האישה הראשונה של יהדות ארה"ב: רבה קונסרבטיבית
היא לימדה אגדה תלמודית את הנשיא אובמה, סחפה אלפי מאמינים בקהילה שהפכה מודל לחיקוי, והכניסה מזמורים בסגנון יו-2. ראיון מיוחד עם הרבה שרון בראוס, שנבחרה על ידי המגזין ניוזוויק לדמות הדתית המשפיעה ביותר על יהדות ארה"ב
מדי שנה בוחר המגזין החשוב את רשימת 50 הרבנים המשפיעים ביותר בארה"ב. בראוס (39), רבה קונסרבטיבית העומדת בראש קהילת “עיקר", קהילה צעירה בלוס אנג'לס, הצליחה השנה לעקוף רבנים רפורמים ואנשי חסידויות אורתודוקסים. “עם כל כך הרבה בתי כנסת שמספר המתפללים בהם יורד, בראש הרשימה עומדת השנה רבה שמכניסה אנרגיות חדשות לתפילות ולקהילה", נכתב במגזין.
“קהילת ‘עיקר', שהוקמה רק לפני כעשור, הפכה למגנט ליהודים צעירים ‘לא מזוהים' מלוס אנג'לס", הסביר המגזין. בראוס הקימה בסלון ביתה לפני עשור כמעט את בית הכנסת שלה, המונה כיום כ־500 משפחות, ובימים אלה היא מתכננת לרכוש בניין עבור קהילתה המתפתחת. “אין ספק שזה מחמיא", אומרת בראוס על הבחירה. “אבל מרגשת אותי באמת העובדה שהקהילה שלנו מקבלת הכרה והערכה. הבחירה בי מחזקת את האופטימיות שיש לי כלפי עתיד העם היהודי. אני אישה מאוד אופטימית. אני שמחה לראות שיש עוד אנשים כמוני, שלוקחים סיכונים ויוצרים קהילות יצירתיות, שמופיעים אף הם ברשימה. מדהים לראות אותם שם".
הופתעת כשנבחרת במקום הראשון?
“הופתעתי מאוד. תראה, ברור שהרשימה הזאת לא מדעית, אבל זו הכרה נחמדה לעבודה שלי. הבעיה היא שרשימות כאלה מסיחות את הדעת מהנושאים החשובים באמת. לי חשוב לדבר על יצירת מודלים חדשים בבית הכנסת, ואילו חברי קהילתי רק מדברים על הרשימה: ‘איך הוא נכנס והוא לא'. לדעתי זה ממש לא העיקר".
אז למה החליטו בניוזוויק להעניק את המקום הראשון לרבה שעומדת בראש קהילה קטנה יחסית, ולא לאחד מרבני הארגונים הגדולים? ניוזוויק מספקים תשובה מנומקת: “ההשפעה של ‘עיקר' מגיעה הרבה מעבר ליחידים ולמשפחות. קהילות יהודיות ברחבי ארה"ב מנסות לחקות את המודל הייחודי, לעתים בסיועה של בראוס". לדבריהם, מודל קהילת “עיקר" מועתק כיום לעשרות בתי כנסת בארה"ב.
עדות נוספת לפופולריות של בראוס הגיעה דווקא מכיוונו של ברק אובמה, כשהרבה הצעירה הוזמנה לשאת תפילה בטקס השבעתו של נשיא ארה"ב לקדנציה שנייה בינואר האחרון.
"הוזמנתי על ידי הבית הלבן, כאחת משלושה רבנים, אחד מכל זרם, כדי לשאת ברכה לנשיא אובמה ולסגן הנשיא ביידן", מספרת בראוס. "היו גם נציגי דת מוסלמים ונוצרים. נאמנו בקתדרלה הלאומית, והיו שם הנשיא ואשתו – ברק ומישל אובמה, הסנאטורים ורוב חברי הקונגרס. אנשי הבית הלבן כתבו לנו טקסט שביקשו שנאמר בטקס, ושיניתי אותו קצת, שיהיה יהודי יותר עבורי".
"ביקשתי מאלוהים לתת למנהיגי הארץ חכמה ובהירות בקבלת ההחלטות הקשורות למדינה, שגם ישפיעו על כל אחד באומה שלנו ובעולם. נתתי לו גם ברכה אישית לפני שעלינו לבמה".
איך היה המפגש עם הנשיא, מה אמרת לו?
"הבאתי מדרש מ'בראשית רבה', שמדבר על אדם שהולך בדרכים ומבחין בעיר בירה כשהיא בוערת, ומיד תוהה האם אין בה מנהיג. את ההלך ממשילים לאברהם אבינו. אברהם התהלך בעולם, ראה את הבעיות שבו והבין שיש צורך במנהיג לתיקונו. כך לקח אברהם על עצמו את תפקיד תיקון העולם. הסברתי לנשיא שהמסורת שלנו שואלת מיהו מנהיג אמיתי, שיראה שהעולם עולה באש ויש צורך לתקן אותו; שינסה לתקן את העולם, אבל גם לראות את כל הטוב שבו. אמרתי לנשיא ולסגנו שבתפקידם הם יצטרכו להכיר את הסבל שהעולם נמצא בו, אבל גם את היופי והפוטנציאל החוצה יבשות. להוביל עם אומץ. זה היה רגע יפהפה".
הנשיא ענה לך?
"הנשיא אמר: 'זה כל כך יפה, תודה'. היה לנו רגע יפה ביחד. רק דקה או שתיים, אבל אני שמחה שלימדתי אותו קצת תורה".
“אין ספק שפנייתו של אובמה אליה כדי שתישא תפילה בהשבעתו מעידה על כך שהיא אכן מובילת דעת קהל מרכזית", סיכם המגזין, שבחר בה לפני שנה במקום החמישי. הרשימה המכובדת שמובילה בראוס התפלגה כך: מספר שווה של רבנים אורתודוקסים ורפורמים (15 מכל זרם); הקונסרבטיבים - הזרם הגדול ביותר בקרב יהדות ארה"ב - הגיעו ל־14, ושישה אחרים השתייכו לזרמים קטנים יותר. שניים מהרבנים האורתודוקסים המככבים ברשימה הם מארק שנייר, המכונה “הרב של הסלבס" (מקום 31), והרב שמולי בוטח (מקום 36), שמוכר בשל קשריו עם עולם הזוהר, בין השאר כשותפו של מייקל ג'קסון בפרויקטים שונים.
לאחר שהוסמכה לשמש כרבה וסיימה תואר באוניברסיטת קולומביה החליטה בראוס לעבור עם בעלה דיוויד ללוס אנג'לס. “אחי ואחותי עלו לישראל, אז החלטנו לעבור ללוס אנג'לס, שם מתגורר אחיו של בעלי", היא מסבירה בראיון לסופשבוע. עוד סיבה למעבר לעיר הזוהר היא העובדה שבעלה תסריטאי. “הוא כותב בימים אלה תסריט לסדרת טלוויזיה לדיסני, ואני מקווה מאוד שזה יתקבל".
בראוס, אם לשלושה (4, 6 ו־9), עבדה כמורה בבית ספר יהודי ואחרי שנה וחצי החליטה לעזוב את המקצוע לטובת הקמת קהילה יהודית לא שגרתית. “זיהיתי כל כך הרבה יהודים צעירים ויצירתיים שהיו מנותקים מחיים יהודיים וזהות יהודית, אנשים יצירתיים שיכולים לתרום לשיח, אבל אין להם שום רצון להיות חלק מקהילה", היא נזכרת. “בעלי אמר לי, ‘אנחנו פשוט צריכים לבנות את הקהילה בעצמנו'. 75 אחוז מיהודי קליפורניה לא קשורים ליהדות או מזוהים איתה, הם אבודים בשיח, והיה לי ברור מאוד שאם לא נעשה משהו דחוף, הדור הבא כבר יהיה מנותק מיהדות לגמרי".
בראוס סיפרה לכמה אנשים על החזון שלה: הקמת בית כנסת שיהיה פתוח לכולם, שיכלול לימודי טקסטים אינטלקטואליים ורוחניות מועצמת. “אני שואבת הרבה מהחסידות", היא מגלה במפתיע. “בשיעור הראשון הקראתי למשתתפים טקסט, מדרש, והידיים שלי רעדו. כל כך התרגשתי מהטקסט ומהמעמד, וכנראה זה מה שעשה להם את זה". לאחר השיעור ביקשו ממנה המשתתפים שתכתוב נייר עמדה על הנושא, וכבר באותו הלילה ישבה ושטחה את השקפתה על גבי מסמך מפורט.
בהמשך החליטו בראוס ובעלה לקיים תפילת קבלת שבת בסלון ביתם. הם הפיצו עלון שבו נכתב ש"זה הרגע שלנו, או להתחבר או להתנתק. בואו בערב שבת ונראה מה אפשר לעשות". היה זה בימים שאחרי אסון התאומים והמלחמה בעיראק. “חשבנו שיגיעו 20 איש, בסוף הגיעו 135", היא מספרת בהתרגשות. “הם לא ידעו עברית ולא היה להם קשר לישראל, אבל הם הבינו שיש פה משהו משמעותי. באותו ערב השקנו רשמית את הקהילה". יומיים לאחר מכן הגישה את התפטרותה מבית הספר: “אין ספק שלקחתי סיכון, אבל הבנתי שזה הדבר המתאים לי".
“עירוב של שומרי שבת, פרופסורים לתלמוד ורבנים, שמתפללים עם יהודים לא מזוהים. וזה עובד. אין פה היגיון, הרי אני קונסרבטיבית, אבל הקהילה עצמה אינה כזו, רובם באים מרקע נטול ידע יהודי־דתי. אף אחד לא מרגיש ששופטים אותו, אבל אנחנו לא מורידים את הרמה בשבילם, להפך, אנחנו מעלים את הרמה כך שלכל אחד יש אתגר אינטלקטואלי ורוחני".
בראוס מציינת שהקהילה עצמה אינה מזוהה עם התנועה הקונסרבטיבית. “רוב המתפללים אצלנו אינם קונסרבטיבים, יש לנו גם אורתודוקסים שמשתתפים, ואפילו חרדי שמגיע מעת לעת ועומד בסוף בית הכנסת. מבחינתי אני מעדיפה כמובן שאנשים ישמרו כשרות, אבל אני גם מבינה שלא כולם שם, שלכל אחד לוקח זמן להחליט מה מתאים לו ומה לא".הקהילה של בראוס מונה כ־500 בתי אב, אולם הרבה הגאה מדגישה שיש עוד הרבה מתפללים שאינם חברים רשמית בקהילה. “לוקח להם זמן, הם לא רגילים לקהילתיות, וזה משהו שהם צריכים להבין לפני שהם מחליטים להצטרף. בנוסף, חבר קהילה לא יכול להגיע רק בשבת, יש לנו פרויקטים של ‘תיקון עולם' שכל אחד מהחברים חייב להיות שותף בהם". בד בבד התפתחה גם קהילת “עיקר" הווירטואלית. “אלפי אנשים מקשיבים לשיעורי תורה בפודקאסטים, או מתעדכנים דרך האינטרנט. יש גם אנשים שהם חברי בית הכנסת ‘מרחוק', ומגיעים לביקור ממדינה אחרת כמה פעמים בשנה". בראש בית הכנסת עומדות שלוש רבות: בראוס, סגניתה ורבה מתלמדת.
הקהילה של בראוס מונה כ־500 בתי אב, אולם הרבה הגאה מדגישה שיש עוד הרבה מתפללים שאינם חברים רשמית בקהילה. “לוקח להם זמן, הם לא רגילים לקהילתיות, וזה משהו שהם צריכים להבין לפני שהם מחליטים להצטרף. בנוסף, חבר קהילה לא יכול להגיע רק בשבת, יש לנו פרויקטים של ‘תיקון עולם' שכל אחד מהחברים חייב להיות שותף בהם".
בד בבד התפתחה גם קהילת “עיקר" הווירטואלית. “אלפי אנשים מקשיבים לשיעורי תורה בפודקאסטים, או מתעדכנים דרך האינטרנט. יש גם אנשים שהם חברי בית הכנסת ‘מרחוק', ומגיעים לביקור ממדינה אחרת כמה פעמים בשנה". בראש בית הכנסת עומדות שלוש רבות: בראוס, סגניתה ורבה מתלמדת.
נשמע שזו קהילה נשית. חשבת אולי להעמיד גם גבר באחד התפקידים?
“המניין שלנו שוויוני לגמרי. החזן הוא במקרה גבר, אבל במקרה גם יצא ששלוש הרבות הן נשים. גם מנהלת החינוך האחראית על בית הספר שלנו היא אישה".
אז יש גישה נשית לתפילות ולניהול בית הכנסת?
“אני לא חושבת. אצלנו לא רואים אותי בתור ‘האישה הרבה', אלא בתור רבה. יש אצלנו קטע מצחיק: ילדים שגדלו אצלנו בקהילה שואלים את הוריהם אם גם גברים יכולים להיות רבה. זה מה שהם מכירים, אז זה ממש לא מוזר להם".
בדומה לזרם האורתודוקסי, גם בקהילת “עיקר" מתקיימת כמה פעמים בשנה תפילת יזכור לעילוי נשמת קרובי משפחה שנפטרו. אלא שבראוס החליטה לקחת זאת צעד אחד קדימה: “באמריקה יש מנהג שכל חבר משלם 18 דולר (ח"י) ומוציאים ספר זיכרון. זה מנהג אמריקני מאוד. אבל אצלנו החלטנו שאין במנהג הזה שום רגש או ערך מוסף. החלטנו לבקש מכל אחד להעלות על הכתב זיכרון של בני משפחתנו האהובים שאינם איתנו כיום, לספר לנו על ההתמודדות עם האובדן ואת הסיפורים שלהם. יצרנו ספרון יפהפה ומרגש, אנשים בקהילה שלא היו קשורים אחד לשני התחברו פתאום בגלל טרגדיות דומות שהם חוו. ביום כיפור כולם ישבו לאחר התפילה עם הספר וקראו אותו בשקיקה. הקהילה התאחדה באותו הרגע. לקחנו מנהג אמריקני נטול משמעות והפכנו אותו למשהו שבונה קהילה".
לאחר יום שלם של צום החליטו חברי הקהילה לפתוח בריקודים ובשירה, למרות שטרם אכלו או שתו. “זה ממש להיות חסידים, אבל בלי חסידים", בראוס צוחקת, ומסבירה שהיא שואבת הרבה מתורת החסידות בעיקר בתחומי הניגונים והאנרגיות המיוחדות. “אני אומרת לחברים שלמרות שהם לא בהכרח מגיעים לבית הכנסת כל שבוע, אם הם יהיו רציניים בתפילה מראש השנה עד יום כיפור, זו חוויה שתשנה להם את החיים". לאחר התפילה יורדים חברי בית הכנסת לאולם, שם מתקיימת מדי שנה ארוחה גדולה, והרקדה של די־ג'יי המנגן מוזיקה יהודית וישראלית. בהחלט לא שגרתי.
דיברת הרבה על תפילות קבלת השבת המיוחדת שלך. מה מיוחד בהן?
“המוזיקה והשירה. יש שילוב של ניגונים, מצד אחד מנגינות מסורתיות ומצד שני שירי רבי שלמה קרליבך ומנגינות מודרניות. בשבתות אין אצלנו כלי נגינה, אבל יש ‘צוות תפילה' שמלווה את החזן שלנו, כך שהוא לא מוביל את התפילה לבד. כשהייתי בת 19, בשנה שבה למדתי לקראת ההסמכה לרבנות בישראל, הייתי מתפללת בבית כנסת ‘יקר' בירושלים. שם יש קבלת שבת עוצמתית. מסביב לחזן היו שישה גברים שהיו מעין ‘תומכי חזנים'. התחברתי לזה מאוד, ומשם שאבתי את הרעיון. המודל ריגש אותי".
כשבראוס נפגשת עם “צוות התפילה" שלה מדי שבוע, היא מבקשת מהם לנסות לשיר “כמו שהייתם שרים אם הייתם שומעים שיר נוסטלגי ברדיו בדרך חזרה מהעבודה". בניגוד לבתי כנסת אחרים, המתגאים במנגינות מסורתיות החוזרות על עצמן מדי שבוע, אצלה בבית הכנסת משתדלים לגוון, כדי ש"לא יהיה משעמם", וחזן בית הכנסת כותב מוזיקה מקורית לחלק מהתפילות. “שילוב של מנגינות ספרדיות ועיראקיות", היא מגלה. “הוא אפילו הוציא דיסק כדי שאנשים יכירו את המנגינות לקראת שבת". בראוס מספרת שיש להם לחן מקורי ל"הללויה", ושהם לא מפחדים לשלב בחלק מהתפילות מנגינות של זמרים מהמיינסטרים האמריקני: “יש שיר של בונו שהוא היה שר בסוף כל הופעה של יו־2. רוב חברי בית הכנסת גדלו על השיר הזה, ופתאום הם נמצאים בחוויה של תפילה בשפה שהם לא מכירים, אבל זו מנגינה משמעותית בשבילם".
ב"עיקר" משתדלים להתאים את סגנון התפילה ואת המנגינות למצב שהציבור נמצא בו, או לאירועים הקשורים לקהילה היהודית המקומית או העולמית. “כשיש פיגוע או אסון נדאג לכך שהמנגינות יהיו בהתאם, וכך גם דברי התורה והנאומים. מצד שני, אם זה שבוע שיש לנו בו שלוש חתונות, התפילה תשתנה, ותהיה חגיגית יותר. זאת למרות שהטקסט הוא אותו הטקסט".
בראוס מציבה לחברי הקהילה סטנדרטים גבוהים. “יש לנו פרויקט שנקרא ‘מניין צדק'. הרי לא רק בתפילה צריך מניין, אלא גם בעבודה של תיקון עולם. יש לנו קבוצות דיון ועשייה, שם למשל מדברים על ההתייחסות לגר, או דיבורים על ‘מה אפשר לעשות כדי להשפיע על המצב החברתי בלוס אנג'לס או בישראל'. אנחנו פה כדי לשנות את לוס אנג'לס כעיר, למשל בהגבלת רכישת הנשק".
מה הקשר של הקהילה לישראל?
“חלק מהתפקיד של הקהילה הוא לבנות קשר עם ישראל. הרבה אנשים פה מרגישים מנותקים. צריך להרגיש חלק מישראל כדי לבנות זהות יהודית. אנחנו עושים זאת דרך שיעורים, הרצאות ושותפויות. חשוב לנו לתמוך בישראל כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. לצערי יש שינוי דורי: למי שגדל עם הזיכרון של השואה, או עם מלחמות 1967 ו־1973, יש קשר אחר למדינת ישראל, אבל למי שנולד אחר כך אין בסיס כזה, אלא הבנה אחרת של ישראל, אם בכלל".
בישראל נקשר שמה של הקהילה הקונסרבטיבית בשנים האחרונות עם מאבקן של “נשות הכותל", הזוכה לכותרות מדי חודש. ראש קהילת “עיקר" מעורה ותומכת נלהבת במאבק של הנשים המבקשות לקבל הכרה לקיום תפילות שוויוניות ברחבת הכותל המערבי. “מה שעושות ענת הופמן וחברותיה דרך התנועה המסורתית בישראל הוא מאבק לקראת שינוי והפיכת ישראל לדמוקרטיה פלורליסטית", סבורה בראוס.
מה היחס שלך לנשות הכותל?
"החוויה הדתית הראשונה שלי הייתה בכותל, אבל לצערי הנשים שמתפללות שם לרוב זורקות עליי כיסאות. דחפו אותי במהלך חג השבועות וזרקו עלינו חיתולים. כואב לי שהמקום מנוהל כבית כנסת אורתודוקסי, ולא כאתר לאומי לכל היהודים. אני חושבת שלמתווה שרנסקי יש פוטנציאל להביא לפתרונות סוף־סוף. רוב היהודים בעולם אינם אורתודוקסים, וזה מקום מקודש לכולנו, היסטורית ודתית, אבל לא קיבלו אותנו. אני יודעת שנשות הכותל, שנלחמו שנים רבות על העיקרון החשוב של תפילה שוויונית בכותל, קיבלו את ההצעה של שרנסקי, ומרגישות שזו דרך להגיע לפתרון מסוים. האלימות שחוויתי, שהגיעה מצד אנשים דתיים שמצד שני קוראים לנו נאצים, היא סטטוס־קוו בעייתי. אני שמחה שיש היום בתקשורת הישראלית תשומת לב חיובית לנושא. רוב הישראלים לא הרגישו עד כה שזאת הבעיה שלהם, ועכשיו הם רואים שזהו חלק משיח גדול יותר במדינה על חופש דתי ודמוקרטיה פלורליסטית".
הרי בארץ מעמדך היה נמוך ביחס לארה"ב.“חבל שלא שומעים עוד קולות יהודיים בישראל. זה צריך להיות האינטרס של מדינת ישראל, שתהיה אפשרות לקולות יהודיים נוספים. יש רעב וחיפוש משמעות יהודית, ואם לא יאפשרו זאת נאבד יהודים רבים, וזה חבל מאוד. אני מעריכה מאוד את העבודה של הקונסרבטיבים בישראל. אני אופטימית כי אני יודעת שיש אנשים שעושים עבודה מדהימה, שנלחמים כל יום על חיי אדם, שוויון זכויות ויהדות, שהם לדעתי משמעותיים מאוד במתן סיוע לישראל להתמודד עם השינויים".
כמי שמעורבת ביהדות מתחדשת, שמעת את נאומה של רות קלדרון בהשבעתה לכנסת?
“כן! שמעתי את הנאום שלה, זה היה פשוט מדהים. הרגשתי שזה אחד הטיעונים המדהימים בזכות הציונות. לראות אותה עומדת עם הדגל הישראלי מאחוריה, מדברת ככה בכנסת, עם מילים מהגמרא - זה דבר עוצמתי. אני אופטימית בעקבות הכניסה שלה ושל חבריה לכנסת. התרשמתי ממנה מאוד, כמו יתר היהודים בארה"ב. צריך להבין שהסרטון שלה ביוטיוב נצפה בכל מקום בקהילות היהודיות בעולם, דיברו על זה בהרבה מאוד שולחנות שבת בעולם. אני גם חייבת לציין שהנאום של מרב מיכאלי היה משמעותי בעיניי, היה שם הרבה דיבור על הרוחות המשתנות בישראל. העובדה ששתי הנשים האלה בכנסת משמעותית בעיניי מאוד".בקהילה האורתודוקסית יש רבנית, ובעלה הרב יושב במקום של כבוד בעזרת הגברים.
איפה יושב בעלך בבית הכנסת?
“הוא עם הילדים, הוא הרעבעצן. דיוויד מעורב בכל אספקט של הקהילה, הוא פרטנר מדהים. מצד אחד הוא יכול לשבת עם הילדים או לרדוף אחריהם בבית הכנסת, ומצד שני לעמוד בקצה בית הכנסת מאחורה ולעשות ‘שמוזינג' עם חברי הבורד".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
