איך יצאו רוצחי אבו-חדיר דווקא מהחברה החרדית?
איך דווקא משולי החברה החרדית יצאה חבורת החוטפים שרצחה באכזריות נער ערבי? בין השעמום הגורר אל החטא ובין כוחה של אידיאולוגיה לא מרוככת, החשודים ברצח מוחמד אבו-חדיר מציירים דיוקן של איום לאומני ששירותי הביטחון לא מכירים
לפי פעיל החינוך ששוחחתי עמו, הגורם האידיאולוגי אינו העיקר במה שמוביל חלקים מנוער השוליים החרדי להימשך למחוזות הללו. הנטייה ל"פראות נעורים" חסרה שורשים עמוקים, לדבריו, ולכן אולי השב"כ לא חזה את המעשה מבעוד מועד. עיניהם של אנשי שירות הביטחון הכללי ממוקדות באזורים אידיאולוגיים שבנויים להוציא מתוכם רוצחים לאומנים, ואילו כאן הקרקע שהצמיחה את הנערים זרועה בעיקר בשעמום וחוסר מעש. קרקע כזאת אינה מפעילה נורות אזהרה.
נכון לזמן כתיבת שורות אלו, עדיין רב הנסתר על הנגלה. עד שהדברים יגיעו לידי הקוראים, עוד ייתכנו התפתחויות רבות. על שמותיהם של החשודים חל צו איסור פרסום, אך אפשר לומר שמדובר בבנים למשפחות חרדיות ספרדיות.
חשוב לציין שלא כולם עונים להגדרה "נוער נושר", וחשוד אחד אף לא עונה להגדרה "נוער": הוא בן 27, בעל עסק בירושלים. חלקיקי הפרטים שכן פורסמו עוררו שוב את הדיון בדבר נערים חרדים שאינם מוצאים את עצמם במסגרות ישיבתיות.
העיתון 'יתד נאמן', המשתייך להנהגה המרכזית של החברה הליטאית, התייחס לדברים ברוח זו. במאמר מערכת שפרסם ביום שני, יום לאחר פרסום מעצר החשודים, נכתב: "מדובר בצעירים, חלקם קטינים לפני גיל 18, שהיו שותפים למעשה הנורא. מהיכן זה נובע? הם אינם אלה החשופים לאידיאולוגיה בגרוש, ללאומנות קיצונית, כמעט פשיסטית, המסתמכת על לא-כלום (כמו נוער הגבעות, לשיטתם, מ"ג). הם שולי השוליים של משועממי הרחוב, שאינם מוצאים סיפוק בחייהם יותר מאשר שוטטות חסרת תכלית. לא אידיאולוגיה, לא 'תג מחיר', אלא סתם מתוך שעמום, שהוא גורר לכל חטא".
להערכה הזו תורמת העובדה ששמות הנערים החשודים אינם מוכרים בארגוני הימין הפועלים בסביבות ירושלים. מאיר דוד קופרשמיט, בן ישיבה חרדי שנחשף לרעיונותיו של הרב מאיר כהנא והצטרף לפעילות בארגון להב"ה ודומיו, אמר השבוע ל'מקור ראשון' כי לא הוא ולא חבריו מכירים את החשודים. "בסך הכול אנחנו קבוצה קטנה, חבר מביא חבר, ובכל זאת אף אחד מאיתנו לא מכיר אותם. אני לא חושב שהיה להם רקע ארוך בפעילות ימנית או חיבור כלשהו לארגונים שפועלים בזירה הזו".
למרות ההמעטה במאפיין האידיאולוגי של הנערים שנפלטו ממסגרות חרדיות ונמשכים לארגונים לאומניים, גם לרקע שהם באים ממנו יש משמעות. לפי התדמית הרווחת, הציבור החרדי אינו מתעניין יתר על המידה בסוגיות מדיניות, ומעוניין בעיקר לשמור על בידולו החברתי מהישראליות. הנתונים מספרים סיפור אחר. "כמעט מאה אחוזים מהחרדים מחזיקים בעמדות ימניות", אומר ד"ר חיים זיכרמן, מרצה בקריה האקדמית אונו וחוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה. "עד כמה שזה יישמע מפתיע, מדובר באחוז גבוה יותר מאשר בציבור הדתי-לאומי. הנתונים הללו מבוססים במחקרים".
בכך אין בעיה, כמובן, אך לדברי זיכרמן, בחברה החרדית לא קיימים "מנגנוני ריכוך", כהגדרתו. "זה ציבור שחי בבדלנות", הוא מסביר. "התקינות הפוליטית אינה קיימת שם. החינוך לערכים הוא דתי-תורני, אין שיעורי אזרחות ואין הפנמה של שיח על מיעוטים ועל זכויות אדם. להבדיל מההנהגה הרבנית החרדית, שנוטה לפרגמטיות בסוגיות מדיניות, השיח בציבור החרדי עדתי ונחרץ. חסיד לא יכול לקבל ליטאי, איך יקבל ערבי?"
קופרשמיט, שהוזכר למעלה, הוא בן ישיבה ממשפחה חרדית קלאסית, אינדיבידואל בנשמתו, שנמשך לבדו לרעיונותיו של הרב כהנא. כיום הוא משלב בין לימודים תורניים מלאים לפעילות בארגוני ימין. למרות היותו חריג בדרך שבחר, הוא מספר שמבחינה רעיונית מרבית הצעירים החרדים סבורים כמותו, ומאשר בכך את דברי זיכרמן.
העובדה שהנערים מצטרפים לפעולות ללא הבנה אידיאולוגית יוצרת תחושה של ניצול, ואנשי חינוך חרדים מותחים ביקורת על מנהיגי ימין שמשתמשים בהם ככוח אדם. "נוער דתי-לאומי שבוחר להצטרף לפעולות נגד ערבים וכדומה מודע
פעיל החינוך מספר שצפה בסרטונים מהפגנות בירושלים בשבועות האחרונים, וזימן אליו כמה מהצעירים שהכיר, שמטופלים אצלו. מהשיחות איתם ניסה להבין מה הביא אותם לשם. תשובות הוא לא בדיוק מצא, מלבד בקשת פורקן שלא בא על סיפוקו. "זעמתי עליהם שהלכו להפגנות, והם ענו לי במפורש: 'בשביל האקשן'. יש כאן איזו לאומנות רגעית שבאה והולכת", הוא אומר.
קופרשמיט אינו מסכים עם הטענה. "ההסברה האידיאולוגית פחות חדה אצלם, אולי, בגלל הרקע בישיבות החרדיות שאינן מרבות בלימוד ספרי מחשבה מדינית-יהודית. אבל הם ממש לא מצטרפים רק בשביל האקשן. הם מבינים את הדברים באינטואיציה, וקיימת אצלם נטייה ללאומיות יהודית. לא רק אצלם, כאמור: אצל רבים מהצעירים החרדים; אלא שהם גם מבצעים".
נא להמתין לטעינת התגובות
