בראש השנה אני (קצת) מקנא בקונסרבטיבים
"כאדם היפראקטיבי קשה לי מאוד עם הימים האלה: עם התפילות הארוכות והסליחות הלא מובנות שלא מאפשרות לדבר עם הקדוש ברוך הוא בצורה אמיתית וכנה". צביקה קליין בהרהורים לראש השנה
כאחד שמאובחן כבעל קשיים בקשב ובריכוז, ולעתים לוקה בהיפראקטיביות, קשה לי מאוד עם ימים אלה: עם התפילות הארוכות, עם הסליחות הלא מובנות ועם המוקבעות אשר לא מאפשרת לדבר עם הקדוש ברוך הוא בצורה אמיתית וכנה. קשה לי עוד יותר עם זה שקשה לי. הרי התפילות נכתבו כדי לסייע לנו להתמקד בנושאים החשובים, אבל מדוע עם השנים הן הפכו לקודש קודשים שאי אפשר לשנות?
לעתים אני תוהה למה בעצם לא עושים פה קצת שינויים? למה אי אפשר לשנות (ולו במעט) את התפילה העתיקה והכה ייחודית שלנו למשהו שמותאם לדור הנוכחי? זה הרי מה שעשו החכמים עם השנים: התאימו או חידשו תפילות בכדי שהציבור יבין, בין אם זה בארמית ובין אם בכתיבת מזמורים חדשים.
בראוס סיפרה לי גם על תפילת "יזכור" אלטרנטיבית: "החלטנו לבקש מכל אחד להעלות על הכתב זיכרון של בני משפחתנו האהובים שאינם איתנו כיום, לספר לנו על ההתמודדות עם האובדן ואת הסיפורים שלהם". את כל הסיפורים הפכו לספר, שקראו כולם במהלך הפסקת הצהריים ביום כיפור. כך, לטענתה, חברי הקהילה למדו להכיר אחד את השני טוב יותר, בנקודות הכי רגישות ואישיות.
עוד תיארה את המנגינות הייחודיות של קהילת 'עיקר': "חזן בית הכנסת כותב מוזיקה מקורית לחלק מהתפילות", כאשר לעתים מדובר במנגינות עם גוון עיראקי ולעתים בכלל עיבוד מחודש לשיר פופ של להקת יו-2. "רוב חברי בית הכנסת גדלו על השיר הזה", היא מתארת, "ופתאום הם נמצאים בחוויה של תפילה בשפה שהם לא מכירים, אבל זו מנגינה משמעותית בשבילם".
ואני שואל את עצמי רגע: מה מכל הדברים שבראוס תיארה לא יכול להתאים לבית הכנסת האורתודוקסי? הכל אפשרי, אך משום מה רוב הרבנים שלנו לא מעודדים זאת. לא מעודדים יצירתיות, לא מעודדים מחשבה, אלא להמשיך עם אותם טקסטים ואותן מנגינות שאנו שרים כבר 2,000 שנה.
נשאלתי השנה ביום עיון שהשתתפתי בו: "האם ייתכן שבתי הכנסת של היום איבדו את הרלוונטיות שלהם?" השבתי שאני לא חושב שהם איבדו את הרלוונטיות לחלוטין, אבל אני מרגיש כי בתי הכנסת שבהם אני מתפלל איבדו אותה מבחינתי. איבדו את החיות ואת הדינאמיות שצריכה להיות ביהדות. אמרתי שאני קצת מקנא בבית הכנסת של הרבה בראוס, שם חברי הקהילה מרגישים התרוממות הרוח ואף מקבלים השראה.
לפני שתסקלו אותי באבנים, אבקש להדגיש: אני לא חושב שצריך לבטל את כל התפילות המסורתיות, ואני לא חושב שכל בתי הכנסת האורתודוקסים לוקים בחוסר התלהבות ונשמה. ברמה האישית, חסר לי משהו שלצערי אני לא מצליח למצוא בבתי הכנסת האורתודוקסיים השגרתיים.
איפה הרבנים שיאפשרו לתפילות להיות מותאמות לדור הפייסבוק? שיבינו שייתכן שיש צורך לעשות רפורמות מסוימות, אשר לא יסתרו את ההלכה. אני זועק ומבקש מכם: תבינו שישנו דור שמחפש להתחבר, שרוצה להשתתף, אבל לא מצליח.
הלוואי שהשנה אצליח בבית הכנסת האורתודוקסי שבו אתפלל להגיע לחיבור ולהרהור תשובה.
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
