הרב עובדיה היה מנהיגם של החילונים המזרחים
"מי מייצג בתקשורת את כל המוני האנשים שליוו את הרב בדרכו האחרונה? איך מתיישבים הלעג וחוסר ההכרות עם עולמו ותרבותו של הרב וקוראי העיתונים שכאבו כאב גדול והם מלאי הערכה כלפיו?"
שני החלקים האלה מתקיימים ומתרחשים גם ביחס לשאלת הזהות האתנית שלי. זהות שמורכבת משלל זהויות שונות, לעיתים מנוגדות. זהות מזרחית היונקת הישר מהשורשים ובאותה עת זהות מערבית והתנהלות בתוך קודים מערביים. ועם זאת, בבסיס הכל, מתוקף הענפים שצימחתי, ענפי התודעה וההזדהות – אני מזרחיה. זו הזהות שינקתי והזהות שבה חזרתי ובחרתי. זו ההזדהות שלי.
הרב עובדיה יוסף היה אב רוחני עבורי. לא בגלל שהתיימרתי לצעוד במסלול ההלכתי שהתווה אלא בגלל שהוא היה לנו לפה. הוא ראה אותנו, שמע אותנו ונלחם למעננו. במקום שהמדינה הפקירה את הילדים המזרחים, הוא הציל אותם מעוני, חוסר השכלה, ופשיעה. הוא העניק להם קורת גג והשכלה תורנית. למרבה המזל אלה לא היו תחנות חיי, אבל הילדים האלה הם אני באיזור הפנימי הזה שנקרא מזרחיות.
ביומיים האחרונים, הפיד הפייסבוקי שלי מתאבל. כל חבריי המזרחים מתאבלים. בין אם הם ימנים, שמאלנים, מסורתים, דתיים לאומיים או חילונים. תופעה מרתקת הממחישה את חוסר המובחנות המוחלט בין הקבוצות. את המזרחיות חסרת ההגדרות הקשיחות. את הזיקה, האהבה, ההערכה והשייכות למסורת. את זה כור ההיתוך לא הצליח להרוס לנו.
בימים אלה אנחנו חשופים לכמות כל כך גדולה של סיפורים מופלאים על הרב, על התנהלותו, על החלטותיו האמיצות, על מפעלו ההלכתי המפואר, על מעשיו הגדולים, על מהלכיו ההיסטוריים. ושאלה מנקרת - למה כלי התקשורת לא סיפרו על כך עוד בחייו? למה הסיקורים התרכזו לרוב בלעג על הרב?
הקודים התרבותיים והתורניים של הרב היו ועודם זרים לתקשורת המקומית. שתי שפות שגם אם משתמשות באותן מילים, משמעותן שונה. היו לרב התבטאויות שנויות במחלוקת שעם חלקן לא הסכמתי, אבל אם שפתו היתה לעיתים תקיפה, הרי שכל פועלו ההלכתי המפואר היה מופת של רוך ועמידה לצד החלש והמדוכא.
מי מייצג בתקשורת את כל המוני האנשים שליוו את הרב בדרכו האחרונה? איך מתיישבים הלעג וחוסר ההכרות עם עולמו ותרבותו של הרב וקוראי העיתונים שכאבו כאב גדול והם מלאי הערכה כלפיו?
הרב עובדיה יוסף היה מנהיג עממי. עממי ולא אליטיסטי. עם כל גאונותו, החיבור האנושי שלו היה פשוט וטבעי. בתוך עמו ישב. מפגן הכח המרשים בהלוויתו היה עבורי מפגן של מזרחיות, של עממיות, של חיבור בלתי אמצעי לאחר. ובזמן שאני כותבת את המונח המערבי הזה – האחר, אני מבינה שבמזרחיות שלי אין אחר, אין מרכז ושוליים. יש אחד, יש ערבות, יש סולידריות.
הבן שלי הוא גם המורה שלי. לעיתים מזכיר לי מתי אני מתרחקת מהדרך שלנו, השורשית. את המכונה שהוא הציע, הרב עובדיה יוסף לא היה צריך. הוא הרגיש את הדלים, המוחלשים והעשוקים. הוא בכה יחד איתם ונתן להם מזור, נתן לנו דרך ומקום בעולם.
הרב עובדיה יוסף, ניחמתנו
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
