חקיקה דתית עושים בהידברות או לא עושים בכלל

איראן כבר פאסה: סוגיות דת ומדינה הפכו לנושא הבוער במושב הקיץ של הכנסת. דניאל סגרון מציע לטפל בהן באחריות - ובעיקר בהידברות בין דתיים לחילונים

דניאל סגרון | 10/6/2014 20:19 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תגיות: דת ומדינה
מושב הקיץ של הכנסת הנוכחית הולך ומסתמן כעוסק בענייני דת ומדינה. הכישלון המהדהד של ג'ון קרי שכנע גם את אחרוני הספקנים שעם ממשלת אבו מאזן-חמאס לא ניתן להגיע להסדר שלום ריאלי; יאיר לפיד מתחיל להירגע מהמלחמה בחרדים; וגם הסאגה המבישה של הבחירות לנשיאות הסתיימה, תודה לאל. אפילו על איראן, נתניהו כבר בקושי מדבר. כעת, הגיע הזמן להתעסק בחומר הנפץ האמתי עליו יושבת החברה הישראלית. דת ומדינה, הלכה ודמוקרטיה, דתיים וחילוניים. כל בר דעת מבין שהשסע העמוק ביותר שמקטב את העם היושב בציון הוא לא ימין-שמאל, לא עשירים-עניים, אפילו לא מזרחיים ואשכנזים, לתשומת לב הקורא אמנון לוי, אלא דתיים וחילוניים.

משרדי בתי הדין הרבניים בירושלים
משרדי בתי הדין הרבניים בירושלים צילום: פלאש 90
חוק הגיור, חוק הפונדקאות, חוק המתת חסד, הקיצוץ בסמכויות בתי הדין ובתקציבי לומדי התורה, ועוד. מפלגת 'יש עתיד' החליטה להיכנס חזיתית בכל ציפורי הנפש של הציבור הדתי. בפרץ מנסה לעמוד מפלגת 'הבית היהודי', או לפחות חלקים ממנה, שבהיעדר חרדים בקואליציה ניצבת לבדה מול גל החקיקה. משעמם לא הולך להיות לחברי הכנסת, אך לנו אסור להשאיר את הזירה בידיים שלהם.

זה יהיה אסון אם נושאים כה אקוטיים יחלפו בלי דיון ציבורי. דיון נוקב, ענייני, מקיף וחף מכל התלהמות רגשית. משני הצדדים. דיון על צביונה של המדינה היהודית, איך נחיה כאן יחד בעוד עשר, עשרים או שלושים שנה. שני הצדדים נקראים לחשבון נפש. הדתיים מוכרחים למצוא את הדרך לדון עם החילוני בלי פטרוניזם והרגשת עליונות. לברר, בראש
ובראשונה לעצמם, איך הם משכינים שלום בין שני העולמות בהם הם חיים - בין עולם ההלכה הטוטאלי כל כך לבין הדמוקרטיה הליברלית אליה הם משתייכים. אבל גם החילונים אינם יכולים לשבת בשקט ולתת לחברי הכנסת להתקוטט.

גם החילונים מוכרחים לענות על השאלות הקשות, שאלות שהם בסיס לכל ויכוח עתידי בין דתיים לחילוניים – מהי היהדות? האם שייך להיות יהודי בלי שום קשר לתנ''ך ולמורשת העתיקה של עם ישראל? ואם כן מוכרחים את התנ''ך כדי לחזק את הזהות היהודית ואת הקשר לארץ בה אנו חיים, אז השאלה הבאה מיד אחריה היא – האם ניתן לבחור חלקים נבחרים? עד כמה עמימות דתית, יהדות למחצה, מעוגנת במבחן הרציונליות?

לא מתקבל על הדעת שכשיש נושא בוער כולם מתלהמים, שולפים סיסמאות ומחדדים חרבות, ואף אחד לא מקשיב באמת לצד השני. מתי כבר נפנים שיש כאן שתי קבוצות שאף אחת מהן לא הולכת להיעלם, והדרך היחידה שלהם לחיות כאן יחד היא לדבר, לדבר ושוב לדבר?

מתי כבר יגיע היום שנפסיק לפחד אחד מהשני ונתחיל לדבר אחד עם השני?

רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

טור אורח

nrg מציע במה לכותבים אורחים על ענייני השעה

לכל הטורים של טור אורח

פייסבוק