”שלום לך תלמיד אהוב, לנצח נצעד בדרכך“
”המלחמה הזו שנכפתה עלינו, חשפה את עוצמות העם הזה, ואת ההבדל בין עם אוהב חיים לעם המקדש את המוות“. הרב איתמר חייקין, מחנכו הקרוב של הדר גולדין ז“ל, נפרד
על פרוכת הקטיפה בית הכנסת אשר בביה"ס הטכנולוגי אמי"ת כפר בתיה שבו למדת, ואשר בו זכיתי לחנך את כיתתך רקומות המילים בזהב "אל הנער הזה התפללתי". ממש כך, אל נער כמוך התפללנו כולנו ואלוקים נענה לתפילותינו וברך אותך בכל, כמעט בכל:
"וברך לו חיוך שכמוהו כאור
וברך לו עיניים גדולות ורואות
לתפוס בן כל פרח וחי וציפור
ולב להרגיש בו את כל המראות."
אלוקינו שבשמים, לו אך ברכת לו חיים...
בראיון שהוקלט בערוץ 7 עם סיום בה"ד 1 אמרת "אצלנו (במשפחה) אין הרבה דיבורים אבל יש בעיקר את החיים". אכן, ’חיים‘ זו המילה שנקשרת אצלי מיד עם דמותך. חיים במלא חיוניותם. אתה וחברך תמיד מילאתם את סביבתכם בחדוות חיים תוססת, בכיתה כמו בהפסקה, (ויעיד הדג ששלשלת באמצע שיעור מהגג). חיים של אהבת הארץ, שביליה ונופיה.
סיפרת איך לא וויתרתם על הטיולים גם בחופשות הצבא הקצרות, כשאתה וצור חוזרים הרוגים מעייפות. חיים של אהבת ה' ואהבת תורה בשמחה טבעית נטולת עצבנות. אתה ואחיך התאום הספקתם לסיים את לימוד מסכת ברכות תוך כדי קורס קצינים. חיים של נתינה לזולת ולקיחת אחריות, כך היית מדריך נערץ וסוחף בסניף בני עקיבא בעירך, כך בבית הספר עת התנדבת לכל משימה. אזכיר רק כדוגמה את המדרשה למצוינות, שנפתחה בשמינית ואתה כמובן התייצבת בראש המתנדבים. שירותך הצבאי היה המשך ישיר, בהליכה ליחידה מובחרת, ביציאה לקורס קצינים ובהצטיינות לכל אורך הדרך.
במוצאי שבת אנו מבדילים בין קודש לחול ובין אור לחושך. אף אני אבקש להבדיל בין אור לחושך. מופת החיים הזה שלך עמד בניגוד גמור לדרכו של האויב עמו יצאת להילחם. היה זה מוחמד דף, אותו שד רע המתרברב ממקום מחבואו, שאמר כי "חיילנו משתוקקים
אותו מנוול רצה ללעוג בכך לחיילנו. הוא סבור, שדווקא בגלל שחיילינו תאבי חיים כל כך, לא יעזו להילחם, הם יחוסו על חייהם ויברחו כל עוד רוחם בם. ובכך הוא טעה בגדול. הוא נתקל בלוחמים שאכן אוהבים את החיים אך נחושים להגן על החיים ואף אם אין ברירה מוכנים למסור חייהם למען חייהם של אחרים.
מניין שואבים אותם אוהבי חיים, כמוך הדר, את כוחות הנפש הללו? אתה ניסחת זאת בבהירות באותו ראיון. לשאלת המראיין 'מה היה שם בחינוך'? ענית: "זה לא משהו נקודתי, אתה יכול לבחור להתעסק בעצמך או לבחור להתעסק בדברים גדולים". אותם 'דברים גדולים' משמעותם היא שאכן יש לחיים משמעות פרטית, אך גם יש להם משמעות כללית של חיי עם. חיי עם נותנים לחיי היחיד המבקש לחיות גם חיי עם, מימד אחר עמוק ורחב לאין שיעור. ”פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא עם".
אנו חפצי חיים, אוהבים את חיי היחיד והם יקרים לנו עד למאוד ו"חי בהם" צוונו, ולא שימות בהם, אולם יש רגעים בהם אנו נתבעים לחרוג ממעגל הפרטיות ולחיות חיים של עם, להתכלל בעוצמות הנצח האדירות של "עם ישראל חי".
המלחמה הזו שנכפתה עלינו הוציאה את אותם עוצמות חיים כלליים מתוכנו. ראינו את זה ברוח ההתנדבות שנגעה בכל שכבות העם, בתחושה ששוב אין יותר מרכז ופריפריה כולנו יחד, בנכונות לצאת למאבק למען אותם חיים של עם בארצו.
מאבק קשה זה תובע לעיתים נכונות למסור את החיים הפרטיים למען חיים כלליים, חיילים המוכנים בגופם להגן על חיי העם. כזה היית אתה הדר ועשית זאת בדרכך שלך, בעוז ובענווה (ממש כמו שהיה רקום לך על רצועת הנשק).
בהזמנה לחתונה בחרתם כמה שורות משירו של הרב קוק בו שזורים שמותיכם: ”ודור יקום וחי, ישיר ליופי וחיים, ועדנה בלי די, יינק מטל שמים. ומהדר כרמל ושרון שפעת רזי ההויה תקשיב אוזן עם חי“.
ואתה הדר, הדור שקם וחי. ואתה הדור היודע לשיר ליופי וחיים, היודע לינוק מהשפע ולשמוח ולצהול. אתה הדור המרגיש בכל מאודו את הדופק של עם החוזר לחייו המלאים בארצו. וכמה כואב הלב על אותה שירת חיים מופלאה שנפסקה כל כך מוקדם, ולא תזכו אתה וארוסתך לעמוד תחת החופה, ולא נזכה אנו לרקוד ולשמוח איתכם.
ליד הכתובת שלך בוואטסאפ רשמת את המילים, שהיו נראות לי כל כך הולמות אותך, אך לפתע מקבלות מובן מצמרר: "שלום לך ארץ נהדרת...". שלום לך תלמיד אהוב, בן יקר, מדריך נערץ, חייל וקצין מצטיין אוהב ה' העם והארץ. אני מבטיח לך שנמשיך ולצעוד בדרך שלך ולחנך דורות נוספים בשביל החיים הזוהר שלך, שהיה קצר כל כך. אנו נמשיך בדרך של נצח ישראל, ויודעים כי בסוף עם ישראל ינצח.
שלום לך ארץ נהדרת, שלקחת אליך את הדר פריה. אוהב אותך מאוד.
נא להמתין לטעינת התגובות
