אחרי 11 שנים: אלה האתגרים של רבני ירושלים
לאחר 11 שנים ללא רבני עיר, ממתינים לנבחרים אתגרים כמו קביעת מסגרת וכללים הלכתיים ושדרוג מותג הכשרות של רבנות ירושלים, וגם המתח הגואה בין ערבים ליהודים בעיר הבירה
תשנ“ג, אם נידרש לקבוע את קו פרשת המים, היא השנה שבה דווקא רבנים שמחזיקים בתפיסה ציונית ומאמינים במוסד הרבנות הממלכתית החלו להתקשות להתמנות לתפקידים משמעותיים. במקומם של הרבנים הראשיים אברהם שפירא ומרדכי אליהו התמנו הרבנים החרדים ישראל מאיר לאו ואליהו בקשי דורון, ומאז המגמה רק גברה. משרד הדתות, שהיה במשך שנים בשליטת המפד“ל, עבר לשליטת ש“ס שבראשות אריה דרעי, וזו פעלה ביעילות ושילבה את אנשיה במגוון תפקידים בכל רחבי הארץ. לאחר הבחירות האחרונות החל השינוי, או לפחות התקווה שיתרחש.
עם העלייה בכוחה של המפלגה הדתית־לאומית ‘הבית היהודי‘ ומינויו של ח“כ אלי בן־דהן לסגן השר לשירותי דת, שילובם של רבנים המזוהים עם הציונות הדתית בתפקידי מפתח הוצב כדגל עיקרי. פתיחת כהונתו של בן־דהן לוותה בכישלון, כששני הרבנים הראשיים לישראל שנבחרו באו מהמגזר החרדי. מאז נרשמו ניצחונות קטנים בירוחם ובנתניה, אך רק כעת מגיע הניצחון הבולט הראשון - רב ציוני בירושלים.
באופן מסורתי, תפקיד רבה של ירושלים נחשב יוקרתי, הרבה מעבר לרב ראשי בעיר אחרת. יום לאחר הבחירות שבהן זכה הרב עמאר ל־28 קולות, הרב שטרן ב־27, הרב לאו ב־20 קולות, הרב אליהו ב־18 והרב אמסלם ב־2 קולות מהוועדה, שוחחנו עם בן־דהן על הרב הציוני שנבחר, הרב אריה שטרן, ובין הדברים שאמר הדגיש כי “יש לו קשר טוב עם רבני צהר“. גם שטרן עצמו הזכיר את הארגון בנאום הניצחון והודה לו על תמיכתו, אולי מתוך רצון להבהיר כבר בתחילת הדרך שאינו מתכוון לחשוש מהחרדים שהתנגדו למינויו ורואים ב‘צהר‘ סדין אדום.
היעדים הבאים של הציונות הדתית הם ראשון־לציון, בת־ים וטבריה – שלושתן ערים חשובות בישראל. לדברי בן־דהן, בכוחו של הניצחון בירושלים ליצור אפקט מתגלגל. בשנים האחרונות רבנים ציונים חשו כי סיכוייהם להתמנות לתפקידי מפתח נמוכים, ובמקרים רבים נמנעו מלכתחילה מהגשת מועמדות.
מינויו של הרב שטרן עשוי לזקוף את קומתם ולעודד את יושבי בתי המדרש הציוניים להשתלב במערכת הרבנית. אבל הניצחון שישפיע במישרין על הערים הבאות התקיים בכלל יומיים לפני הבחירות: בג“ץ דחה ארבע עתירות שהוגשו נגד
החרדים טענו שהתקנות מעניקות כוח רב מדי לשר, אך במשרד לשירותי דת טוענים כי הן מעניקות את עיקר המשקל לנציגי העירייה. “הרשות המקומית מקבל יותר ייצוג - הרי היא זו שנבחרת על ידי התושבים אחת לחמש שנים ומבטאת את מגוון הדעות הקיימות בכל עיר ועיר. אם נגיע גם בערים הבאות להסכמה עם העירייה המקומית, המצב פשוט יותר“, מסביר בן־דהן. בערים חילוניות, כמו ראשון־לציון ובת־ים, סביר שהרשות המקומית תשמח להגיע להסכמה עם ‘הבית היהודי‘ ולהריץ במשותף מועמד ציוני, ואם כך ההצלחה בירושלים היא אכן רק הראשונה. בשיחות שקיימו נציגי הסיעות החרדיות קודם להגעת מערכת הבחירות לישורת האחרונה, כשעוד ניסו לדחותן באמצעות עתירה לבית המשפט, הם הבהירו כי המאבק הוא לא רק ירושלים. “יש לנו את ראשון־לציון לפנינו“, אמר לי נציג בסיעת ‘דגל התורה‘ המקומית. “התקנות החדשות מעניקות יתרון מובנה לדתיים־לאומיים. אסור לנו שהתקנות יתקבלו“. בן־דהן עצמו דוחה היום את הטענות: “הן לא מבטיחות את ניצחוננו, אלא רק אם נצליח להשיג תמיכה מהעירייה המקומית במועמדים שלנו. אם החרדים חוששים שישנם סיכויים גבוהים שעיריות בערים שאינן דתיות יעדיפו מועמדים ציונים, זה רק הוכחה שהעם רוצה אותנו ובדיוק לשם כך קיימות בחירות“.
11 שנים התנהלה ירושלים ללא רב ראשי. הרבנים הקודמים, יצחק קוליץ ושלום משאש, הלכו לעולמם באותה שנה ומאז הבחירות נדחו ונדחו. עם תחילת כהונתו הראשונה של ניר ברקת, הבטיח להביא לבחירתם של שני רבנים, אחד מתוכם ציוני והשני חרדי, וכשהמשרד לשירותי הדת עבר לשליטת ‘הבית היהודי‘, הצליח גם לקיים. הזמן הרב שחלף העלה את השאלה האם ירושלים בכלל צריכה רב. התמיהה הזו ליוותה את מערכת הבחירות והוזכרה במהלכה לא אחת. לאמיתו של דבר האמירה הזאת אינה מדויקת: הסמכויות של רבני העיר לא נותרו מיותמות. גם בהיעדרם של רבנים ראשיים, המערכת לא התנהלה מעצמה. הרב אליהו שלזינגר, רבה של שכונת גילה, הוסמך כרב הפוסק בענייני כשרות ועירובין; הרב יצחק רלב“ג, רבה של שכונת מעלות־דפנה, הופקד על רישום הנישואין. שניהם לא נבחרו על ידי גוף בוחר שמבטא את רצון תושבי העיר, אלא מונו בהליך פנימי כפתרון זמני, והשאלה היא אם ראוי לאפשר באופן קבוע מצב שבו העומדים בראש המערכת לא הגיעו לתפקידם בצורה דמוקרטית.
“הרב שלזינגר והרב רלב“ג היו מדי יום במשרדי המועצה הדתית ושהו בהם במשך שעות“, אומר ל‘מקור ראשון‘ יו“ר הוועדה הממונה של המועצה הדתית בירושלים, יהושע ישי. “הם הכריעו וניהלו את מערכת שירותי הדת. הרבנים שנבחרו באו להשפיע מהאישיות שלהם על המערכת ההלכתית“. במענה לשאלה מדוע המצב הזה לא יכול היה להימשך, מסביר ישי כי מי שלא מונה באופן רשמי לא ממהר לקבוע מסגרות חדשות. “הרב שלזינגר התאפיין בעיקר בשמירה על הכללים שנקבעו על ידי הרבנים הקודמים בירושלים. אבל יש דברים שהפכו ללא רלוונטיים, וכעת הרבנים שנבחרו באו להשפיע מדמותם על המערכת ההלכתית“. ישי צופה כי במחצית השנה הקרובה יעסקו הרבנים בהשתלבות ולאחר מכן הם “יקבעו את המסגרות והכללים“.
מלבד העובדה שבהיעדר רבנים רשמיים המערכת מתקשה לקבל הכרעות ולהתאים עצמה למציאות מתחדשת, ישי אומר כי “כשרות היא כמו מותג, ואתה לא יכול למכור מותג אם אין לו שם ובעלים. בזמנו, הכשרות בירושלים הייתה ידועה במעלה כיוון שעמדו מאחוריה דמויות כמו הרב קוליץ והרב משאש, וכעת זה יתחדש. זאת מלבד תפקידם של הרבנים לעסוק באווירה בעיר ולתת את הדעת על בעיות השעה“. כשנכנס ישי לתפקידו ב־2007, המועצה הדתית הייתה בגירעון של עשרות מיליוני שקלים, ומאז היא מצויה בעיצומה של תוכנית הבראה. אפשר לומר שהיא עלתה על דרך המלך, וחַשב־מלווה צמוד אליה עד עתה. התמנותם של הרבנים תגדיל את התקציב השנתי ביותר ממיליון שקלים, אולם הוא אינו מודאג. "תוכנית ההבראה לקחה בחשבון שעתידים להתמנות רבנים ראשיים ונבנתה בהתאם, כך שאין סיבה לחשש".
בסופה של מערכת הבחירות ניצחו שני רבנים שלא באו ממשפחות אצולה. השניים העיקריים שהתמודדו מולם היו הרב משה חיים לאו, בנו של הרב הראשי לשעבר ישראל מאיר לאו ואחיו של הרב הראשי הנוכחי דוד. הרב לאו התמודד לפני כחודש וחצי על רבנות העיר נתניה ולאחר שהפסיד בחר לנסות ולהתמודד בירושלים. על כס הרב הספרדי התמודד רבה של צפת, הרב שמואל אליהו, בנו של הרב מרדכי אליהו.
מלבדם השתתפו במערכת הבחירות מיוחסים נוספים: הרב מרדכי טולדנו, חתנו של הרב עובדיה יוסף; הרב יעקב שפירא, בנו של ראש ישיבת 'מרכז הרב' והרב הראשי לשעבר הרב אברהם שפירא, וכן הרב יהודה דרעי, אחיו של יו"ר ש"ס. ייחוסו של הרב לאו גרם לסיעה הליטאית 'דגל התורה' אי־נעימות: ימים ספורים לפני הבחירות הם נאלצו לזנוח את הרב אליהו שלזינגר, שהחזיק בעשור האחרונות בסמכויות של רב עיר, משמש רב שכונה החל מגיל 25, ומכיר את מערכת שירותי הדת בירושלים. הסיבה הייתה ש"לרב לאו יש יותר סיכוי", כשלכולם היה ברור שסיכוייו באים בזכות אביו. הרב ישראל מאיר לאו היה מעורב באופן אישי בקמפיין הבחירות של בנו: הוא הפעיל את קשריו וניסה להשפיע על חברים בגוף הבוחר. לפחות במקרה אחד הוא לא הסתפק בכך אלא אף צלצל ישירות לקרובי משפחה של אחד מחברי הגוף הבוחר, כדי שיסייעו לו לשכנע אותו. גם הרבנית צביה אליהו, רעייתו של הרב מרדכי אליהו, הייתה מעורבת במערכת הבחירות, ואף התבטאה בפומבי נגד ראש העיר ניר ברקת. מתברר, שלא תמיד הייחוס מנצח.
נא להמתין לטעינת התגובות
