אתגר הרווקות לא פחות חשוב מהמאבק על ארץ ישראל
"לאורך שנים המאבק על ארץ ישראל תפס מקום מרכזי בחברה הדתית לאומית, והוקדשו לו משאבים אדירים. אתגר הרווקות המאוחרת אינו פחות חשוב, ובמובנים רבים הוא אף חשוב יותר"
נושא הרווקות המאוחרת מעסיק אותנו מזה שנים רבות. אנו מודעות באופן עמוק למצוקה הגדולה הכרוכה בתופעה זו ולהשלכותיה על כל תחומי החיים. הבדידות, התלות, ההחמצה, תחושת החרדה והפחד מהעתיד הלא ידוע. הבעיה אינה רק של רווקים. קיימות קבוצות נוספות של גרושים וגרושות, אלמנים ואלמנות המתקשים מאד להקים מחדש את בתיהם. העובדה שבנינו ובנותינו אחינו ואחיותינו אינם מקימים בית מדירה שינה מעינינו.
בנוסף לכך, כחלק מתופעת הרווקות המאוחרת, הולכת ומתרחבת התופעה של נשים רווקות הבוחרות בצר להן להביא ילדים לעולם מבלי להינשא. יש לכך השלכות רחבות ביותר שיש לתת עליהן את הדעת, איננו רשאים להשאיר את הנשים הללו לבד במערכה.
מזה שנים עשינו מאמצים שונים בניסיון לעזור לרווקים למצוא את בני זוגם. יזמנו שבת פנויים פנויות. ערכנו כמה מפגשים חד פעמיים. הקמנו קבוצה פעילה שנפגשה פעם בשבוע. פתחנו מאגר שמות ממוחשב. פנינו מדי פעם לחברי כנסת, לרבנים, לאנשי ציבור. לצערנו הרב מאמצינו נשאו אך פירות מועטים בלבד. קצרה ידינו מהושיע. ידוע לנו שיש הרבה אנשים טובים באמצע הדרך הפועלים בנושא: ארגון ישפה, אתרי אינטרנט שונים, קבוצות שידוכים ביישובים שונים ועוד. אנו מברכים על פעולתם אך דומה שגם שם ההצלחה חלקית בלבד ואין שינוי יסודי של המצב עד כה.
שורשי העניין רבים ומגוונים ככל תופעה אנושית חברתית. יתכן והדבר נובע מאורח החיים המודרני ההולך ומשפיע על העמדות והמבנה החברתי והאישי, יתכן כי הולכים ומתגלעים פערים בציפיות וברצונות בין שני המינים,יתכן כי עצמאותם ההולכת ומתפתחת של צעירנו מנמיכה את יכולת הקהילה והמשפחה להשפיע עליהם ולכוון אותם כבעבר. יתכן ופשוט לא השכלנו להקים מנגנונים רלוונטיים לצרכים של ימינו במקום המנגנונים המסורתיים שהלכו ונעלמו?
לצערנו איננו יודעות מהם הפתרונות לאשורם אך ברור לנו שהגיע הזמן לקחת אחריות ציבורית רחבה על הנושא, להשקיע מאמצים ולהתחקות אחר שורשי התופעה, כי המעגלים הנוגעים בכך רחבים ביותר. הכאב, המצוקה וחוסר האונים פוגשים את כולנו - הורים, אחים וחברים, הרי כל אחד מאיתנו מכיר משהו יקר המבקש להקים בית.
בשלב ראשון יש להעלות את העניין למודעות ציבורית ולהתייחס אליו כאתגר הדורש ראייה רב מערכתית. צריך לדבר על זה, לשים את הדברים על השולחן, לראות את האנשים, לשמוע את קולם, ולחשוב במונחים של ערבות הדדית של הקהילה לחבריה. עלינו להושיט כתף ציבורית רחבה להורים ולמשפחות הנמצאים למעשה לבד בזירה. המשמעות היא שהמנהיגות שלנו נקראת לקחת אחריות, ולאור נסיון העבר זו שאלה של החלטה וסדר עדיפויות.
לאורך שנים ארוכות המאבק על ארץ ישראל תפס מקום מרכזי בתודעה של החברה הדתית לאומית, והוקדשו לו משאבים ואנרגיות אדירים. כך גם נושא מוסדות החינוך הדתיים ועוד ועוד. אתגר הרווקות המאוחרת אינו נופל בחשיבותו מהנושאים הללו ובמובנים רבים הוא אף חשוב יותר. הגיע הזמן להעמיד אותו בראש סדר העדיפויות החברתית של הציבור, על כל המשמעויות הנובעות מהחלטה זו.
קריאתה של ת' בבית הכנסת מהווה פעמון אזעקה שאמור לצלצל באזני כולנו, ובעיקר היא אמורה לחלחל לליבותיהם של ראשי העדה. ת' לא דיברה רק בשמה אלא זעקה את זעקתם של עשרות אלפי אנשים המייחלים לממש את רצונם היקר והפשוט להקים בית ולהביא המשכיות לעולמם לעולמנו. לשם כך הינם זקוקים למנהיגות קשובה, מעורבת, ונכונה לפעול הלכה למעשה. לקריאתה האמיצה של ת' נדרשת תגובה כנה ואמיצה והתגייסות של המנהיגות הציבורית כולה: הפוליטית, הדתית, החינוכית והקהילתית אשר תשלב ידיים, תשב על המדוכה ותגבש דרכי פעולה לתיקון המצב באופן רב תחומי. הן בעזרה לרווקים להינשא, הן בעידוד אפשרויות היכרות טבעיות לצעירים, והן בבניית תשתית קהילתית שתפעל באופן מותאם ומובנה.
אנו חשות חובה להמשיך ולהשמיע את קולה של ת', ולנסות בכל כוחנו לזרז ולהשפיע כדי שנשמע במהרה קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה. מתוך כך אנו פונות אליכם: חברי וחברות כנסת, רבנים ורבניות, מנהיגי קהילות, ראשי ישיבות ומכינות, ראשי ערים ומועצות –
האם מישהו מוכן להרים את הכפפה?
בברכה,
ורד ביבי ושרה שורץ,
אלעזר, גוש עציון.
נא להמתין לטעינת התגובות
