ל"ג בעומר - כל מה שלא סיפרו לנו בגן
מה מציינים בל"ג בעומר? תבוסת ישראל, או פטירת יהושע בן נון? היום בו התחיל לרדת מן מהשמיים, או מרד בר כוכבא? לאורך השנים נתלו בו עוד ועוד מאורעות שצוינו בתענית, בשמחה, במים או באש
הדינמיקה הזו היא עובדה מוגמרת. כך, מותר להעריך, תיראה בעוד 300 שנה ההלכה העוסקת בל"ג בעומר: "י"ח באייר הוא יום השידוכין השנתי בישראל. ואם חל ביום ראשון, יחוגוהו בראשון ובשני. יש להשתדל לקבוע מועד לחתונה ביום זה, ולהרבות בו בחיזוק ערכי המשפחה. מנהג יפה היה בו, לתמוך בחיילי המילואים; ועכשיו משבטלו המילואים, טוב להזכיר לקטנים את עול השמירה על בטחון המדינה שנשאו בו אבות-אבותינו. לפָנים היו מבעירים בו מדורות, ולא התבאר טעם הדבר כל צרכו, עד שגברה יד האומרים: "הרף לכם מלזהם את האוויר", וחדלו. ושמעתי שהיו במאה הכ"א עולים בלילו לקבר רשב"י, ורבים תמהו על כך. ואחר שהתאמצו כרבע מיליון איש להידחק למקום בפרק אחד, לא היה הצר שוֹוה בנזק המלך, עד שביטלוהו לגמרי".
לל"ג בעומר אין מתחרים, כיום שְׁרב בו הנסתר על הנגלה. אין לו זכר לא בתנ"ך ולא בתורה שבעל-פה. הוא נרמז לראשונה רק בתקופת הגאונים (המאה השביעית). חלק מהמסורות מייחסות לו יום צום בשל תבוסת ישראל בעי או פטירת יהושע בן-נון, אחרים תלו בי"ח באייר את היום שבו החל לרדת המן לבני ישראל. הערכה רווחת יותר היא, שבי"ז באייר התחולל המרד הראשון של היהודים ברומאים בימי הנציב האחרון פלורוס, ובערב שאחריו השיאו משואות כדי לבשר על הניצחון (כך לפי תיאור ב"מלחמות היהודים" של פלביוס).
זה יכול גם להסביר את העמימות בשם החג, שכן מצייניו לא נקבו אפילו בתאריך כדי שלא לעורר את חמת השלטון הרומי, והותירו אותו עמום כיום "השלושים ושלושה בעומר". הערכות אחרות קשרו אותו למפנה שחל במרד בר כוכבא, ומכאן הקשר לרבי עקיבא ומות תלמידיו- שכן, לפי הרמב"ם הוא היה נושא כליו של בר כוכבא וראה בו "מלך המשיח". זהו גם המקור למשחק בחץ וקשת, בעבר מסממני היום.
מסורות אלו קושרות את ל"ג בעומר עם מאורע צבאי מובהק, ומעמידות במרכזו תכנים ההופכים אותו לחג לאומי. לא במקרה היטשטש אופיו בשנות הגלות, שהרי דבר לא היה לפוסקי ליטא ופולין עם נושאים לאומיים וצבאיים. כך, והתחזקה בהדרגה מסורת מוטלת בספק של מות תלמידי רבי עקיבא במגיפה, ו"והועלמה" כליל ההערכה המסתברת, שכתלמידי רבי עקיבא הם לחמו בשורות צבא בר-כוכבא ומתו בקרבות.
גם העליה למירון נשאה בעבר אופי שונה בתכלית. עדויות מהמאה ה- 12 מלמדות על כך שהיה זה בכלל יום "חג עליָת המים", סביב מערות במירון המיוחסות להלל ולשמאי. במרוצת השנים הוצבו לא מעט סימני שאלה גם לגבי פטירת רשב"י ביום זה: ישנה גרסה בכתבי ר' חיים ויטאל תלמיד האר"י של "יום שמחת רשב"י", ולא כפי שהורגלנו "יום שמת רשב"י", שייתכן שהיא טעות העתקה, כפי שחשף הר' אברהם קוסמן. אותה "שמחה" היתה על הישרדותו של רשב"י, ממשיכי דרכו של ר' עקיבא. קוסמן הציע השערה מעניינת, אודות רעידת אדמה שפקדה את ירושלים במאה הרביעית, בדיוק ביום בו נעשה ניסיון לבנות את בית המקדש השלישי בהיתר מאת השליט הרומאי, ועל כן יום זה נקבע כיום צום. על פי תיזה זו, ייתכן לקשור את הדלקת האש לתזכורת לאותו חורבן.
יש הקושרים את החגיגות סביב המדורות, להבדיל, לחג אש פגאני שנחוג בתקופה זו של השנה במדינות רבות באירופה, ובמרכזו הדלקת מדורות וחגיגות סביבן, שראשיתו במדינות סקנדינביה, בהן הוקדשה המדורה לדמות נשית מקודשת בשם ואלבורג. בחלקן, הוא נחוג עד היום.
ל"ג בעומר עמוס, אפוא, במסורות עמומות, ונותר בלתי מפוענח. דווקא משום שלא היה בו אירוע מכונן, בעל משמעות מטא-היסטורית, תלו בו עוד ועוד מאורעות שצוינו בתענית, בשמחה, במים או באש. ריבוי זה של השערות, אין בו כדי להעיד בהכרח שאין ממש באף אחת מהן. אך סביר להניח, כי לרבים הוא מזכיר את הבדיחה היהודית על שניים שהדיין הִצדיק כל אחד מהם, כשנשאל איך יתכן הדבר השיב: "כן, נכון. האמת היא שגם אתה צודק".
משה שטרן הוא עו"ד, בעבר יועץ פרלמנטרי, כתב במקור ראשון ובערוץ הכנסת. מוסמך במינהל ציבורי ובוגר בלימודי יהדות ממכללת הרצוג.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
