”אנחנו הקונסרבטיבים נאבקים למענכם, עמדו גם אתם לצידנו“
הרב מנחם קרדיטור, מהרבנים הקונסרבטיבים הבכירים בארה“ב, כותב על פעילותם הציונית של הרבנים הקונסרבטיבים בחו“ל - ומציב אולטימטום: ”או שאנו משפחה אחת, או שישראל איננה ביתנו“
אני מכיר במאמציה הכנים של ח"כ לביא לשנות במשהו את גבולות המונופול האורתודוקסי המנהל מכוח חוק את פרשנות הזהות היהודית בישראל. אך הצעתה לפיה המושג נישואין הוא מחוץ לתחום עיסוקם של רבנים קונסרבטיבים, שכנעה אותי כי צריך להפסיק להיות עדינים ומנומסים כפי שהיינו עד היום. הגיעה השעה שהיהדות המסורתית-קונסרבטיבית, שאין ציונית ממנה ואין אוהבת ישראל ממנה, תילחם למען הכבוד היהודי שנשלל ממנה מאז כינונה של מדינת ישראל.
אנו נאבקים למענה של מדינת ישראל ברחבי העולם כולו, אנו משקיעים את כל מאודנו כדי לקיים לובי פוליטי שתומך בישראל, אנו מלמדים את ילדינו ציונות, מובילים משלחות וביקורים לישראל, אנו רואים בישראל בית. אך בתמורה נאמר לנו שהיהדות שלנו אינה יהדות; שהרבנים שלנו אינם רבנים; שהקהילות שלנו בישראל אינן זכאיות לתמיכה ממסדית כי אינן אורתודוקסיות. למרות שהעם היהודי, הן בישראל והן בתפוצות, דוחה את המודל הצר של הזרם האורתודוקסי, המונופול שלו נשמר שלו במדינת היהודים נשמר ונמשך בתמיכת הממסד הפוליטי הישראלי.
לפיכך אני תובע היום: כשם שאנו, יהודים קונסרבטיביים-מסורתיים בכל רחבי העולם ניצבים יחדיו עם מדינת ישראל בטוב וברע, ביגון ובשמחה, כך מדינת ישראל חייבת לעמוד לצדנו. תמיכה לא צריכה ולא יכולה להיות חד-כיוונית.
לאלה המאמינים כי ליהודי אמריקני אסור למתוח ביקורת על ישראל, אני אומר: או שאנו משפחה אחת וישראל היא ביתנו, או שאיננו משפחה וישראל אינה ביתנו. עמדתי בחזית המאבק בקמפוס בברקלי ובכיכר העיר כדי להילחם למען ישראל נגד דה-לגיטימציה ואיומי החרם. בני משפחתי גאים לכנות את תל אביב ואת ירושלים בית. ואני חש היום כמו ילד הסובל התעללות מידי הוריו, ובו זמנית נקרא להגן על משפחתו.
אני מאמין כי יהדותה של משפחתנו נמצאת בסכנה נוראה. אני חושש עמוקות לנשמתה של מדינת ישראל. אני אחד מתוך אלפי רבנים קונסרבטיביים-מסורתיים גאים שסבלו השפלות מידיה של הרבנות הראשית הפונדמנטליסטית בישראל. תחושותיי הקשות לא נובעות רק מהיותי רב. אין ספור ישראלים שאני פוגש, גם בחו"ל וגם בישראל, נרתעים מכל צורה של פרקטיקה יהודית רק בגלל הדרך בה עוצבה היהדות הדתית בישראל. עריצותה של הרבנות הראשית הפכו את ישראל לפחות יהודית. איזה אבסורד: אופייה היהודי של מדינת ישראל נתון בסכנה כאשר הגדרתו נתונה בידי מגזר שהנו שולי בתוך כלל המסורות המגוונת והעשירה של עמנו.
אז כאשר ח"כ לביא אמרה: "אני חייבת להיזהר, אינני יכולה לשבור היחסים עם הרבנות בישראל", משהו בתוכי נסדק.
אני מחויב: לא אאט לרגע את עבודתי עם אנשי הקונגרס שלנו למענה של ישראל. לא אתרום פחות לישראל וליבי ימשיך להיות נתון לישראל ולתושביה. אך אני עומד להשמיע קול חזק יותר, חזר מאי פעם, למען הצלת נפשה של משפחתנו. אעזור לגייס יהודים אמריקנים כדי למנף את השפעתנו להשגת פלורליזם יהודי בישראל. כי יש יותר מדרך אחת להיות יהודי, ומדינת היהודים לא יכולה להרשות לעצמה לא להבין זאת.
תבינו, הפונדמנטליזם היהודי המתמשך
לתורמים לישראל אומר בפשטות כך: הגיעה העת לטיפול משפחתי. זו השעה לפתוח במערכה נחושה ומתוקצבת היטב נגד העריצות שמכתיב הפונדמנטליזם היהודי. יש לנהל מערכה למען כבודם של הגוונים השונים המרכיבים את המילה 'יהדות'. בעשותנו כך גם נהפוך את מדינת ישראל למדינה יהודית ודמוקרטית יותר, אך גם נחבר למדינת ישראל מחדש יהודים אמריקנים רבים שיכולים וצריכים לראות בישראל מולדת ובמדינת היהודים בית.
הציונות שלי גזורה מחזונו של הרצל: עלינו גם לשמור בקנאות על זכותו של העם היהודי לבית משלו, ובה בשעה עלינו לשקוד על בנייתו של הבית. כפי שאמרתי בסערת לבי לח"כ לביא: "אינך יכולה לצפות מאתנו שנישאר דוממים רק כדי לשמור על השקט". עבודתי כרב לימדה אותי ששקט לא פותר דבר במצבי התעללות מתמשכת. לפעמים צריך לצעוק. הצעקה, גם שבירת הכלים לפעמים, דווקא הן המובילות לשלום בית. השקט הוא רפש. למען ציון לא נחשה עוד.
הרב מנחם קרדיטור, מהרבנים הבולטים והמשפיעים בצפון אמריקה, הוא רב קהילת נתיבות שלום בברקלי, קליפורניה וחבר בהנהגה העולמית של כנסת הרבנים המסורתיים-קונסרבטיביים.
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
