ההצעה שתפתור את מרוץ הסמכויות בין המתגרשים
בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה? במכון לאסטרטגיה ציונית מציעים כי בני זוג ידרשו להחליט בשלב הרישום לנישואים באיזו ערכאה יערך דיון בעניינם, אם יגיעו לגירושים
כידוע, מורכבותה של מערכת המשפט בישראל מתעצמת באופן תדיר נוכח המתח בין ההלכה היהודית והמשפט האזרחי. מתח זה נוכח באופן חד וברור בעובדת קיומן של שתי ערכאות, דתית ואזרחית, העוסקות במקביל בעניינים המרכזיים של הגירושין: דמי מזונות, רכוש, ומשמורת ילדים, כך שהערכאה אליה מוגשת הפנייה הראשונה היא זו שתדון בסכסוך. מצב זה מביא לכך שכאשר בני הזוג, ביחד או לחוד, מגיעים למסקנה כי לא ניתן לפתור את המשבר שבו הם נמצאים - ובמקרים מסוימים אף קודם לכן - הם מנסים לפנות ראשונים לערכאה שתיטיב עימם. זהו ״מרוץ הסמכויות״: מרוץ בין בני הזוג כדי להכריע באיזו ערכאה ייערך הדיון בעניינם. מרוץ זה אף מתעצם בשל העבודה שכל ערכאה דנה לפי מערכת חוקים שונה, בית הדין הרבני מחיל את עקרונות ההלכה היהודית בעוד בית המשפט לענייני משפחה מחיל את עקרונות הדין האזרחי. ועל כן הם עשויים במקרים רבים להגיע להכרעות שונות עד מאוד האחד מהשני. עורכי הדין ממליצים בדרך כלל לגברים לפנות לבית הדין הרבני ולנשים לבית משפט לענייני משפחה, מתוך היכרות עם הערכאות שונות וההבנה כי בתי הדין הרבניים נוטים לטובת הגברים ובתי המשפט לטובת הנשים.
במהלך השנים הועלו הצעות שונות על מנת לפתור בעיה זו. רובן של הצעות הפתרון מסתכמות באופן זהה: כיפוף בתי הדין הרבניים והפיכת בתי המשפט לענייני משפחה לברירת המחדל. חברת הכנסת עליזה לביא שהציעה הצעה מסוג זה לפני מספר חודשים אף כרכה את ההצעה בחוסר הייצוג הנשי בבתי הדין הרבניים ואף הודתה שאם וכאשר יתמנו בבתי הדין הרבניים דיינות היא תהייה מוכנה להעניק לבתי הדין סמכויות נרחבות יותר.
בתי הדין הרבניים וגורמים דתיים זיהו בכל אותן הצעות פתרון את הרצון לכופף את ידם ולפגוע במעמדם והדבר הביא אותם להמעיט בבעייתיות של ״מרוץ הסמכויות״. כך למשל, סגן השר לשירותי דת הרב אלי בן דהן, גימד את בעיית מרוץ הסמכויות במענה להתקפות עליו בוועדה לקידום מעמד האישה והגדיר אותה כ"תופעה זניחה". אפשר אולי להבין את התגובה הזאת לאור המתקפות עליו, אך למעשה הרב בן דהן טועה בהבנתו את ״מרוץ הסמכויות״ כבעיה שאיננה צריכה להדאיג את ציבור שומרי המצוות ומנהיגיו. למעשה, הבעיה קיימת עבור דתיים באותה המידה שהיא קיימת עבור חילונים. לא פעם קורה שנשים שעל פי תפיסת עולמם מתבקש שיפנו לבית הדין הרבני, לא עושות כן אלא פונות לבית משפט לענייני משפחה על מנת להשיג לעצמן נקודת פתיחה טובה יותר במאבק ולמקסם רווחים בתהליך הגירושין. לא ברור גם עד כמה יש אינטרס דתי למצב ההפוך והשכיח, שבו גבר שאינו שומר תורה ומצוות פונה לבית דין רבני על מנת להשיג לעצמו נקודת פתיחה נוחה יותר ולמקסם רווחים. הרי יש בכך ניצול של ההלכה היהודית על כ״נבל ברשות התורה״.
האופן שבו ניתן להביא לפתרון קבוע לבעיית ״מרוץ הסמכויות״, פתרון שיהיה מקובל על כל הצדדים ואף יביא לשיפור התהליך וליתרונות חינוכיים, טמון בשינוי גישה לפתרון. לא עוד כיפופי ידיים, אלא פשרה אמיתית הנובעת מתוך הבנה כנה של המצוקות והקשיים. עמיתי
על אף שאנו מודעים לכך שהצעה זו תגרום להרמת גבות בקריאה ראשונה, בשל הפגיעה באידיליה הרומנטית השוררת באותה העת בין בני הזוג, רב בה התועלת על החיסרון. הסיכוי שבני הזוג, שאחד מהם או שניהם החליטו להתגרש, יגיעו להסכמה בדבר הערכאה שתדון בעניינם נמוכה עד מאוד. הצעתנו תפסיק את המרוץ בין בני הזוג, שלעתים קרובות מביא להגברת האיבה ולהסלמת התהליך. ההצעה גם תמנע את תופעת ״נבל ברשות התורה״ והתופעה ההפוכה לפיה נשים פונות לערכאות שאינן הולמות את השקפת עולמם.
יתרון מרכזי של ההצעה טמון בכך שהיא תביא לתחרות בין שתי הערכאות על ליבם של הנרשמים לנישואים, וסביר להניח שתחרות זו תביא לייעול של המערכות המשפטיות ותיטיב עם הציבור. יתרון נוסף הינו היתרון החינוכי, שיצמח מהפגיעה הקלה באידיליה הרומנטית. מן הראוי שבני זוג, שעומדים בפני אחת ההחלטות החשובות והמרכזיות ביותר בחייהם, יוכלו לדון ולהגיע להסכמה בדבר אורחות החיים שהם בוחרים ללכת בהם, ויתייחסו גם לנושא זה, נוכח אחוזי הגירושין הגבוהים בכל המגזרים בארץ. בני זוג, שאינם יכולים לעשות כן מוטב יעשו עם יעמיקו את הקשר ביניהם בטרם יכנסו בברית הנישואין. אמנם, אין להתעלם מכך שהצעה זו עשויה לכבול אנשים להחלטות שעשו בהיותם צעירים, אך אין זו ההחלטה היחידה שמתקבל בעוד האדם צעיר ועתידה להשפיע על המשך חייו.
כמו בכל הצעת פשרה אמיתית סביר להניח שלא כולם יהיו מרוצים לגמרי מהמצב החדש, אך בסופו של דבר נראה שאין ספק כי הצעה זו עדיפה עשרות מונים על המצב הקיים כיום. בהצעה זו גם הצד החילוני וגם הצד הדתי יוצאים כשאין כל תאוותם בידם. הדבר מלמד שאכן מדובר בהצעת פשרה אמיתית ולא בעוד מהלך של כיפופי ידיים שאולי נוחים מבחינה תקשורתית, אך בפועל לא מקדמים אפילו במעט את מצבם של הזוגות המתגרשים.
הכותב הוא חבר בצוות 'שביל הזהב' של המכון לאסטרטגיה ציונית, וממחברי נייר העמדה של המכון בנושא "מרוץ הסמכויות"
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
