זמני הצום: מתי מתחיל יום כיפור?
מתי מתחיל הצום בתל אביב, בירושלים, בבאר שבע ובחיפה? כאן תוכלו למצוא את זמני הצום בערים המרכזיות בישראל. צום קל וגמר חתימה טובה!
תחילת הצום בתל אביב - 18:02
צאת הצום בתל אביב - 18:58
תחילת הצום בירושלים - 17:46
צאת הצום בירושלים - 18:56
תחילת הצום בחיפה - 17:55
צאת הצום בחיפה - 18:57
תחילת הצום בבאר שבע - 18:04
צאת הצום בבאר שבע - 18:58
תחילת הצום באילת - 17:53
צאת הצום באילת - 18:57
יום הכפורים, על אף היותו יום תענית, הינו בראש ובראשונה יום של שמחה. זהו יום של שמחה על כפרת העוונות, שמחה על ההתקרבות לקב"ה, שמחה על החוויה הרוחנית, ועל כן יש להתיחס אליו כיום חג לכל דבר ואין להוסיף כל צער מעבר לחמשת העינויים. וזו לשון השולחן ערוך :" נוהגים בכל מקום להרבות נרות בבתי כנסיות ולהציע בגדים נאים בבית הכנסת", והוסיף המשנה ברורה שם :" דדרשינן "קדוש ד' מכובד - יום הכיפורים" כיון דאין לכבדו באכילה ושתיה כבדהו בכסות נקיה ונרות הוי גם כן כבוד".
אין יום הכיפורים מכפר על עבירות שבין אדם לחבירו עד שיפייס את חברו. בראש ובראשונה יש לעסוק בפיוס בתוך הבית בין איש לאשתו , בין אח לאחיו ובין הורים לילדיהם. על כל אדם לחזר אחר אנשים בהם פגע וזו לשון הבן איש חי: "חיוב גדול מוטל על כל אדם לבקש מחילה בערב יום הכפורים מאביו ואמו, על כל מה שחטא להם ופגע בכבודם, ומי שאינו עושה כן נקרא חוטא, ומזלזל בכבוד אביו ואמו, שאם בין אדם לחבירו חייבו חז"ל לבקש מחילה קודם יום הכפורים, כל שכן מאביו ואמו שכמעט אין אדם ניצול מחטא זה בכל יום.... וכן הבעל והאשה ימחלו זה לזה על כל אשר חטאו אחד כלפי השני במשך כל השנה ודברו בכעסם דברים אשר לא כן". לבסוף, ראויים הם דברי הרב שלמה אבינר שכתב: "אם נותרו שרידי טינה, הכפרה הכללית מעוכבת. נכון שבפני בקשת סליחה קיימים מכשולים פסיכולוגיים של גאוה, אך יש להתגבר על כך ולבקש סליחה...יותר קשה מבקשת הסליחה היא הסליחה עצמה, המחיקה המוחלטת מן הלב של כל טינה שנאה ומשטמה. "איש את רעהו אל תחשבו בלבבכם". לא רק מניעה מלשון הרע אלא אף ממחשבה רעה. אדרבה לדון לכף זכות...יתן החי אל ליבו למחול לכולם מכל הלב, ובזכות זאת ירחמו עליו מן השמים, כמאמר רבותינו שכל המעביר על מידותיו – מעבירין לו על כל פשעיו".
מנהג יפה הוא לברך את הבנים והבנות בערב יום הכיפורים לפני ההליכה לבית הכנסת. הנוסח המיוחד ליום הכיפורים מופיע ברוב המחזורים.
ערב יום הכיפורים
- אשה בתחילת ההריון (עד 40 יום ראשונים) , אינה צריכה לעשות כפרות על עוברה.
- מצווה מן התורה להרבות באכילה.
- מותר לאכול לאחר הסעודה המפסקת עד שקיעת החמה, ובתנאי שמתנים לפני ברכת המזון לאכול לאחריה עד השקיעה.
- נהגו שלא לאכול בשר בקר בסעודה המפסקת אלא דוקא בשר עוף.
- אשה המקבלת את יום הכיפורים בהדלקת נרות, תחלוץ נעלי עור לפני ההדלקה.
מעוברת, מינקת, יולדת וחולה
ככלל, כל מעוברת/מינקת/יולדת או להבדיל חולה, אשר יש חשש שהליכה לבית הכנסת תקשה על הצום ותביאם לצורך לאכול בשיעורין - מוטב שישארו בביתם ויתפללו ביחידות.
אכילת שיעורין
"אכילת שיעורין" הינה אכילה או שתייה בכמות קטנה, עם הפרשי זמן בין אכילה לאכילה, אשר אפשרית ביום הכיפורים במידת הצורך, על פי ההגדרות להלן. חשוב לציין ש"אכילת שיעורין" אסורה מן התורה (כיוון שגם חצי שיעור אסור מן התורה). אף על פי כן, התירו חכמים אכילה לשיעורין במקרי צורך גדול בלבד.
אכילה: נפח 30 סמ"ק כל 9 דק'.
שתיה: 40 מ"ל כל 9 דק'. לאדם קטן המידה היא כ-32 מ"ל וניתן למדוד בקלות ע"י מלוי מים באחת מלחייו ופליטה לתוך כלי מדידה. קצת פחות מהכמות הנפלטת – זהו שיעור מלא לוגמיו.
במקרה הצורך ניתן להקל במרווח של כ-7 דק'. הזמן נמדד מתחילת האכילה/שתיה הקודמת ולא מסופה. אכילה ושתיה אינן מצטרפות. ברכה נצרכת רק באכילה הראשונה ויכוון לפטור את שאר האכילות. עדיף לשתות משקים מזינים, כגון: חלב או מיץ ענבים, על מנת לצמצם את הסיכון לאכילה יותר מכשיעור.
יולדת
תוך 3 ימים מהלידה: לא מתענה.
אם אמרה שאינה צריכה לאכול – אוכלת בשיעורין.
אמרה שצריכה לאכול – אוכלת ככל שצריכה.
בין 3 – 7 ימים מהלידה: מתענה.
אם אמרה שצריכה לאכול – אוכלת בשיעורין.
לאחר 7 ימים– נחשבת ככל אדם, ואם יש לה חולי מיוחד, דינה כדיני החולה כדלקמן.
מעוברת
צמה כרגיל אע"פ שקשה לה. אמנם, בכל מקום של מחלה הנובעת מן הצום, כגון: כאשר מרגישה חולשה קשה במיוחד, התייבשות, סחרחורות קשות, דפיקות לב חריגות, לחץ דם חריג וחום גבוה הנובע מהצום, או אם ישנן בעיות מיוחדות שבגללן רופא ציווה עליה לאכול. במקרים אלו, יכולה לאכול ולשתות בשיעורין. אם כל זה אינו מספיק ויש סכנת נפשות, תשתה ותאכל ע"פ צרכה. חשוב לציין שיש לשמוע חוות דעת של רופא אשר מכיר בחשיבותו של הצום. כמו כן, מי שבהריון בסיכון אוכלת בשיעורין.
מינקת
צמה כרגיל. אמנם במקום שהתינוק יונק בלבד וחוששת שייגמר לה החלב - מותר לה לשתות בשיעורין. אם התינוק מסכים לקבל תחליפי חלב ואין לו בעיה רפואית עמם, ובמידה שאין חשש שהחלב ייפסק - אין לשתות לשיעורין. עדיף כמובן לנסות את תחליף החלב לפני יום הכיפורים.
חולה
- כאשר החולה אומר שחייב לאכול ואם לא יאכל - הוא מסתכן, וכן כאשר אומר לו כן הרופא – מותר לו לאכול בשיעורין. אם זה אינו מספק לטענת החולה או לטענת הרופא – מותר לו לאכול כל צרכו.
אם החולה יודע שיזדקק בודאות לאכול או לשתות בשל מחלתו, מוטב שיאכל בשיעורין טרם שמרגיש שהוא אנוס, שאם לא כן – יתכן ויאלץ לאכול או לשתות יותר מכשיעור. הלכה זו אינה חלה על אדם בריא החושש שיחלה.
- אדם הסובל לא עלינו ממחלה מחלה ממארת, מחלה קשה אחרת, אנורקסיה וכו', יאכל כדרכו אלא אם כן הרופא הורה לו אחרת.
- אדם הסובל לא עלינו ממחלות קשות או כרוניות, יתייעץ לפני יום הכיפורים עם רופא. בכל מקרה של ספק או כאשר אין רופא להיוועץ עמו – זהו ספק פקוח נפש ולכן יאכל בשיעורין ואם צריך יאכל כדרכו.
שימוש בכדורים: חולה (אף שאין בו סכנה) הנזקק לטיפול תרופתי - מותר לו ליטול כדורים. אם חייב מים לבולעם, מותר להשתמש במים שטעמם פגום ביותר כגון : מלח או דבר מר. (כך שלא תהיה כל הנאה מהמים). בטבליות מציצה מותר להשתמש רק בבליעה ולא במציצה.
תפילות - ברכת שהחיינו - כאשר מברכים עם הש"ץ יש לסיים את הברכה לפניו כדי לומר אמן.
אשה מברכת באחד משני המצבים הבאים: בהדלקת נרות, בבית הכנסת עם שליח הציבור.
טלית - אם מתעטפים בו בכניסת יום הכיפורים לפני השקיעה, יש לברך עליו. בשעת העיטוף בבוקר, יתכוון לפטור בברכה גם את העיטוף שלאחר הפסקת הצהרים. שכח לכוון וההפסקה ארכה יותר מחצי שעה, יברך שנית לפני מנחה.
כריעות - כאשר כורעים בחזרת הש"ץ, יש לשים מטפחת מול הפנים משום איסור "אבן משכית לא תתנו בארצכם".
נטילת ידיים לכהנים - כהנים הנוטלים ידיהם לפני עליה לדוכן , צריכים ליטול מהפרק, כלומר: את כל כף היד ולא רק מקשרי האצבעות.
כאשר ארון הקודש פתוח, יש לעמוד כולל בתפילת נעילה. חולה , מעוברת , מינקת ויולדת בודאי פטורין, וכן יש להקל במי שקשה עליו הצום מאד. אין זה מכבוד בית הכנסת לשבת בו יחפים ללא גרביים וע"כ ההולך בנעלי בית, אין לו להסירם בבית הכנסת.
תפילת נעילה - זמן אחרון לעליית כהנים: 13.5 דק' אחרי השקיעה ובשעת הצורך יש מקום להקל גם עד סמוך לצאת הכוכבים.
רחיצה וסיכה - רחיצה להעברת לכלוך מותרת , אמנם רק במקום הטינוף. נטילת ידיים מותרת עד קשרי האצבעות. שימוש במטליות לחות (המותרות גם בשבת) מותר לצורך נקיון בלבד. הרטבת השערות במעט מים מותרת ובתנאי שלא יגיעו
שימוש בבשמים - שימוש בבשמים וקוסמטיקה אפילו למטרות ניקיון אסור משום סיכה (אשר נאסרה אפילו שלא לתענוג – בשונה מתשעה באב). על כן אין להשתמש בדיאודורנט וכדומה. הרחת בשמים על מנת לחזק ולהקל את הצום מותרת, ולכן מותר להריח טבק לצורך התחזקות.
נעילת הסנדל - נעל שאינה עשויה מעור אך מחופה בעור (מלמעלה או מהצדדים)- אסורה. ואם זוהי רצועה קטנה שאינה מחזיקה את הנעל – יש להקל בכך. כיום כשאין הבדל רב בין נעלי עור לנעלים אחרות, אין מקום להקל לחולה וליולדת בנעילת הסנדל אלא אם כן יש צורך גדול בכך. נעלים שאינם מעור מותרות, אע"פ שהן נוחות. לכן אין כל בעיה בנעלי ספורט, נעלים אורטופדיות, קרוקס וכו'.
מאחר והשנה יום הכיפורים חל בשבת, אם אין "נר ששבת", ניתן להבדיל על נר רגיל של שבת.
יש להבדיל בנר עם אבוקה מאחר וזה גם מוצאי שבת
.
מברכים על הבשמים בהבדלה.
מוצאי יום הכיפורים הינו "קצת יום טוב" וראוי לעשות סעודת שמחה על הכפרה, שנאמ: "לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשְׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיך". מסופר על חסידים ואנשי מעשה, שהיו אלו הרגעים השמחים ביותר שלהם במהלך כל השנה. וכך אמר הראי"ה קוק : "על יום הכיפורים נאמר : וזרקתי עליכם מים טהורים, ואנחנו משתדלים ומתאמצים לקלוט טיפי טהרה, ואילו עם סיום עיצומו של יום, כשאנו זוכים לטעום את הטעם המשומר של תשובה מאהבה, ומתקיים בנו "לפני ה' תטהרו" , גואים ועולים אז מעיינות הטהרה, זורמים הם בעוז ושוטפים את הנפש על גדותיה, מרוממים אותה בזכותם, ומרגישים אז את גודל הישע של יום הכיפורים".
לאחר הסעודה יש לגשת לבניית הסוכה שנאמר : "ילכו מחיל אל חיל".
הזכיר בתפילתו המלך הקדוש או המלך המשפט - אינו חוזר.
הכותב הוא מנכ"ל ארגון הרבנים "בית הלל".
נא להמתין לטעינת התגובות
