תתפלאו, גם לחילונים יש רגשות
כבחורה דתייה, תושבת תל אביב, אין לי שום כוונה שבעולם לכפות על אדם אחר את מערכת החיים שלי בניגוד לרצונו; בדיוק כפי שאני מבקשת ממנו לא לכפות עלי ערכים הסותרים את אמונתי
אני מודה שלהסתגל אל צורת השבת הזו היה לי די קשה. בהתחלה כעסתי על החנות ועל האור הירוק המהבהב שלה. אחר-כך כעסתי על האנשים שעומדים בתור, כאילו מה? לא יכולתם לעבור שם דקה קודם? לאחר מכן פשוט חיפשתי שביל עוקף שבו ניתן עדיין לשמוע את השבת יורדת על הרחוב. ולבסוף החלטתי פשוט להתבונן.
התבוננתי באנשים העומדים בקופה ומצרכים בידם. ניסיתי לחשוב למה הם שם וגיליתי שיש להם כנראה צורך. אולי הם לא נולדו כמוני אל תוך מנגנון אוטומטי של "הדלקת נרות שווה הפסקת אש". אולי יש להם חיים אחרים קצת משלי. אולי הם חזרו בדיוק מהעבודה ופשוט נגמר החלב בבית. אולי אין להם בכלל יכולת השוואה בין שבת של שקט לשבת של רעש. ואולי הם פשוט חייבים עכשיו משהו דחוף, ותודה לאל שיש איזו חנות פתוחה בסביבה. סתם אנשים, אנושיים.
פעם נהגתי לחשוב שאדם חילוני צריך לכבד אותי כאישה דתיה. מה, זה לא ברור? אם אתה קולגה שלי, אנא השתדל לקיים פגישות במסעדה כשרה. אם אתה מגיע לבית הכנסת שלי, אנא שים כיפה על ראשך. אם את עוברת ברחוב שלי, אנא השתדלי להיות צנועה. אם אתה גר במדינה שלי, אנא סגור בשבת את חנותך.
רק דבר אחד אני מבקשת: אל תפגע ברגשותיי הדתיים. אבל היי רגע, מה עם רגשות של חילונים? כן, מסתבר שגם לאדם חילוני יש רגשות, יש לו צרכים, בית, עבודה וילדים לטפל בהם. בכל פעם שאתה מכריח אותו לעשות משהו שהוא לא טבעי עבורו הוא גם מרגיש שלא מכבדים את קדושת החילוניות שלו. בואו נודה על האמת: מדובר בתחרות כיפוף ידיים שבה כל אחד שיישאר חזק בעצם יחליש את הצד השני.
קצת נמאס לי בשנים האחרונות לדרוש שיכבדו אותי או את רגשותיי. כבוד זה משהו שמקבלים, לא משהו שלוקחים. הוויכוח על אופייה של מדינה יהודית הוא ויכוח של שנים ארוכות, והוא כולל בתוכו גם את עניין שמירת השבת. אבל לא רק, הנה הצעת חוק הלאום מהימים האחרונים המבקשת לשנות את המדינה מיהודית דמוקרטית, ליהודית 'בעלת משטר דמוקרטי'. אז נכון, לרגע קט ישנה אשליה של תחושת הכוח שניתן באמצעות חוק לקבוע את אופייה של המדינה. אבל הרשו לי לפרק את הבועה החביבה הזו: אופייה של המדינה נקבע על ידי אזרחיה ועל ידי המציאות המוכתבת מחיי היום-יום. לא ניתן להכיל חוקים שאין להם באמת עוגן במציאות של שנת 2013.
כאשר אלפי אנשים אינם חוגגים את השבת שלהם בצורה המסורתית, אלא בבילוי בבתי קפה או בחנויות - החוק אולי יכול להגיף להם את התריסים מבחינה טכנית, אבל לא לשנות להם את התודעה. כבחורה דתייה שומרת שבת, כשרות, ושאר דברים נפלאים. אין לי שום כוונה שבעולם לכפות על אדם אחר בניגוד לרצונו את מערכת החיים שלי; בדיוק כפי שאני מבקשת ממנו לא לכפות עלי ערכים הסותרים את אמונתי.
לנו הדתיים אני מאחלת שבת של שלום. עשו אהבה ולא מלחמה.
אהבתם? לרשימת הטורים המלאה של דינה, לחצו כאן
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
