ראיון ראשון: הבשורה על פי רבה החדש של נתניה
הרב קלמן בר, רבה החדש של נתניה וה"הישג" הטרי של הציונות הדתית, מפתיע בהיחלצות מכל קטלוג: ר"מ בישיבת הסדר שנבחר בזכות תמיכת האדמו"ר מצאנז, מרבה לצטט מהרב קוק וזוכה גם להוקרה חרדית. מסר האחדות שלו אינו שולל את קיומם של מנהגי עדות ושל ארגוני רבנים שונים, דוגמת "צהר". רבנות במגמת הנגשה
ובכל זאת, השבוע, לאחר שהתפרסם שנבחר כרב הראשי האשכנזי לעיר נתניה, בחרו אמצעי התקשורת פחות לעסוק בהיכרות אישית עמו ועם עמדותיו בנושאי שמיטה, גיור ושירותי דת ויותר בשאלת השתייכותו התנועתית או הפוליטית. האם הרב בר הוא מאנשי הציונות הדתית, שמאז הבחירות האחרונות מרימה ראש ומנסה לקדם את אנשיה למשרות רבניות או שהוא מהציבור החרדי ששוב ושוב מזכיר לסרוגים מי באמת שולט כאן במוסדות הדתיים.
הרב קלמן בר (57), יליד תל אביב, בוגר ישיבת בני עקיבא בנתניה וישיבת כרם דיבנה, שבה הוא משמש ר"מ עד היום, נתמך בבחירות על ידי סגן שר הדתות הרב אלי בן דהן, שמיד לאחר הניצחון יצא בהצהרה שהנה מפלגת הציונות הדתית כבשה עוד יעד. מנגד, הרב נתמך גם על ידי האדמו"ר מצאנז, שעומד בראש החסידות הגדולה בעיר (שלה שייך גם בית החולים לניאדו רב הנוכחות וההשפעה) ומי שבדיעבד התגלה כלשון המאזניים בהתמודדות.
מצד אחד, באתרי האינטרנט החרדיים הדביקו לו תואר רב פשוט ואילו את המתמודד המרכזי מולו כינו בתואר "הרב הגאון" – דבר המעיד ללא כל ספק על היות הרב בר רק "מזרוחניק", אך מצד שני אותם אתרים גם הראו בהתרגשות סרטונים שבהם זוכה הרב לתמיכה מאת הרב עובדיה יוסף. מצד אחד הרב שירת במסלול הסדר, מכהן כר"מ בישיבת הסדר ומשמש רב של מכללה דתית־לאומית בתל אביב (מכללת תלפיות), וגם היה מקורבו של הרב הראשי לשעבר וראש ישיבת "מרכז הרב", הרב אברהם שפירא; ומצד שני הוא נצר לשושלת חסידית (צאצא של בעל ה"מאור ושמש") ומגיש פינה ברדיו החרדי "קול חי". מצד אחד הרב השתתף בשנים האחרונות בפעילויות תורניות שונות של הציבור הדתי לאומי בעיר, כמו תיקון ליל שבועות של ארגון רבני "צהר", מדרשה ללימודי תנ"ך בשיטת "הר עציון" ועוד, אך מצד שני החרדים מכירים בגדולתו התורנית ורואים בו רב מבריק. אז מי אתה בעצם הרב קלמן בר?
הרב בר מתרחק מאוד מכל ניסיון לקטלג או להגדיר אותו. "אכן, בחירתי בהחלט יכולה להיזקף כהצלחה לציונות הדתית", הוא אומר. "אני חב תודה הן לראשת העיר מרים פיירברג והן לסגן שר הדתות הרב אלי בן דהן. אבל אני גאה בכך שגם הציבור החרדי תמך בי. בעולמי יש מיזוג של גישות וזרמים. לא מדובר במיזוג הנובע מטשטוש. יש לי ודאי דרך ותפיסת עולם. אני מאמין שהקמת המדינה היא הנס הגדול שנעשה לנו בדור האחרון, אני אומר הלל ביום העצמאות, אבל מצד שני אני מכיר בדרכים השונות שיש בעבודת ה'. איך אמר הרב קוק? ההבדל בין מצבה האסורה מן התורה למזבח הוא שמצבה בנויה מאבן אחת ומזבח עשוי מאבנים רבות. מי שחושב שיש רק דרך אחת בעבודת ה' וכל האמת אצלו – זה מצבה. אדם, בייחוד רב, צריך להיות מזבח, להכיל את הגישות והזרמים השונים".
נראה שברב בר אכן קיימות התכונות שגורמות לכל ציבור להרגיש כאילו "הוא משלנו". לשונו חדה, הוא מתנסח בבהירות ונעים לשמיעה. כנצר לשושלת אדמו"רים הוא ניחן גם בכישרון סיפורי. בקלות ניתן למצוא אותו מעביר באותו יום שיעורים לחילונים, לדתיים ולחרדים, לילדים בגן ולמבוגרים בכולל. "במסכת מגילה נאמר שאסתר נשאה חן בעיני כל רואיה, כלומר שכל אחד ראה בה את היופי של העם שלו. ברוך השם גם אני זכיתי מעט לכך", הוא מודה.
כך הרב גם תופס את תפקיד הרבנות. "הרב קוק כתב במאמרו 'כבוד הרבנות' שתפקיד הרב הוא לאחד, לא לפלג. במקום לחדד כל הזמן את ההבדלים צריך להדגיש את המכנה המשותף בין הציבורים והזרמים השונים. בסופו של דבר כולנו מחזיקים באותה אמונה".
למעלה ממחצית יובל שנים לא כיהן בנתניה רב ראשי אשכנזי. האחרון ששימש בתפקיד היה הרב ישראל מאיר לאו, שמשם עבר לרבנות תל אביב, משם לרבנות הראשית ובחזרה לתל אביב. מאז עזיבתו את התפקיד נותר הכיסא ריק. הרב דוד שלוש (94), רבה הספרדי של העיר, נטל את המושכות לבדו, והן בידו כבר למעלה משישים שנה.
מדוע צריך גם רב אשכנזי לעיר, תוהים בוודאי רבים. הרב בר מפתיע בתשובתו. מבחינתו אין כלל בעיה בכך שבעיר משרתים שני רבנים ראשיים; אדרבה, לדעתו אפשר שישמשו בתפקיד אפילו חמישה רבנים, כמה שיותר. "הצרכים של העיר הם גדולים ויש כל כך הרבה מה לעשות, כך שככל שיש כוחות גדולים כך יותר טוב. יש הרבה תורה להפיץ.
"הגמרא במסכת בבא בתרא אומרת 'פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה – אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה'. בדרך כלל מסבירים שהחמה עדיפה על הלבנה מפני שהיא מקור האור; הלבנה לעומת זאת קטנה ממנה שכן היא יונקת את האור ממנה. אך הרב קוק מסביר אחרת. הוא אומר שהחמה עובדת סולו. היא לבדה. הלבנה לעומת זאת עובדת בשיתוף פעולה עם הכוכבים ומכאן יתרונה.
"משה עבד לבדו כמו החמה. יהושע לעומתו פעל עִם העם ובעזרתו. שלא כבקיעת ים סוף, בקיעת הירדן נעשתה ביחד עם העם. ה'מאור ושמש' באמת אומר שניתן לראות שההנהגה בזמן יהושע הייתה גבוהה יותר. העם התלונן אז הרבה פחות".
ובכל זאת, הרבנות היא גם תפקיד פוליטי ולא הכול פועל בה בצורה הרמונית.
"תפקיד הרב הוא לא פוליטי. הרב הוא לא בעל שררה. כתוב במדרש שהלבנה התמעטה לאחר שפנתה לקב"ה והתלוננה שאין היא והשמש יכולים לשמש ביחד. 'אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד'. כעונש, הקב"ה מיעט אותה. אבל לכאורה היא צודקת; באמת אין שני מלכים יכולים לכהן יחד. התשובה היא שכל זה בתנאי שהם רואים עצמם כמלכים. אבל רבנות היא לא מלוכה אלא עבדות, ואם אתה עבד בהחלט ניתן לעבוד יחד ולשתף פעולה".
הרב בר מרבה לדבר על האיחוד ועל מיזוג הכוחות. בהבדלים שקיימים בין הציבורים בנתניה ובארץ בכלל הוא לא רואה כל בעיה ובוודאי שלא איום. הוא סבור שעדיין יש מקום לרבנים אשכנזים וספרדים במדינה, ושעל כל עדה לשמור את מנהגיה. הוא מקבל באהבה ארגוני רבנים אחרים, כדוגמת "צהר" (מנכ"ל "צהר", הרב ד"ר משה בארי, הוא אחד מתלמידיו עוד מימי הישיבה), גם אם יש כמה נקודות מחלוקת ביניהם, לדבריו.
אני שואל את הרב מה הדבר הראשון שהוא מתכוון לבצע עם כניסתו לתפקיד. הרב עונה במהירות: "הימים הנוראים בפתח. החגים מתקרבים. בכוונתי להיכנס לכל בתי הספר ולמוסדות הציבוריים בעיר ולהכין את הציבור לקראת הימים הבאים עלינו. חשוב להפיץ את אור האמונה בקרב כלל תושבי העיר, ואני מדבר על כל הזרמים, גם החילוניים".
על מערך הכשרות, חוק הגיור, הרישום לנישואים ועוד סוגיות בוערות בענייני דת ומדינה נראה שעוד מוקדם לדבר. כשאני תופס השבוע את הרב בר לשיחה הוא נמצא בדרכו למשרדי הרבנות, לפגישות שונות שנקבעו לו שם. הוא צריך עוד ללמוד את השטח, הוא אומר. אבל המגמה הכללית שלו ברורה. "אדם מן השורה נפגש עם היהדות במפגש שלו עם הרבנות. לכן אם במשרדי ממשלה שונים רמת הנגישות היא 80 אחוז, ברבנות היא צריכה להיות 100 אחוז. צריך להנגיש את כל המערכים לכלל הציבור. לעשות הכול במאור פנים ובדרכי נועם. בסופו של דבר אנו שגרירים של הקב"ה בעולם הזה ואנחנו אחראים לצורה שבה הוא ייתפס בעיני הציבור".
גם בתחום הכשרות הרב מדגיש את עניין ההנגשה לכלל הציבורים. "מערכת הכשרות צריכה להתחלק לשני מדורים – רגיל ומהדרין, כך שכל אדם מכל המגזרים
זמן רב יעבור עד שנוכל לדעת אם חזונו של הרב יתממש, אבל הצלחה אחת מוכחת אי אפשר לקחת ממנו – ההתנהלות של מערכת הבחירות. גילוי נאות: כותב שורות אלו הוא תושב נתניה ועומד בראש קהילה דתית בעיר. אף על פי כן, על הבחירות לרבנות שמעתי די במקרה, וכלל לא נתקלתי במסע פרסום או יחצ"נות של המועמדים לפני מועד הבחירות. הכול עבר בשקט יחסי.
אל יהי הדבר קל בעינינו. נתניה איננה עיר קטנה. מבחינת אוכלוסייתה היא השמינית בגודלה בישראל ובה ציבור דתי וחרדי גדול ומגוון. בקלות עלולה הייתה מערכת הבחירות להידרדר למחוזות של מאבקי כוח, המלווים במסעות פרסום ובמריבות בין מגזרים. אך לא כך היה. המועמדים – ובראשם הרב בר – לא נהלו מסעות של יחצ"נות ובכלל התרחקו מפרסום. לא נתלו שלטי חוצות, לא נעשו כנסי תמיכה, ומלבד קבוצת אנשים מצומצמת, רוב הציבור כלל לא ידע על קיומן של הבחירות. רק כך ניתן להסביר את העובדה המפליאה שהתקשורת המגזרית כמעט לא סיקרה את מסע הבחירות, ולא געשה ולא רעשה בעקבות התוצאות כפי שקורה בהתמודדויות לרבנויות אחרות. הכול נערך בשקט מופתי, כיאה לרבנות.
אולי זה הסימן לבאות. אולי באמת זה מה שמעיד על התממשות החזון של הרב בר. רבנות לא מפולגת, לא מגזרית ולא מפורדת. לא עושה רעש אלא עובדת. יורדת אל העם ומאחדת אותו סביבה.
נא להמתין לטעינת התגובות
