שלמה סופר-סטאר: הרב קרליבך על במות ברודווי
שנים רבות היה הרב והמלחין שלמה קרליבך דמות צבעונית שנויה במחלוקת: הוא הקים זרם חסידי בהשפעת התנועה ההיפית בארה"ב, גידל שיער ארוך, התלבש כמו נער פרחים - והתעקש לאהוב את כולם, מהרבי מלובביץ' ועד נשות הכותל. עכשיו מגיע מלך הרוק היהודי לברודוויי, הבימה החשובה ביותר בעולם, במחזמר חדש המספר את סיפור חייו וגורם גם לאמריקנים לשיר "עם ישראל חי"
Square the Square" בפינת הרחובות ברודוויי ו-50 במרכז מנהטן. אולם התאטרון הקטן שאירח בשנים האחרונות את מיטב מחזות הזמר מעלה מופע חדש ומרענן, שמבקרי התאטרון כבר מכנים אותו "כנר על הגג של שנות ה-2000".
"ברוכים הבאים להקרנת טרום הבכורה של "Soul Doctor" ("רופא הנשמה"), אני קורא מתוך התוכנייה. ההתרגשות באוויר. זו רק ההופעה השנייה מול הקהל הרחב, ולכן המפיקים והבמאי עדיין מנסים לראות מה עובד, ובעיקר מה לא. כחודש לאחר ההופעה הראשונה התסריט והעיבודים "יוקפאו", מסבירים לי המארגנים, ואז ההופעה תושק בצורה גדולה ויוקרתית. בשעה 19:45 הקהל - המורכב מצעירים, פנסיונרים וזוגות צעירים לבנים, אפרואמריקנים ויהודים חובשי כיפה - מתיישב באולם לקראת ההופעה. כחובב ברודווי מושבע הבחנתי בכמה הבדלים בין המחזמר הנוכחי לאחרים: לבר המשקאות שבכניסה נוספו גם יינות עם שמות כמו "ברטנורא" ו"הברון הרצוג". בכניסה לאולם זרק לעברי חרדי ניו-יורקי: "בדיוק פספסת את המניין של תפילת ערבית". " איפה אני?" אני תוהה לרגע, ואז נזכר שהמחזמר החדש והמדובר מתעד את חייו של אחד הרבנים המרתקים והשנויים במחלוקת ב-100 השנים האחרונות: שלמה קרליבך, הידוע בכינויו "הרבי המרקד".
באיחור של כמה דקות, ב-20:07, המסך עולה והתזמורת מתחילה לנגן. "קבלו את שלמה קרליבך ולהקת הקבצנים הקדושים", זועק הכרוז. הבמה מעוטרת בצבעי הקשת. חלק מהשחקנים לבושים כמו היפים משנות ה-60, חלקם בלבוש חסידי, ואחרים הם היפים חובשי כיפות: כולם חולפים על פני הקהל בדרך לבמה ושרים את המנגינה המוכרת (ליהודים לפחות) "עם ישראל חי", ובאנגלית "are Alive Brothers". גם השיר "אשא עיניי אל ההרים" מתנגן ומרגש את הקהל.
ואז מופיע במלוא הדרו הרב שלמה קרליבך: שיער ארוך, מאפיר מעט; כיפה גדולה; ציציות בחוץ; ולבוש היפי של שנות ה-60. עם אותו המבטא ואותה אינטונציה מוכרת של מלך הרוק היהודי, גם קרליבך שעל הבמה הוא דמות צבעונית מחד ורגישה מאידך.
שלמה קרליבך נולד ב-1925 בברלין, לשושלת רבנים ארוכת שנים. אביו, הרב נפתלי קרליבך, נאלץ לנטוש את קהילתו ולהגר לווינה כששלמה עוד היה נער, ולאחר מכן למנהטן שבניו יורק. בן דודו, אגב, היה מייסד מעריב, העיתונאי עזריאל קרליבך. שלמה היה מוכר לכל כמוזיקאי, מלחין וזמר חסידי-אמריקני, והמוזיקה שלו התפרסמה בכל העולם היהודי. הוא הוסמך לרבנות דרך חסידות חב"ד והרבי מלובביץ', והקים זן חדש של חסידות, שהושפעה מתנועת ההיפים של התקופה. באישיותו הכריזמטית הצליח לסחוף אחריו רבים, ולאחר מפגש מיוחד עם הזמרים נינה סימון ובוב דילן החליט ששליחותו היא "לתקן את הלבבות" של היהודים דרך המוזיקה והתפילה. הוא הקים בסן פרנסיסקו את "בית האהבה והתפילה", ששימש בית להיפים רבים, וב-1968 הקימו חסידיו את מושב "מבוא מודיעים" שליד לטרון. ב-1994 נפטר במטוס מהתקף לב במהלך ההמראה, וכמו רוב אגדות המוזיקה הפך לגדול עוד יותר אחרי מותו.
המחזמר לא מיועד ליהודים בלבד. במהלך ההפסקה אני משוחח עם זוג פנסיונרים אפרו-אמריקנים נרגשים. את הזמרת האפ רו-אמריקנית נינה סימון, חברתו הקרובה של הרב, הם הכירו, אבל את קרליבך - לא ממש. בני הזוג התרגשו מאוד מהמסרים ומהמוזיקה של הרבי המרקד, שהוצגו לפניו על הבמה. "זו היסטוריה, מדובר בעובדות", הסבירו.
הקשר של הרב קרליבך לסימון הוא מעניין וייחודי. השניים נפגשו בבר שבו הופיעה זמרת הסול לפני שהתפרסמה, והחליטו לשתף זה את זה בצרות היומיום. היא סיפרה לו על הקשיים של מוזיקאית מחוננת אפרו-אמריקנית בעידן של מאבק על שוויון הזכויות בארה"ב. "אני מבין למה את מתכוונת", הוא השיב לה בהזדהות. סימון נעלבה: איך אתה, אמריקני לבן, יכול להזדהות איתי? קרליבך סיפר לה שבני משפחתו נספו בשואה, ושמי ששרד נאלץ לברוח לארה"ב. סימון התרצתה, והם הפכו לחברי נפש. "אח שלי מאמא אחרת", כינתה אותו. והשניים החליטו להוביל יחד שינוי חברתי ועודדו זה את זה לגרום למהפכות בקהילותיהם. קרליבך לימד את סימון את אחד משיריו המפורסמים, "כי בא מועד". סימון התקשתה (" כי בא מו-וואט?") אך עם הזמן כבר התרגלה, ושרה את כל שיריו.
כמה שעות לאחר סיום המופע נפגשתי עם הבמאי והיוצר של המחזמר, דניאל וייס (47). הוא נכנס לתאטרון - ביום שרבי - לבוש חליפה שחורה וחולצה לבנה, עטור זקן וחבוש כובע בייסבול עם סמל המחזמר על ראשו: לא בדיוק המראה הטיפוסי של בימאי מברודווי. אני תופס אותו באמצע שיחת טלפון בעברית, שהוא מנהל עם בתו המתגוררת בישראל. "מה להגיד לעיתונאי שהגיע מישראל?" הוא שואל אותה, רגע לפני שהשבת נכנסת בבת עין שבגוש עציון, מקום מגוריה. "יש לי חלום לעלות לארץ", הוא מודה בעברית צחה. "אני מבקר שם בין 8 ל-10 פעמים בשנה, יש לי שם בת, ואני חייב לראות אותה". אנחנו מתיישבים באולם כשהצוות מתחיל להתארגן לחזרות. "לצערי לא ראית את המוצר המוגמר, אם תחזור בעוד כמה שבועות תראה את המופע הסופי", הוא פותח בהתנצלות. את המחזמר הוא צפוי לקצר בחצי שעה, ובעיקר - לדבריו - "להדק את הטקסטים ואת הסיפור".
וייס גדל בניו יורק למשפחה דתית ("דור חמישי בארה"ב"). מגיל צעיר עסק בתאטרון ובמוזיקה. בגיל 11 כבר מכר את התסריט הראשון שכתב לסדרה קומית בטלוויזיה ולאחר שלמד מוזיקה ותאטרון באקדמיה החל לביים סרטים ומחזות, ובהם את הגרסה הבינלאומית של המחזמר "רנט" ואת הסרט "האחים בלוז". במקביל הוסמך לרבנות והוציא כמה ספרי הלכה. שוב: לא במאי טיפוסי מברודוויי.
הרבי המרקד נחשב לחבר קרוב של המשפחה: וייס נחשף אליו מגיל צעיר מאוד. "כשהייתי ילד שלמה היה עושה 'מלווה מלכה' (סעודה חגיגית במוצאי שבת, צ"ק) בביתי בכל שבת עד גיל 8", הוא מספר. שנים לאחר מכן זכה להסיע את הרב לשדה התעופה שלושה ימים לפני שנפטר. "זאת נסיעה שהייתה משמעותית בשבילי", הוא אומר. "לא הייתי 'גרופי' שלו, אהבתי את המוזיקה, אבל לא התחברתי לסוג האנשים שהיו סביבו".
אז איך הגיע הרעיון לכתוב מחזמר על חייו?
"ג'רמי צ'ס, רופא יהודי, פנה אליי יום אחד כשהייתי בבית הכנסת של קרליבך במנהטן. איחרתי לחזרות של ?רנט', והוא ביקש לדבר איתי כמה דקות. הוא אמר לי, ?בוא נעשה מופע על קרליבך'. חשבתי שזה רעיון נחמד אבל לא מעשי. אמרתי לו שצריך לכתוב משהו כדי שזה יקרה, אבל לא תסריט, אלא צ'ק", צוחק וייס.
באותו רגע רשם הרופא צ'ק של 50 אלף דולר ונתן לווייס. וייס הקים את "חברת התאטרון שלמה" והחל בפיתוח תסריט. "התגובות לסקיצה הראשונית שעשינו היו מעולות", הוא מודה, "הבנו שמחזה על שלמה הוא תאטרון קלסי במלוא הדרו: איש שרוצה לשנות את העולם, על רקע הטראומה של השואה. שלמה הרגיש בזמנו שהיהדות פשטה את הרגל: הוא הצטרף לחב"ד וגם זה לא ממש הסתדר, ואז הוא פגש את הזמרת נינה סימון והסתובב בין התרבויות".
החיבור בין קרליבך לסימון הוא אגדה או מציאות?
"זה סיפור אמיתי, והיא כלל לא הייתה מוכרת באותו הזמן. היא הכירה לו את הגוספל השחור, וכך הוא בעצם יצר את המוזיקה שלו: גוספל יהודי. שניהם באו משני עולמות שונים, וזה סיפור אמריקני קסום שיכול לקרות רק באמריקה. היא מספרת את הסיפור של שוויון הזכויות והוא את הקול של התחייה היהודית. המפגש שלהם הוא רגע עוצמתי, בעיניי".
אפשר לומר שקרליבך חי בין שני עולמות.
"הוא תמיד נתקל בקשיים. הוא לא התנתק מהיהדות, הוא לא מורד, הוא תמיד היה קשור לעבר שלו, ובאמת חי בשני עולמות: של ההיפים ושל היהדות. הוא היה רוקסטאר ורב ".
אנשים שלא מכירים את השירים שלו יכולים ליהנות מהמחזה?
"בטח. 90 אחוז מהקהל הם לא יהודים או לא דתיים. כשהופענו בניו אורלינס, אנשים שלא הכירו את המוזיקה שלו שרו בהופעות אפילו יותר מהקהל הניו-יורקי. המוזיקה שלו היא כמו חבר חדש שאתה פוגש, אבל אתה מרגיש כאילו הכרת כל אותו החיים".
אחת מהסוגיות שוייס נאלץ להתמודד איתן במהלך העבודה על המחזה הייתה המפגש של הרב קרליבך וחסידיו עם נשות הכותל. "בחזרות למופע אמרתי לעצמי: תראה מה שקורה עם נשות הכותל", אומר וייס. "שלמה היה הראשון ששר איתן". וייס מספר שממש כמו היום, גם קרליבך הותקף בידי חרדים. "היו זורקים עליו אבנים, ירקו עליו. אבל אצלנו בתאטרון לא מדברים פוליטיקה, אין פה צדדים. אנחנו מספרים את הצד האנושי. קח לדוגמה את 'כנר על הגג'. טוביה לא רוצה שהבת שלו תתחתן עם גוי, ואת האחרת הוא משדך לשוחט מתבגר. זה ממש העולם הישן מול החדש".
יש קווי דמיון בין המחזות?
"כן ולא. ב'כנר על הגג' המסר היה לעזוב את המורשת ואת השטעטל, ואילו טוביה נאחז במסורת כדי שלא תיעלם לו. אצלנו זה ההפך: העם היהודי עזב את היהדות אחרי השואה, ושלמה מגדיר מחדש את הזהות. טוביה נאחז בישן, שלמה מחייה את האומה עם הנשמה. בגלל זה הוא רופא לב".
אחת התורמות הגדולות לתסריט ולבימוי של רופא הנשמה היא בתו של הרבי המרקד, הזמרת נשמה קרליבך. "מההתחלה היא סייעה לנו לאסוף מידע על ההופעה, והתייעצנו איתה על הסיפור הכללי", מגלה וייס, "היא מבינה תאטרון, ולמרבה הפלא היא הייתה אובייקטיבית לגבי אבא שלה. היא גם תורמת מאוד מבחינה מוזיקלית".
אחד מהנושאים המורכבים שמתוארים במחזה הוא מערכת היחסים של הרב קרליבך עם אשתו, נעילה. קרליבך התחתן בגיל 47, לאחר שנים שהופיע ברחבי העולם והפעיל את "בית האהבה והתפילה" בקליפורניה. הוא ואשתו נפרדו לבסוף עקב מחלוקות רבות על התנהלותו הכלכלית של קרליבך, שהיה ידוע בפזרנותו או בנדבנותו (את רוב הכספים שהרוויח מההופעות נתן לנזקקים). במופע הסופי כנראה ההתייחסות למערכת היחסים הזוגית תהיה פחותה, ורוב הפוקוס יהיה על מערכת היחסים המורכבת של שלמה עם אביו.
במחזה מדברים על קשיי הנישואים של הוריה. איך נשמה הגיבה לחשיפה הזאת?
"אני בטוח שלא קל לה, אבל היא לא הביאה את הרגשות האלה לפגישות ההפקה".
האם שיניתם את המציאות במחזה כדי שתתאים לקהל?
"לא המצאנו כלום. אולי לעתים הרחבנו דמויות מסויימות, הצבנו אנשים במקומות שלא היו או מיזגנו בין אירועים שונים, אבל העובדות נותרו כשהיו".
כמה סצנות ב"רופא הנשמה", במיוחד אלה שמתקיימות ב"בית האהבה והתפילה", מתארות מפגשים שרב אורתודוקסי טיפוסי כנראה לא היה נקלע אליהם - אבל לטענת וייס הרב קרליבך נחשף להם באופן טבעי מתוך חיבורו אל התנועה ההיפית. "אנחנו עושים אורגיה עם אלוהים", מסבירה לרב אחת הדמויות במהלך המופע, תוך כדי שהיא מקיימת יחסים עם דמות אחרת, למורת רוחו.
אתה מתאר במחזמר סיטואציות בוטות שבהן הרב היה נוכח, וקיימת במחזמר שירת נשים - ובעצמך אתה רב. איך זה מסתדר?
"הסיטאציות התרחשו במציאות, אבל אין קול אישה במופע. לפי ההלכה, קול אישה הוא קול של אישה יהודייה נשואה. אין זמרות יהודיות נשואות במופע".
יש שחקנים יהודים במחזה?
"רק מבוגר אחד וילד אחד ".
איך לימדת את השחקנים להיכנס לדמות של יהודים-חסידים משנות ה-50?
" הבאנו מאמן דיאלקטים, שעובד על השפה המיוחדת של יהודים מברוקלין וגם של יהודים מווינה. הקפדנו שהמבטא לא יהיה כבד מדי: לא רצינו שלא יבינו את ההצגה".
המחזמר מכיל גם בדיחות פנים-יהודיות. באחת הסצנות מסביר הרב קרליבך לזמרת סימון ש"מותר לגעת בנשים. רק באשתך, וגם אז - רק לפעמים". הקהל אמנם צוחק, לא בהכרח מתוך היכרות עם המושג "נידה". " מדובר פה בבדיחה משולשת, ורק מי שמכיר את ההלכה יודע שזה מצחיק מעוד כמה סיבות", מחייך וייס.
אילו שאלות שואלים אותך בתקשורת האמריקנית על המחזה?
"מעניינות אותם בעיקר התגובות של הקהל, איך הקהל הלא יהודי מקבל את זה. אני משיב שיותר מ-90 אחוז מהקהל לא יהודים, והם עדיין שרים, מוחאים כפיים ורוקדים לצלילי שיריו של קרליבך".
איך אתה מסביר את זה?
המוזיקה של שלמה חזקה יותר מאי פעם, והשירים שלו הם המלודיות הכי מוכרות בעולם. המוזיקה שלו היא היסטוריה שלמה".
את הדמות הראשית של הרב קרליבך מגלם אריק אנדרסון, כוכב עולה בשמי ברודווי. למרות השליטה המלאה בעברית וביידיש הוא לא יהודי. "איך היה אריק אנדרסון, ששיחק את שלמה? " וייס מתעניין, "מדהים", אני עונה, ומודה שלדעתי הוא שר הרבה יותר טוב מקרליבך עצמו. "זה נס גדול", הוא מבהיר, ומגלה שאנדרסון בכלל נבחן באודישן לתפקיד אחר, אבל לאחר ששיחק בתפקיד הרב שלמה במחזמר זכה בפרס השחקן הטוב ביותר ב-Desk Awards Drama. " זה מקביל לפרס גלובוס הזהב בתאטרון", מתגאה וייס.
אנדרסון מצטרף לשיחה. "מה קורה, אח קדוש שלי? " הוא פותח בקרליבכית מדוברת.
איך זה לשחק רב יהודי?
"אני מרגיש שאני הופך להיות יותר ויותר יהודי עם הזמן. מאז שנבחרתי לשחק את דמותו אני מקשיב למוזיקה שלו כל הזמן. זה ממלא לי את הלב. אשתי יכולה להעיד שמאז שאני מגלם את שלמה אני אדם אחר".
אנדרסון (40) מתגורר בקווינס, שחקן ותיק על בימות ברודווי. לאחר שזכה בפרס התאטרון היוקרתי על משחקו בתפקיד קרליבך הוא הופיע בתפקידי משנה במחזות "תחיית דרום האוקיינוס השקט" ו"קינקי בוטס".
שמעת על קרליבך לפני שקיבלת את התפקיד?
"לא שמעתי עליו. ברגע שלוהקתי לתפקיד לפני שנתיים עשיתי גוגל, והייתי בהלם שלא שמעתי על אדם שהיה אהוב ואהוד כל כך ברחבי העולם. מיד הבנתי כמה אחריות יש עליי אם אשחק את שלמה".
איך תסביר לאדם לא יהודי מי הוא שלמה קרליבך?
"אני אומר שהוא רב אורתודוקסי שהיה אחד מכוכבי עולם הרוקנרול בשנות ה-60. אני מספר שהוא היה היפסטר בעולם ?האהבה והשלום', שרצה לאחד עולמות דרך מוזיקה ושירה".
לא בדיוק עולם של "אהבה ושלום". הוא היה דמות שנויה במחלוקת בקרב היהודים.
"אני מספר לאנשים על הקשיים שהיו לשלמה, שבדרך כלל אנשים פורצי דרך נתקלים בהם. שלמה היה מודרני מאוד, לקח לציבור זמן לאכול אותו. עד היום יש לאנשים בעיה עם הדרך שלו".
למי הוא דומה יותר, בעיניך: לאלביס או למייקל ג'קסון?
"יותר אלביס פרסלי מאשר מייקל ג'קסון. המוזיקה שלו נמצאת בכל מקום בקהילה היהודית ובכלל. מה שיפה אצל שלמה הוא שהמוזיקה שלו היא אוניברסלית, המסר הוא של אהבה ושלום, משהו שכולם יכולים להתחבר אליו: שלמרות ההבדלים באמונות יש לנו לב אחד, ואנחנו יכולים ליצור עולם טוב יותר".
יש שיגידו שהמסר נאיבי.
"נכון שהעולם מורכב מאוד ואי אפשר פשוט לגרום לשלום עולמי, אבל דבר אחד שאני מרגיש בתפקיד של שלמה הוא שהאופטימיות חשובה מאוד, היא משהו שצריך לשאוף אליו".
במהלך המחזה שרים השחקנים מבחר משיריו של קרליבך. אנדרסון טוען כי הוא חקר את הביצועים של הרב עד לרמת האינטונציה כדי לבצע חיקוי מדויק למקור. "השיר שאני הכי אוהב להופיע איתו הוא 'עוד יישמע'", הוא מגלה. זהו שיר חתונות פופולרי, שמושמע באחת מהסצנות המצחיקות והמרתקות במחזמר, שמדגימה עד כמה היה קרליבך שונה מהאמן הסטנדרטי.
בסצנה מחתים מפיק-על את קרליבך על חוזה הקלטות, ומיד מכניס אותו לאולפן, שם נמצאים להקת נגנים וזמרי ליווי. המנגינה מתחילה, אך קרליבך מתקשה לשיר יותר מכמה מילים ולעמוד יציב מול המיקרופון. קרליבך לא מצליח לעמוד בקצב ולשיר עם הלהקה, ולאחר כמה מאות "טייקים" המפיק מגיע למסקנה שהוא הימר על סוס מת. דקה לפני הפיזור הוא מבקש לעשות ניסיון אחרון, לאחר שקרליבך מגלה לו שהוא לא רגיל להופיע עם כל כך הרבה אנשים ובלי לזוז. "תתחיל לשיר, בלי המוזיקה ובלי הגיטרה", מבקש ממנו המפיק. קרליבך מתחיל לשיר, "עוד יישמע, בערי יהודה, ובחוצות ירושלים". הקהל מצטרף ומוחא כפיים, ולאטלאט מתחילים הזמרים והנגנים להשתלב. אך קרליבך לא מפסיק לזוז, ועוזרת ההפקה נאלצת להזיז את המיקרופון הענק בעקבותיו, גם מחוץ לאולפן. שלמה אוסף אליו את הטכנאים ומתחיל לרקוד איתם. הקהל באקסטזה, הקצב מתגבר, והטייק המוצלח הראשון של שירו הראשון של קרליבך הושלם. יוצאים להפסקה.
"אף פעם לא הרגשתי את הכוח של המוזיקה של שלמה בקהל כמו עם "עוד יישמע", חושף אנדרסון. "יש בשיר אנרגיה מדהימה. אני גם שם לב שהרבה ממי שמגיעים למופע מכירים כבר את השירים, אז הם גם מתרגשים לשמוע". שיר נוסף שאנדרסון מודה שהוא מתרגש ממנו הוא "עם ישראל חי", השיר שפותח וסוגר את המחזמר. "יש קסם למוזיקה שלו", הוא מסכם.
אם יש דבר אחד שאני פחות מתחבר אליו אצל קרליבך, זאת צורת השירה שלו.
"לא צריך קול מדהים או מושלם כדי ששיר יהיה יפה. אני ממש התרגשתי ממנו כאיש, והמלודיות שהוא פיתח הן בסגנון מסוים מאוד. אני רק משתמש קצת בצורת השירה, כדי שלא אעתיק לגמרי את איך שהופיע. אני אוהב את הקול והסטייל שלו. זה ייחודי, משהו שלא שמעתי. כמו לטעום מנה חדשה במסעדה".
אנדרסון מופיע שמונה פעמים בשבוע עם המחזה, במקביל לחזרות. "פעם הייתי מבקר מדי פעם בבתי כנסת, אבל אני כבר הרבה זמן לא מגיע כי אני מנסה לתת לגוף ולקול שלי להירגע. לא פשוט להופיע כל כך הרבה", הוא מודה. במסגרת ההכנות למחזה, שעלה באוף-ברודווי בפלורידה, הבמאי וייס לקח את אנדרסון לסיור בישראל, כולל ב"מבוא מודיעים". " ביליתי שבת במושב, הייתי בכותל המערבי וזה ממש פתח לי את הלב", מספר אנדרסון.
איך קיבלו אותך במושב?
"הם היו אנשים מקסימים. אני ?לא יהודי' שמגיע לטריטוריה שלהם, אבל הם קיבלו אותי כיאה לחסידי קרליבך, והיו המון חיבוקים. פגשתי הרבה חברים".
"רופא הנשמה" מצליח לגעת בצופה בהרבה מובנים: הוא מספר אמנם על דור ניצולי השואה, אך גם יודע לצחוק על מצבים יהודיים מגוחכים או לפתוח סוגיות אוניברסליות שנויות במחלוקת. סצנה משעשעת אחת מתארת איך קרליבך למד לנגן על גיטרה. קרליבך המיואש, שלא מצליח לנגן, פוגש בקבצנית עם גיטרה שטוענת שהיא עיוורת. כשהוא תורם לה שטר של 20 דולר היא מחליטה בתמורה ללמד אותו לנגן. "זה פשוט, אפשר לנגן כל שיר רק עם שלושה אקורדים", היא מסבירה לקרליבך הנרגש. "את לא עיוורת?" חוקר הרבי הצעיר. הקהל מתמוגג.
"אני לא יודע כמה החלק הזה של המחזה אמיתי", צוחק אנדרסון, "יש קסם בסצנה הזאת. מבחינה תאטרלית זה סמלי לשלמה: זה בדיוק אחרי שיש לו רגע עם אלוהים, שבו הוא מבקש ממנו שיראה לו 'את הדרך לרגש את האנשים האלה'. זה רגע שבו אלוהים עוזר לו".
השירים של קרליבך באמת בנויים משלושה אקורדים?
"בערך, לא חד-משמעית. זה קטע. ממש כמו שלמה, גם אני לא ידעתי לנגן בגיטרה לפני ההצגה. הייתי צריך ללמוד בשביל המופע, ואני באמת יודע רק שישה אקורדים".
הכרת את היהדות קצת, בגלל התפקיד? משהו הפתיע אותך?
"לא ידעתי עד כמה הדת הזו מורכבת. לא ידעתי שיש כל מיני חוקים, כמו שמירת נגיעה מנשים, כיסוי ראש והסוגים השונים של היהדות. לא ידעתי שיש גרסאות רבות כל כך ליהדות, וזה מדהים בעיניי. עכשיו אני שם לב לכיפות יותר מפעם, וגם לזקנים. וכולם אחים שלי, אני מרגיש לגמרי בבית במסעדות ובאירועים יהודיים".
יש לך מסר ליהודים שגדלו על שיריו וסיפוריו של שלמה?
"חשוב לי להעביר את המסר שאני מבין לאילו נעליים גדולות נכנסתי. אני מודה על ההזדמנות לגלם את שלמה, ואני מקווה שאוכל לגלם אותו ואת הרוח שלו כראוי. אני גם מקווה שכשאתם באים למופע תבואו אחר כך לקבל ממני חיבוק".
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
