דווקא עופר וינטר מייצג את המורשת האמיתית של צה“ל
דוד בן-גוריון כבר הבין כי חובה עלינו לשמר את הגבורה ההיסטורית היהודית כדי לבנות את המסורת של הצבא במדינה הצעירה. בניגוד לדעת אלו המקדשים את הדמוקרטיה, אל"מ וינטר רק המשיך לפסוע בדרך זו
לבן-גוריון היה ברור שצה"ל אינו צבא הקם יש מאין, ללא מסורת צבאית יהודית הקשורה למלחמות בארץ הזאת. הוא ראה את צה"ל כהמשכו של צבא בר כוכבא, של צבאו של יהודה המכבי ושל צבאות מלכי יהודה בימי הבית הראשון. גיבורי הקרבות ההם – מגדעון, דוד ועד בר כוכבא - היו זרקורים שה'גדעונים' של אורד וינגייט וצה"ל התחנכו לאורם. משוררי התקופה שרו את שירי המיתוס לשאול, לדוד וליהודה המכבי. קצינים בדרגת אלוף ואלוף-משנה נתמנו על ידי בן-גוריון כדי לחקור את סוד הקרבות של גיבורי המקרא, של יהודה המכבי ושל בר כוכבא. בן-גוריון לא היה מוכן לבנות את מסורת צה"ל על מורשות קרב זרות באדמת נכר.
אל''מ עופר וינטר עם חייליו ברצועת עזה צילום: דובר צה''ל
מובאה נוספת ואחרונה אביא מיהודה המכבי: "וירא את המחנה הכבד ויתפלל ויאמר: ברוך אתה מושיע ישראל, המשבית עברת הגיבור ביד דוד עבדך, והמוסר מחנה פלשתים ביד יונתן בן שאול ונושא כליו. סגור נא את המחנה הזה ביד עמך ישראל, ויבושו בחילם ובסוסיהם. תן להם מורך ושבור אומץ חוזקם, ורעדו בשברם. הפילם בחרב אוהביך, ויהללוך כל יודעי שמך בתודה" (מקבים א' ד').
יכולתי להמשיך כאן לדבריו של אלעזר בן יאיר על ראש המצדה ("הן מני, אז קיבלנו עלינו לבלתי עבוד את הרומאים וגם לא אדונים אחרים זולתי את הא-לוהים לבדו'), שהפכה מקום עלייה לרגל ליחידות רבות בצה"ל; לומר כמה מילים על הכותל המערבי ועל מה שנאמר בו, עד שלא הפך למקום ההשבעה של צנחני צה"ל, ועוד דברים רבים.
מפקד 'גבעתי', אל"מ עופר וינטר, אינו המצביא הראשון בצה"ל הפונה בתפילה פומבית אל א-לוהי מערכות ישראל רגע לפני שהוא נכנס לשדה האש יחד עם פקודיו הרבים. קדמו לו אחרים, שדרשו מחייליהם להסתכן ואף למסור את נפשם על הגנת עמם ומולדתם. הוא אכן הביא את הפסוק 'שמע ישראל', שאמר לוחם חירות גדול, רבי עקיבא, בעת שהוצא להורג בידי הרומאים. קדם למפקד 'גבעתי' בכך חברו הטוב מן המכינה בעלי, סמג"ד 51 ב'גולני' במלחמת לבנון, רס"ן רועי קליין הי"ד.
מפקד 'גבעתי' חש באחריות המוטלת על כתפיו, וענוותו יחד עם נקודת האמת שהוא מאמין בה אינן נותנות לו לסמוך רק על כישרונותיו ויכולותיו, ועל כן הוא מבקש עזרה מאת השם. הוא ממשיך מסורת ארוכה ונכבדה של מורשת קרבות החירות של עם ישראל בארצו מימים-ימימה, שעליה גדל צה"ל. הוא ממשיך את נאומו הבלתי נשכח של אלוף חיים הרצוג ז"ל בתקשורת בעת מלחמת ששת הימים, שהסתיים במילים "זה היום עשה השם, נגילה ונשמחה בו".
לשונו של המפקד העניו והנערץ ברורה מאוד לפקודיו, חיילי 'גבעתי', שהוטלו ראשונים אל המערכה. פרופ' אבי שגיא טען שהוא כתב זאת לא כמפקד בצה"ל אלא מן המקום האישי או הדתי של חייו, אך הוא טועה. ממרומי משרדו הממוזג והמוגן במקדש הדמוקרטיה במכון הרטמן, שגיא אינו מכיר את יחסי המפקד ופקודיו ב'גבעתי'. אפשר שהוא סבור שהמסמך הנמוך והדמוקרטי שהוא עסק בחיבורו - מסמך 'רוח צה"ל' - הוא זה שיביא אותם לנכונות למסור את נפשם, להשתטח על רימון אם חלילה יהיה צורך בכך כדי להציל את חבריהם.
אך את המורשת האמיתית של צה"ל ייצג דווקא אל"מ עופר וינטר. זוהי מורשת משותפת לחיילים שומרי מצוות וחילונים כאחד. רוח העם לדורותיו ולא רוח הדמוקרטיה המערבית היא זו שתאחד אותם תחת אש אויב בעת מבחן. בין החיילים והקצינים הלוחמים יש גם דרוזים. הם בעלי ברית ואחים במלוא מובן המילה. נאום הכולל בתוכו תפילה לא-ל עשוי להכיל גם אותם.
ומילה אחרונה לעיתונאי יאיר שלג: אנא חדל מלקבוע ממרומי מקדשך הממוזג והמוגן במכון הישראלי לדמוקרטיה מי יכול לכהן כמפקד חטיבה של צה"ל בימינו, ומי יצטרך להיות מודח ללא היסוס. זה לא תפקידך, וזה גם לא הזמן.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
