלק שיגרתי ממרחב הראייה של כל הולך רגל בעיר.
כבר ב14:00 הפקקים בסופר מרקט השכונתי של "לפני המלחמה" סימנו על משהו מיוחד, אך כשהשעה הראתה 18:30 נשמעה צפירת הרגעה דמיונית בראש של רוב התושבים שמסתבר שכוללים גם לא מעט ילדים ובחסות המסורת היהודית הצבעים הפסטורליים של ההמון התחילו לשטוף את הרחובות הריקים ולכבוש בחזרה את מה שהוא בעצם שכח כבר שהוא שלו (בטח בתקופה של מערכת בחירות עירונית), להלן אותו מרחב ציבורי.
מי לבית הכנסת שהיו מלאים עד אפס מקום, מי לחברים לערב משותף ומי לשיטוט באבן גבירול, כמי שנע ונד בין העולמות המגדירים זהויות דתיות וחילוניות, זה לא באמת משנה. כמה קיטשי שזה ישמע, גם המראה של מעבר חציה שנצבע בחסות השקט בכביש בשובבות בצבעיי גיר ורדים וכחולים נראה כמו משהו שבוודאי זוכה לחיוך בבית דין העסוק של מעלה.
כל אדם בין אם הוא נמצא עם עצמו או עם משפחתו וחבריו, פניו מסגירים שמשהו אחר קורה ביום הזה ושאפשר קצת לשחרר את האוויר שמנפח את הבועה הכי גדולה במדינה, לטובת התבוננות אחרת במרחב ובאנשים שהוא מכיל, גם אם אותה התבוננות היא לא עלינו "סחית" למהדרין.
באחד הטורים הקבועים שלו, יאיר לפיד טרח לציין את העובדה שהציבור החילוני מכבד את יום כיפור ולא מזיז את הרכב או שומע מוזיקה בקולי קולות, זאת בניגוד לעניין החמץ בפסח משום שהוא לא קבוע בחוק. למרות החיבה לצקצק כי היי זה יאיר לפיד, זה טיעון שלא מספיק נתנו עליו עד עכשיו הקברניטים בירושלים את הדעת ושווה לקחת את תל אביב, ההיא מהסיסמא לא הפסקה, כמקרה בוחן לסבלנות וסובלנות כשאין שוט או אקדח מוצמד לרקה.
הפיתוי גדול להפליג במחשבות מה היה קורה אם כל שבוע היינו מכריזים על עוצר מהזן הזה ושולים את כולם ללא יוצא מן הכלל לנוח קצת באוויר הצח. איך אולי כל ווליום העצבים, והקטנועים ודוחות החניה היה קצת יורד ומירוץ החימוש הדיגיטלי והמודרני היה מקבל קצת פרופורציות.
לא אתחסד, אני לא בטוח בעצמי שהייתי רוצה את זה. תל אביב היא תל אביב בזכות האינטנסיביות הזאת והידיעה שהיא בית ואף פעם לא נפסקת לטובת כל מי שגר בתוכה: משפחות, רווקים, יהודים, ערבים, אריתראים, חילונים, דתיים, מסורתיים, הומאים, לסביות, סחים, היפסטרים וכל קהילה שרק תחשבו עליה.
עשרה קבין של ציניות ירדה לעולם, 9 נטלה תל אביב, ביום הכיפורים כולם נעלמים בחזרה לברלין. אבל דורין אטיאס בחיאת, סקיני וטי שרט לתפילת נעילה? שניים וחצי דרקונים (וגם זה בלחץ)
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
