5 סטארט-אפים מבטיחים שעדיין לא שמעתם עליהם
הם צעירים, הם דתיים, הם נמרצים, ומדי בוקר הם קמים ושוקדים על המצאות חדשות שנועדו להפוך את חיינו לנוחים יותר. קבלו חמש חברות סטארט־אפ שעוד תשמעו עליהן בעתיד
דודי קליין (39), איתן מאג'ר (40), ליאור פריד (36). פתח תקווה
גם כשהוא מספר על חברת ההזנק שלו לאדם מן היישוב ולא למשקיע פוטנציאלי, דודי קליין לא מצליח להסתיר את ההתלהבות מהמוצר שעל פיתוחו הוא שוקד כבר שלוש שנים. "זה הבייבי שלי", הוא מחייך בהתנצלות בסופה של ההרצאה הנלהבת. ויש ממה להתלהב: קליין ושותפיו לדרך פיתחו מוצר שמשלב באופן אלגנטי וחדשני בין בריאות להנאה, ובין ידע רפואי מקצועי לעולם משחקי המחשב והווידאו. הרעיון, בקצרה, הוא משחקי וידאו המבוססים על שימוש בקונסולה, שבעזרתם מבצעים המטופלים תרגילי פיזיותרפיה שונים בהוראת המטפל. "כולם מכירים את זה: אתה הולך לפיזיותרפיסט, שבתום טיפול קצר שולח אותך הביתה עם תרגילים. בבית אתה מגלה שתרגילים זה עסק משעמם. זה רוטיני, אתה לא מקבל פידבק ואין לך מושג אם אתה מבצע את התרגילים נכון". המוצר של "ביוגיימינג" נועד להתמודד עם בעיית השעמום שבתרגילים הפיזיותרפיים, ובאותה הזדמנות לחזק את הקשר בין המטופל לרופא המטפל ולהפוך את הטיפול לאפקטיבי יותר. "פיתחנו פלטפורמה שמאפשרת למטפל להגדיר תוכנית אימון, ובזמן אמת אנחנו מייצרים סדרת משחקי מחשב שמותאמת בדיוק למטופל".
הרעיון לפיתוח נולד אצל קליין, שעבד בזמנו כמנהל מוצר בחברה אמריקאית, בעקבות שיחה עם גיסו ליאור פריד, השותף גם הוא במיזם. "ליאור למד חינוך גופני בווינגייט, והתמחה בספורט שיקומי. הוא עבד בבית החולים תל השומר עם חולי טרשת נפוצה, ויום אחד קיבלו במחלקה תרומה של קונסולת משחקים. בהתחלה הוא לא ממש ידע מה לעשות איתה, אז חשבנו שיהיה נחמד אם הוא פשוט ייתן למטופלים להתאמן מול מסך הטלוויזיה. לא היה בזה שום דבר מתוחכם, פשוט טלוויזיה מגניבה שמחקה על המסך את התנועות של המטופלים".
להפתעת השניים, הגימיק הפשוט לכאורה התגלה כהצלחה. "מטופלים מתו על זה. הם עמדו בתור כדי להתאמן מול המכשיר, ראינו אותם צוחקים ומחייכים". מחקר שנערך מאוחר יותר אף גילה שיפור במצבם של מטופלים שהתאמנו מול המכשיר לעומת כאלה שהתאמנו באופן רגיל, משום שהאימון מול המסך הגביר את המוטיבציה לביצועם. "התחלנו לחשוב איך אפשר להפוך את הקונסולה לכלי מקצועי, ואיך אפשר לנצל אותה כדי להפוך את הטיפולים למעניינים יותר. העבודה מול הקונסולה בבית החולים נחמדה, אבל לא באמת מותאמת לבעלי מוגבלויות". השניים יצאו לדרך, כאשר פריצת הדרך הגיעה לפני כשלוש וחצי שנים, אז יצא לשוק Kinect - בקר המשחקים של קונסולת המשחקים XBox המבוסס על חישה של תנועות הגוף. "כשהבנו שהטכנולוגיה הזו תאפשר לנו לפתח את המוצר קמתי ועזבתי את החברה שעבדתי בה, והקמנו יחד את ביוגיימינג", מספר קליין.
איך מחליטים לעזוב עבודה יציבה וללכת אל הלא נודע?
"זו החלטה לא פשוטה, בטח כשיש בבית ארבעה ילדים. המשמעות היא לעזוב חיים נוחים של עבודה בתאגיד גדול לטובת ימים של חוסר ודאות מוחלט וחודשים בלי משכורת. אין ספק שלקחנו סיכון מטורף".
במקרה של ביוגיימינג נראה שהסיכון השתלם - החברה גייסה כמיליון דולר בסבב הגיוס הראשון, לצד תמיכה מהמדען הראשי, וממש לאחרונה זכתה לגיוס גדול נוסף של קרוב ל–4 מיליון דולר. גרסת הבטא של המוצר שוחררה לשוק לא מכבר, וגם הלקוחות מתחילים לזרום, כאשר קהל היעד מורכב בעיקרו ממכוני פיזיותרפיה. לצד אנשי הקריאייטיב ופיתוח המשחקים פועל בחברה צוות רפואי מקצועי, שעמל על ייעוץ רפואי ועל הכנסתם של תרגילים נוספים למאגר התרגילים שניתן לשלב במשחקים.
אחרי שזכיתם בהשקעה משמעותית, החלום הבא הוא אקזיט?
"לא באתי לעשות אקזיט, באתי לעשות טוב לאנשים. בתחילת הדרך כל העובדים שלנו הסכימו לעבוד בשכר נמוך יחסית, מתוך אמונה שאנחנו עושים משהו אחר ושונה. אנחנו באמת עושים טוב לאנשים. אני פשוט לא חושב על אקזיט, וזה לא מה שמניע אותי", מסכם קליין.
בניה צידון (41), ד"ר רועי צידון (37), יהוידע צידון (33) ד"ר גורי שאנן (60). יד רמב"ם
החשש המתמיד מפני מחסור במים דוחף את הראש הישראלי להמציא לנו עוד ועוד פטנטים. כבר שנים שמדינת ישראל נמצאת בחוד החנית של תחום הטיפול בשפכים, כאשר לא פחות מ־80 אחוזים מהמים שאנחנו משתמשים בהם מטופלים ומוחזרים לשימוש חקלאי באיכות טובה. הטיהור נעשה בעזרת מתקנים עירוניים, שבין היתר עושים שימוש באוכלוסיות חיידקים שצורכות את החומרים המזהמים ובכך משפרות את איכות המים. כדי למנוע בעיות כמו פגיעה באוכלוסיות החיידקים הרגישות והחיוניות כל כך, גובשו כללים מחמירים שנועדו למנוע הזרמת שפכים עם חומרים כימיים מסוכנים שיפגעו בתהליך. אם כך, מה יעשו בעלי המפעלים שנותרו עם שפכים אסורים בהזרמה? בדיוק לוואקום הזה נכנס הסטארט־אפ של "טבת טכנולוגיות מים", שעמל בימים אלה על פיתוחו של תהליך חדשני לטיפול בשפכים.
"אנחנו בונים מתקני טיהור למפעלים קטנים ובינוניים, שיביאו את המים לרמה כזו שיהיה אפשר להזרים אותם לביוב", אומר אחד המייסדים, בניה צידון. פטנט נוסף שעליו עובדת חברת ההזנק הצעירה נוגע לטיהור שפכים של רפתות. "עד היום אף אחד לא ידע איך להתמודד עם שפכים מרפתות. זהו הסקטור היחיד שקיבל אישור להזרים את השפכים שלו ללא טיהור, פשוט כי לא הייתה אפשרות אחרת. החברה שלנו מצאה פתרון זול ואלגנטי, וממש לאחרונה הצבנו את המתקן הראשון באחת הרפתות בארץ".
את "טבת" הקימו שלושת האחים לבית צידון: בניה הוא איש מחשבים בהשכלתו, יהוידע בוגר לימודי כימיה ומדעי הקרקע והמים ורועי הוא דוקטור לביולוגיה שנמצא כעת בחו"ל ומייעץ לחברה מרחוק. אל השלושה הצטרף גורי שאנן, מומחה ותיק בתחום, שהיה אחראי על הטיפול במים ב"מקורות".
את המתקן הראשון בנו המייסדים עבור מפעל היוגורטים של מחלבות גד. "זו הייתה עבודה מאוד קשה כי עשינו את הכל בידיים שלנו, כולל העיסוק עם השפכים עצמם".
נשמע קצת מסריח.
"לא קצת, זה מאוד מסריח, אבל אין לנו בעיה לעשות כל דבר. אם אנחנו שואפים להתפתח ולגדול, צריך להכיר את הדברים מלמטה", אומר בניה, וחושף עובדה מפתיעה: "שפכי מחלבות זה הדבר הכי מסריח; מתברר שהריח ברפתות הרבה פחות נורא בהשוואה אליהן". כדי להתמודד עם המפגע הריחני הצטיידו האחים במגפי גומי מסיביים, והם משתדלים להתקלח לפני שנכנסים הביתה. ״בכל זאת, יש לי בבית שני תינוקות קטנים", כדברי בניה.
התלבטת לפני שהצטרפת למיזם של אחיך?
"חשבתי על הרעיון במשך חודשים, זו החלטה לא פשוטה. עזבתי משכורת טובה והתחלתי לעבוד בלי הכנסה. בתחילת הדרך גם השקענו מהחסכונות שלנו לטובת בניית המעבדה וקניית הציוד". גם היום, לאחר שגייסו השקעה ראשונית מכובדת והחלו להעסיק עובדים נוספים בחברה, צידון מעיד שהמשכורות נותרו נמוכות למדי, אבל הוא לא מתחרט לרגע. "זה תחום מרתק, ולא עובר יום בלי שאני לומד דברים חדשים - מכימיה וביולוגיה ועד רכש מחו"ל ומו"מ עם משקיעים".
טוביה אלבוים (30) מתן כספי (30). ירושלים
בעולמנו ההולך ומתמזער, שבו מצלמה יכולה להתחבר לשעון היד ומחשב משוכלל נכנס לכיס המכנסיים, יש כמה מכשירים שמזעורם נחשב לבלתי אפשרי. אחד מהם, מטבע הדברים, הוא המדפסת. אמנם כבר שנים רבות שקיימות מדפסות קטנות המסוגלות להדפיס על פתקים וקבלות (כפי שיודע כל מי שביקר לאחרונה בסופר), אבל מדפסות רגילות, המיועדות לדף בגודל סטנדרטי, נותרו גדולות למדי. את האתגר הזה החליטו לפצח טוביה אלבוים ומתן כספי, יזמים צעירים שהשתתפו בתוכנית היזמים של מכון לב בירושלים. "אנשים היום מאוד ניידים, הם עובדים כמעט מכל מקום - עם המחשב הנייד בבית קפה, עם הטאבלט ברכבת או עם הטלפון הנייד בגינה הציבורית. יש להם כל מה שהם צריכים חוץ מהמדפסת. כדי להדפיס אנחנו עדיין נדרשים לחכות עד שנגיע למשרד", אומר אלבוים.
המדפסת הזעירה שפיתחו השניים, בעזרת שותפים נוספים, מתייחדת בכך שהיא מכילה ראש מדפסת בלבד שמסוגל "לטייל" לאורך העמוד. אמנם לא מדובר בפתרון מושלם, שכן זמן ההדפסה של המדפסת ארוך יחסית (כ־40 שניות לעמוד) והיא לא מתאימה להדפסה של מסמכים ארוכים, אך אלבוים משוכנע שמדובר בכלי אידיאלי עבור כל אדם שעובד בסביבה ניידת. "אנחנו לא מתכוונים להחליף את המדפסת הביתית, אבל הפיתוח שלנו מתאים להרבה צרכים אחרים — למשל כדי להדפיס הוראות הגעה למקום כלשהו, להדפסה זריזה של תקציר פגישה שנערכה מחוץ למשרד או עבור סוכן מכירות שמעוניין להחתים את הלקוחות שלו על הסכם".
את הגיוס הראשוני עבור החברה ערכו השותפים בעזרת פרויקט מימון ההמון קיקסטארטר, שם זכו להצלחה מסחררת כשגייסו לא פחות מחצי מיליון דולר תוך ימים ספורים. לצד ההישג הכספי, יתרונו של הקמפיין האינטרנטי בכך שעורר עניין רב וחשף את הפרויקט בפני חברות רבות שהביעו עניין בהשקעה ובשיתופי פעולה שונים. החבורה, שכוללת כיום שמונה עובדים בסך הכל, מנהלת את המיזם מכפר ההיי־טק שבקמפוס גבעת רם באוניברסיטה העברית.
עיניים שלי
המדפסות של "זוטא" הן המיזם המצליח השני של אלבוים, בוגר ישיבת הכותל, שעוסק בתחום היזמות קרוב לעשור. את המשיכה שלו לעולם הסטארטאפים הוא מסביר בכך שזהו תחום שבו "יש לך את היכולת ליצור דברים. זה אמנם מאוד קשה, כי להשקיע ברעיון זה כמו להיות אמן שתולה את התמונה שלו על הקיר וכל מי שעובר יכול להביע את דעתו, שלא תמיד היא חיובית. אנשים מסביב מאוד סקפטיים ואומרים משפטים כמו 'זה לא ילך', או 'אם הרעיון היה אפשרי היו מבצעים אותו כבר'. אבל אי־אפשר להיאבק ברצון ליצור, לעשות משהו גדול".
כבר לפני ארבע שנים הקים יחד עם שותפיו, איצי קמפינסקי וניר בלושטיין, את Umoove - שבמסגרתה פיתחו טכנולוגיה לשימוש בטלפון החכם בעזרת שימוש בתנועות פנים ועיניים. כיום מדובר באפשרות שמוטמעת בכל טלפון גלקסי 4s, אך החברה הירושלמית היא חלוצת התחום ונחשבת לפורצת דרך בתחומה. "מעבר לתפעול של הטלפון בעזרת העיניים, אנחנו מכוונים לרמות גבוהות יותר של ניתוח, כמו האפשרות להבין לאן נודדות העיניים כשהן מסתכלות על מסך". עוד פיתוח חשוב של התחום נעשה במישור הרפואי, כשהטכנולוגיה של Umoove מאפשרת להפוך את האייפד והאייפון לכלי אבחון מקצועי המסוגל לזהות הפרעות כמו פרקינסון, פגיעות ראש, אלצהיימר ובעיות תקשורת שונות. החברה גייסה כבר יותר מ־3 מיליון דולר, ודורגה לאחרונה על ידי מגזין "פורבס" כאחד מעשרת הסטארטאפים המבטיחים בעולם.
לפני סיום אנחנו מבקשים מאלבוים טיפ לסטארטאפיסט המתחיל: "הרבה אנשים מפחדים לצאת החוצה עם הרעיון שלהם, מפחדים לספר עליו. להפך. אל תתביישו לספר, לקבל פידבק ולדחוף לביצוע. מספרים על סטיב ג'ובס שכשהיה ממש ילד העז להתקשר למנכ"ל HP. רוב האנשים לא מעזים אפילו להרים את הטלפון. פשוט צאו אל העולם ותעשו את זה".
שפע ויינשטיין (34) גיא קורלנד (36). תל אביב
כבר כשהייתה תלמידת תיכון התאהבה שפע ויינשטיין בעולם התכנות. "קניתי ספרים ופשוט למדתי לתכנת", מספרת היזמית הצעירה, שנולדה וגדלה במנהטן שבניו יורק. בקולג' למדה כמובן מדעי המחשב ובמקביל החלה לעבוד בחברה לאבטחת מידע. באותן שנים החליטה לעלות לישראל, וכאן ניצלה את קשריה בארה"ב כדי לעבוד כמתכנתת ובונת אתרים עצמאית עבור לקוחות מארץ הולדתה. במשך כ–13 שנה, משנת עלייתה ועד לאחרונה, הלך העסק של ויינשטיין והתפתח — אך לפני שנתיים היא החליטה לפנות לדרך חדשה.
"הכל התחיל כשהחלטתי ללכת לאירוע היזמות השנתי 'סטארט־אפ וויקנד' שהתקיים באותה שנה בירושלים", מספרת ויינשטיין. מדובר באירוע בין־לאומי הנערך בכל שנה בעיר אחרת בעולם, שאליו מגיעים מאות משתתפים המתגבשים לצוותים כדי ליצור רעיונות ותוכניות פעולה לסטארטאפים חדשים. הרעיון של ויינשטיין זכה במקום השני באירוע, זכייה שלדבריה גרמה לה להבין שמקומה בעולם הסטארטאפים. "השופטים באירוע ניגשו אליי אחד אחרי השני ואמרו — 'את צריכה לעשות את זה'. האמון שלהם גרם לי להבין שזה מה שאני רוצה לעשות. עזבתי את החברה שלי והתחלתי להקדיש כל דקה פנויה ל–shopetti". לווינשטיין חבר גיא קורלנד, מומחה למדעי המחשב שפגשה במסגרת אירוע היזמות. תקופה קצרה לאחר שהחלו לעבוד יחד התקבלו השניים ל"תוכנית ההאצה" של חברת מיקרוסופט - תוכנית שאליה מתקבלים מדי שנה פרויקטים נבחרים שזוכים לליווי צמוד מטעם ענקית התוכנה, לצד פגישות עם מנטורים מהתחום.
לקנות נכון
shopetti, בקצרה, הוא אתר שמאפשר להשוות בין חנויות שונות במטרה לאפשר חוויית קנייה אינטרנטית מושכלת ככל האפשר. "אנחנו מאפשרים ללקוח לבחור קודם כל את המוצרים שהוא צריך, ורק אחר כך לבחור באיזו חנות לקנות אותם בהתאים לשיקולים של מחיר ואיכות", מסבירה ויינשטיין. "עוד שירות שאנחנו מציעים הוא התראה כשהמחיר של המוצר הרצוי יורד או כשהוא עומד לאזול מהמלאי". shopetti איננו האתר היחיד שעוסק בתחום, אך ויינשטיין מסבירה שהוא מתייחד בכך שהוא לא מסתפק בהשוואת מחירים בלבד, אלא גם באיכות המוצר ובהצגת המידע הרלוונטי ללקוח.
האתר יועד בתחילת דרכו לנשים, בדגש על אמהות. "הן אלה שעורכות קניות עבור כל המשפחה, יש להן מעט זמן והרבה החלטות צרכניות שהן צריכות לקבל. האמהות האמריקאיות אחראיות ל־85 אחוזים מההוצאה המשפחתית", היא מסבירה. אלא שכבר בפעם הראשונה שבה הציגה את המוצר היה מי שהביע תמיהה על הבחירה למתג את האתר כמיועד לנשים בלבד. "ניגשו אליי גברים שאמרו: 'אני לא מבין, למה האתר צבוע בוורוד? גם גברים רוצים לקנות בצורה חכמה יותר'".
"אנשים הפסיקו להרים גבה"
נשים, לא כל שכן נשים דתיות, אינן מחזה נפוץ בעולם הסטארטאפים. ויינשטיין מודעת לחריגותה בנוף, אבל מרגישה שהשוני מעולם לא פעל לרעתה. "ידעתי שהרעיון טוב, וכל השאר לא משנה", היא אומרת. "בפגישות הראשונות עם משקיעים אמנם שאלו אותי שאלות לא לעניין, כאלה שאסור לשאול בראיון עבודה סטנדרטי, אבל ברגע שהמיזם התפתח וקיבל חיים משלו אנשים הפסיקו להרים גבה".
"מי שנתן לי את הכוח לעזוב את העסק ולהחליט שאני הולכת עם הרעיון עד הסוף הוא בעלי", היא אומרת, "בלי תמיכה של בן הזוג פשוט אי־אפשר לעשות את זה. הוא תומך בי מורלית וטכנית, גם ברמה הכי פשוטה של לקחת אחריות על ארוחות ערב ושיעורי בית עם הילדים. כשמתחילים מיזם חדש יש הרבה עליות ומורדות, אי אפשר לדעת מה ילד יום, ומאוד עוזר כשעומד לצדך מישהו שמאמין בך״.
יואב שרייבר (42), ירון גואטה (41) חנן בלומשטיין (41). פתח תקווה
כשחברת התוכנה הישראלית "מרקורי" נמכרה לענקית הטכנולוגיה HP ידעו יואב שרייבר, ירון גואטה וחנן בלומשטיין שזו ההזדמנות שלהם לעזוב את הבית החם שהעניקה להם החברה הוותיקה לטובת מיזם עצמאי משלהם. "היה מאוד נעים לעבוד במרקורי ואז ב–HP. עזבנו סביבה נעימה עם אנשים מוכשרים, אבל בחברה גדולה אתה מרגיש כמו בורג קטן - לא משנה כמה משמעותי התפקיד שלך", אומר שרייבר.
את הצורך בשירותים שמציע הסטארט־אפ שלהם זיהו השלושה במסגרת תפקידיהם הקודמים, אך משהבינו שלחברה אין עניין בפיתוח הרעיונות שלהם החליטו לפנות לדרך חדשה. לפני כחמש שנים הקימו את "קלריסייט", חברה שמתמחה בפיתוח מוצר שמאפשר לבעלי אתרים לשחזר את כל פעולות המשתמשים באתר: "יש חברות שמתעדות את
"גלו גמישות מחשבתית"
שורה ארוכה של משקיעים מוכרים הביעו אמון בחברה והשקיעו בה סכומים משמעותיים - בהם היזם והמשקיע מוטי שיינברג, תושב אלקנה שהקים את "פייס.קום" שנרכשה לפני כשנתיים על ידי פייסבוק. גם הלקוחות הגדולים לא איחרו להגיע - מבנקים, דרך חברות הביטוח המרכזיות ולקוחות נוספים מאנגליה ומיפן. למרות שהיום מדובר בחברה מבוססת למדי, שרייבר מספר שההתחלה לא הייתה פשוטה: "התחלנו לעבוד על המוצר בלי שהייתה לנו השקעה, ומכיוון שעוד לא היו לנו משרדים עבדנו בבית של אחד מאיתנו". רק אחרי פיילוט מוצלח של המוצר הגיעה ההשקעה הראשונה, ומאז נמצאת החברה הפתח־תקוואית במגמת צמיחה. חברה שמציעה שירות דומה לקלריסייט, Tealeaf האמריקאית, נמכרה לפני כשנתיים לענקית הטכנולוגיה IBM בסכום של לא פחות מ־450 מיליון דולר - אבל שרייבר וחבריו לא חשים מאוימים מהמהלך. "יש לנו עדיפות עליהם, והרבה לקוחות מעדיפים את המוצר שלנו, שנהנה מטכנולוגיה חדשה יותר".
מה הצעד הבא? אקזיט?
"אנחנו צריכים לתת את התשואה הכי טובה לבעלי המניות שלנו, ואנחנו בוחנים את כל האפשרויות. הכיוון המרכזי כרגע הוא לבנות חברה גדולה ויציבה שתציע את המוצר לחברות אחרות בהסדר של מכירה או רישיון שנתי עם דמי תחזוקה מסוימים". שרייבר עצמו מצהיר ש"יש לי עוד הרבה רעיונות, אבל כרגע אני שקוע כולי במיזם הזה". ומה יש לשלושה לומר לדור הבא של היזמים? "גלו גמישות מחשבתית. מיזמים מתחילים עם רעיון אחד, וכמעט תמיד מצליחים בסופו של דבר עם רעיון אחר, שונה מנקודת הפתיחה. לפעמים קשה לקבל את השינוי הזה, כי אתה מתאהב ברעיון הראשוני, אבל צריך לדעת מתי לשחרר אותו ולעבור הלאה".
נא להמתין לטעינת התגובות
