השנה הבאה במגזר החרדי: איך חיים בלי גדול הדור?
המודל הריכוזי של 'גדול הדור' שאפיין את החברה החרדית נסדק בשנה החולפת. ש"ס מתמודדת עם פילוג הולך ומחריף בעידן שאחרי הרב עובדיה, בציבור הליטאי קמו מערערים על מנהיגותו של הרב שטיינמן, וגם האדמו"רים החסידיים משמיעים קולות של עצמאות. המגזר החרדי, תמונת מצב לתשע"ה
תגובתו הראשונית של אברך כולל מבני־ברק, שביקשתי ממנו לנסות את כוחו בתחזית מגזרית לשנת תשע"ה, הייתה: "אני לא יכול להשתתף בכתבה הזו. כדי לדבר על העתיד חייבים לדבר על חייו של הרב שטיינמן, ומבחינתי זה בלתי אפשרי". אחרי כמה שכנועים הוא איכשהו נעתר. דיבר ולא דיבר, השתמש יותר ברמזים ופחות במילים ברורות. כאלה הם החרדים. מודעים למציאות אך מלאי כבוד לרב ולרבי.
הרב שטיינמן נחשב מנהיגו המרכזי של הציבור הליטאי, אך למעשה הוא האישיות החשובה בחברה החרדית כולה. הנושא העיקרי שעמו התמודדו החרדים בשנה האחרונה היה ללא ספק סוגיית גיוס בני הישיבות, ובנושא הזה הוביל הרב שטיינמן לאורך כל הדרך. הוא התנגד תחילה להפגנות המוניות והעדיף מגעים שקטים עם חברי ועדת שקד שעסקה בגיבוש החוק החדש. רק לאחר מתן האור הירוק מצדו, כשהחליט שהגיעה העת, יצאה לדרך הפגנת הענק בירושלים, בהשתתפות קרוב למיליון איש.
גם דעתו של הרב שטיינמן, שיש להמשיך ולהתייצב בלשכות הגיוס ולא לשבור את הכלים, הייתה הגישה השלטת. זאת למרות אופוזיציה חריפה מבית, אולי הקשה ביותר שעמה נאלץ להתמודד מנהיג ליטאי בעשורים האחרונים: פלג בראשותו של הרב שמואל אויערבך לא מקבל את מרותו של הרב שטיינמן, ומוביל קו קיצוני יותר. למרות נחיתותו המספרית הבולטת מצליח הפלג הזה לגרום כאבי ראש לא מעטים לאנשי הרב שטיינמן, אך בשורה התחתונה מנהיגותו של הרב הצנוע והסגפן מבני־ברק עודנה איתנה. השאלה המסקרנת היא מה יהיה בעידן שאחריו, ובהקשר הזה אפשר לדבר על כמה אפשרויות.
המנהיג הליטאי השני בחשיבותו הוא הרב חיים קנייבסקי. הרב קנייבסקי נהנה מהילה של מעין אדמו"ר חסידי, או אם תרצו מקובל ספרדי, ורבים פונים אליו לבקשת ברכה ומאמינים בסגולותיו המיסטיות, תופעה חריגה מעט עבור רב ליטאי. ההערצה לרב קנייבסקי חוצה מחנות, והוא מקובל על חוגים רחבים מחוץ לציבור הליטאי. מעמדו הבכיר של הרב שטיינמן נזקף במידה רבה לזכות התמיכה המוחלטת שמעניק לו הרב קנייבסקי.
אלא שלמרות העובדה שהוא ניצב כיום במקום השני בדירוג החרדי, לא ברור אם הרב קנייבסקי ייטול על עצמו את ההנהגה בבוא העת. מנהיג ציבור חרדי הוא לא רק דמות תורנית ורוחנית, בסופו של דבר הוא נדרש להכרעות פוליטיות וציבוריות כבדות משקל. חברי הכנסת של ‘דגל התורה‘ כפופים למרותו ומערבים אותו בשאלות אקטואליות, החל מזהותו של מועמד המפלגה בעיר זו או אחרת וכלה באופן ההצבעה על חוק מסוים בכנסת. ספק אם אישיותו של הרב קנייבסקי מתאימה לתפקיד.
אפשרות אחרת היא מודל הנהגה משותף, כאשר מועצת גדולי התורה הליטאית, ששימשה עד עתה חותמת גומי להחלטותיו של הרב שטיינמן, תהפוך משמעותית וחבריה יקבלו הכרעות במשותף. אם האפשרות הזו תתממש, ורבים סבורים שכן, הרי שיהיה זה שינוי מהותי ממודל ההיררכיה החרדית של העשורים האחרונים, מה שפרופ‘ בני בראון כינה “המונופוליזציה של דעת תורה“. במקום מנהיג יחיד בראש הפירמידה, יהיה זה דירקטוריון של רבנים.
למעשה, כבר עם פטירתו של המנהיג הקודם, הרב יוסף שלום אלישיב, ביולי 2012, היו שדיברו על מות המנהיג היחיד האחרון והעריכו כי הפילוג הפנים־ליטאי והעובדה שלא כולם מקבלים את מרותו של הרב שטיינמן יגרמו להנהגה מבוזרת יותר. בפועל הרב שטיינמן עדיין נחשב מנהיג יחיד, גם אם כוחו חלש יותר משל קודמו.
הנהירה אחר מנהיג אחד היא מאפיין מרכזי באופי ההתנהלות של החברה החרדית בעשורים האחרונים, וייתכן שהדבר יגרום לכך שהאישיות המתאימה תימצא בסופו של דבר, ובלבד שיהיה מי שינהיג. מה שבכל זאת אפשר לומר בוודאות הוא הדבר הבא: הרב שטיינמן סומן כיורש מרכזי כבר בחייו של הרב אלישיב, והחל בצעדי הנהגה בשנים האחרונות לחיי קודמו. כעת הכול הרבה יותר פתוח. אם אכן תואר ‘גדול הדור‘ לא יינתן עוד לאדם אחד, תהיינה לכך השלכות רוחב רבות על החברה החרדית.
לעומת האתגרים של הציבור הליטאי, הציבור החרדי־ספרדי מתמודד בשנה האחרונה עם חלל הנהגה שנפער עם פטירתו של הרב עובדיה יוסף. ההתרחשויות עד עתה מוכיחות עד כמה היעדרה של דמות מנהיגותית מוסכמת עשוי להשפיע על כל התמונה. הרב עובדיה לא היה רק מנהיג ש“ס אלא גם מייסדה ומחוללה. דמותו ליוותה את ש“ס במהלך כל השנים, ובעקבות הסתלקותו מהבמה נדרשת התנועה להתמודד עם מצב שבו לא נתקלה מימיה.
הבחירות הקודמות לכנסת והמערכה סביב הרבנות הראשית התקיימו עוד בחייו של הרב עובדיה. הבחירות המוניציפליות נערכו זמן לא רב אחרי פטירתו, כשהאבל ותחושת הנאמנות למורשתו ולתנועה שהקים היו עדיין טריים. כך שעד עתה טרם התקיים מבחן אמיתי לכוחה הפוליטי של ש“ס בעידן החדש. רוב הסקרים לא מחמיאים, אך ספק אם הם יכולים לנבא תוצאה מדויקת ממרחק זמן.
ש"ס נקרעת מבפנים לשני מחנות: אריה דרעי ומועצת החכמים מצד אחד, אלי ישי והרב שלמה עמאר מהצד השני. מחלוקות היו ויהיו, אך העובדה שאין דמות שמסוגלת להכריע חדה ומורגשת. השסע המעמיק מעיב על יכולתה של התנועה לפלס את דרכה בתקופה הרגישה הזו. על רקע הפילוג חסרונו של הרב עובדיה מורגש אף יותר.
ש"ס אינה רק מפלגה פוליטית. היא תנועה דתית־הלכתית־חברתית, שכינסה תחת קורת גג אחת את מגוון הזרמים הקיימים ביהדות הספרדית, וביקשה להשתחרר, גם אם לא לחלוטין, מההגמוניה ומההשפעה האשכנזית. מרבים לדבר על ההבדלים ועל הניואנסים השונים ביהדות החרדית האשכנזית, ונוצר רושם כאילו הספרדים החרדים הם מקשה אחת. זו טעות. דמות הענק של הרב עובדיה הצליחה, במשך כמה עשורים, לטשטש את ההבדלים בין עדות וקהילות שונות. עתה הכול צף מחדש.
השאלה המהותית יותר היא לא רק עתידה של המפלגה הפוליטית ש“ס, אלא גם דמותה ואופייה של יהדות ספרד החרדית, ועמה שכבות מסורתיות. פסקיו של הרב עובדיה כבר קנו להם מקום של כבוד בהיכל הנצח ההלכתי, אך השאלה היא האם נראה התחזקות של מנהיגות ספרדית מקומית. מהגרעין החרדי הקשה המתגורר בירושלים ובבני־ברק, דרך הקהילות בערי הפריפריה, ועד למסורתיים ולחילונים שחשו עד היום חלק מש“ס. השנה החולפת התנהלה בצל האבל הגדול על לכתו של הרב עובדיה, והגורמים השונים נמנעו מנקיטת מהלכים משמעותיים. בשנה הקרובה נראה לאיזה כיוון תלך החרדיות הספרדית.
כעת אנו מגיעים לצלע השלישית במפה החרדית: החסידים. הם מונים כמחצית מהיהדות החרדית האשכנזית ומחזיקים במרבית המקומות ברשימה המשותפת ‘יהדות התורה‘, אך לאורך השנים הם הובלו על ידי הליטאים בסוגיות עקרוניות. ההסברים לכך מגוונים, אך הסיבה הבסיסית היא החלוקה החסידית לחצרות בניגוד להנהגה הליטאית האחת. המגמה הזו מתחילה אט־אט לשנות כיוון, וייתכן שזה יהיה חלק מחידושי השנה הקרובה.
אחרי עשור של הפסקה, בפברואר 2013 חודשה מועצת גדולי התורה של ‘אגודת ישראל‘ המורכבת מהאדמו“רים החסידיים והתכנסה לישיבה ראשונה. הפילוג
הנה דוגמה: נקודת המחלוקת העיקרית של הרב שטיינמן מול יריבו הרב אויערבך הייתה סביב ההחלטה להמשיך להתייצב בלשכות הגיוס. החסידים קיבלו את דעתו, אך בחודשים האחרונים נשמעו בתוכם גם קולות אחרים. האדמו“רים מוויז‘ניץ ומסלונים ועוד צידדו באי־התייצבות, ובשלבים מסוימים המועצה החסידית לא הייתה רחוקה מלהכריז על החלטה הפוכה מזו של המנהיג הליטאי. עד עתה הדבר לא קרה וסיכוייו להתממש פוחתים, אך הקולות הללו הם מטרד לאנשי הרב שטיינמן.
לא מזמן הצליחו החסידים להוביל מהלך ולגרור בעקבותיהם את המנהיג הליטאי. היה זה בעיצומו של מבצע ‘צוק איתן‘: בשל המצב הביטחוני, ובעיקר על רקע השנה הסוערת שעברו החרדים בסוגיית השותפות בנטל, נשמעו ברחוב החרדי קולות לדחות את חופשת ‘בין הזמנים‘ בישיבות. החסידים פרסמו את החלטתם בעיתון ‘המודיע‘, ביטאונה של אגודת ישראל. יממה לאחר מכן פרסם ‘יתד נאמן‘, הביטאון הליטאי, החלטה דומה של הרב שטיינמן. זהו מהלך קטן, אך יש בו אולי כדי ללמד על שינוי כיוון.
שאלת מנהיגותו של הרב שטיינמן תקבע אם השינוי הזה ילך ויתחזק. אם יתרחש ביזור של ההנהגה הליטאית, לא מן הנמנע שכוחם של החסידים יתחזק אף יותר. מאז קום המדינה, ובפרט מאז ימיו של הרב שך, הליטאים הם נותני הטון והשולטים בכיפה השחורה. הכרזת עצמאות ושחרור של החסידים מההגמוניה הליטאית עשויה לגרום לשינוי עומק מהותי בפניה של החברה החרדית בשורה של סוגיות, שהשתלבות החרדים בשוק התעסוקה היא המרכזית שבהן.
אידיאל הלימוד בכולל במשך שנים ארוכות לאחר הנישואין הוא אידיאל ליטאי מובהק, שהצליח להשפיע גם על החסידים והספרדים. אדמו“רים רבים, שהבולט בהם הוא הרבי מבעלז, פועלים היום ליצירת מכוני תעסוקה ומקומות עבודה עבור חסידיהם. צלם הגדול של הליטאים מונע מהם לפעול בכיוון הזה באופן משמעותי יותר.
ואחרי כל האמור, חשוב לזכור שהחברה החרדית מבוססת על קידוש הישן, והיא מתייחסת בחשדנות לכל דבר חדש. שינויים מתרחשים בה, אך באטיות. אם מדברים על תחזית שנתית, ובכן, שנה זה לא הרבה זמן אצל החרדים.
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
