לכל אדם מגיע להיכנס לבית הכנסת, גם לנכים
המודעות לשילוב בעלי מוגבלויות מגיעה גם לבתי הכנסת ולעולם ההלכה: כלבי נחייה יכולים כבר להיכנס לכותל, ילדים הסובלים מאוטיזם עולים לתורה בבר המצווה, וברבנות ביטלו את נוהל 'חופת חירש'
"כל הגישה שלו מקלה. הוא נתן לי לברך אף שיש כאלה שלא רצו לתת לי לעלות לדוכן", מתאר גרינבאום. "לא יכולתי לעלות במדרגות, אז עליתי ברמפה מיוחדת. הרב לאו בנה את הרמפה הזו כדי שאנשים כמוני יוכלו לברך ברכת כוהנים. אני אוהב את היהודי הזה".
איך הרגשת כשאמרו לך שאתה לא יכול לברך?
"יצאתי מבית הכנסת. כששאלתי את הרב בני אם מותר לי לעלות, לאחר בדיקה הוא אמר 'מובן שכן'. בפעם הראשונה שבאתי לבית הכנסת שלו הוא ליווה אותי עד ארון הקודש" .
גרינבאום מספר כי בזכות הרמפה שנבנתה בבית הכנסת רמב"ן, "יש קבוצה של אנשים שאף פעם לא קיבלו עלייה לתורה, והיום הם יכולים לקבל עליות, והכוהנים אף מברכים על הדוכן. כמו כל יהודי שנולד כוהן".
"כאיש תורה, כרב, אני בא ממקום שאומר שלא יכול להיות שהתורה תשאיר פצועים בשטח", מסביר הרב בני לאו. הוא מזכיר את סיפורו של גרינבאום: "הבת שלו סיפרה לי, 'אבא בדיכאון, הוא לא מוכן לצאת מהבית'. אז הוא הגיע לגיל 87, ועבר לכיסא גלגלים. זה לא אומר שהוא לא יכול לברך ברכת כוהנים. זה היה כל חייו".
במהלך הדורות התייחסה ההלכה באופנים שונים לבעלי מוגבלויות וצרכים מיוחדים. חלק מהדברים פחות רלוונטי כיום, כמו ההתייחסות לכבדי שמיעה. במשנה ישנה התייחסות ל"חירש, שוטה וקטן" - מעמד שמגדיר הלכתית את מי ש"אינם בעלי דעת" ושמעמדם שונה מיתר בני האדם. החירשים מושווים לחסרי דעת ולילדים שאינם מחויבים במצוות.
כוהן שיש לו מומים מסוימים אינו יכול לעלות לדוכן ולשאת את ברכת הכוהנים. בנוסף, נכים בכיסאות גלגלים לעתים רבות כלל אינם יכולים להגיע לבמה שעליה עומדים הכוהנים. ובכלל, רוב בתי הכנסת אינם מונגשים לנכים, דבר שמקשה עליהם לשמש חזנים, לעלות לתורה ולפעמים אף להיכנס.
הרב לאו מסביר כי יש סעיף במשנה ברורה העוסק בנושא, אך בעל 'שבות יעקב' שחי באותה תקופה חלק על ה'משנה ברורה', וסבר כי יש להתיר לנכים לברך ברכת כוהנים. "יש על מי לסמוך", טוען הרב לאו. הוא מספר על קבוצה של לקויי ראייה המתניידים באופן קבוע
איציק בן־דוד (58), ממובילי המחאה שהביאה לשינוי ברחבת הכותל, עדיין נוטר טינה לאלה שלא אפשרו לחבריו גישה למקום עם כלבי נחייה. בן־דוד, המקדם פרויקטים במרכז לעיוור ובעל כלב נחייה בעצמו, מודה כי אף שהצליח במאבק מול הרב רבינוביץ, לא בטוח שיסכים להגיע למקום עם כלבו. "אם תהיה לי אפשרות להגיע לכותל סביר להניח שאכנס בלי הכלב. אני לא רוצה לעורר הדים, אפילו אצל אדם אחד", הוא אומר.
על פסיקתו של הרב רבינוביץ, שכאמור הספיק בינתיים לחזור בו, אומר בן־דוד: "רב הכותל לא מעניין אותי, הכותל לא שלי ולא שלו. הוא לא בעל הבית. אני רוצה לראות את הגבר הזה שעומד ואומר לעיוורים לא להיכנס לרחבת הכותל. יש לי חברים שנפגעו במלחמת ששת הימים על החומות והם רוצים להיכנס עם כלב – והאבסורד הוא שהם התעוורו שם, בשחרור הכותל המערבי. להם לא ייתנו להיכנס?"
במהלך עבודתו נפגש הרב לאו עם נציב משרד המשפטים לענייני בעלי מוגבלויות, אחיה קמארה, בעצמו כבד־שמיעה הנושא שתל. "כשהצגתי את עצמי כמי שעובד על זכויות אדם ביהדות ויחס ההלכה, הוא אמר לי - כל עוד אני לא יכול להתחתן ברבנות כאחד האדם, אין לי הרבה ציפיות מהמערכת שלכם", נזכר הרב לאו. עד לאותו רגע לא ידע הרב לאו שקיים נוהל שלפיו אדם כבד־שמיעה שמגיע להירשם לנישואין מועבר באופן אוטומטי לקטגוריה של טקס "חופת חירש", זאת מפני שעל פי ההלכה חירש, שוטה וקטן אינם חייבים במצוות. "אמרו לו 'אתה לא יכול לקדש כי אתה לא בן דעת'. בחופה כזאת היה נהוג שהרב מברך את הברכות בלי שם ה'". כיום, מסביר הרב לאו, חירשים לומדים במערכות רגילות ומשתלבים בכל מערכות החיים, ובהתאם לכך הגדרתם ההלכתית משתנה.
לאחרונה נכנס בן דודו של הרב בני לאו, הרב דוד לאו, לתפקיד הרב הראשי לישראל. "אמרתי לו 'קבל ממני מתנת כניסה לתפקיד: נייר עמדה ובו הוראות לרשמי הנישואין בעניין חירשים'. הוא היה צריך כתפיים רחבות יותר, אז הלכתי לרבנים שונים והבאתי מכתבי הסכמה. כיום נייר העמדה מופיע עם ברכת הרב הראשי והוראה לכל רשמי הנישואין לשנות את הגישה שלפיה חירש הוא לא בן דעת".
בבית הספר הממלכתי 'יד המורה' בירושלים, המשלב ילדים בעלי צרכים מיוחדים, מקיימים מדי שנה מסיבת בר־מצווה לתלמידים בעלי לקויות תקשורת שלומדים במקום. חובב שביב, מחנך בבית הספר, מרכז כבר שלוש שנים את הטקסים הייחודיים.
"מדובר בילדים עם אוטיזם בעלי תפקוד בינוני־נמוך", הוא מתאר. "לפני כמה שנים החלטנו שילדי כיתות ו' המיוחדים יקיימו טקס בר־מצווה. רבים מהם נשארים בגן שנה נוספת ומגיעים לגיל 13 בכיתה ו'. רצינו שילמדו על המשמעות של המצוות, על קבלת האחריות. אנו מציינים זאת בטקס מיוחד בבית כנסת רמב"ן בירושלים, שבמהלכו אנו משוחחים איתם על שיתוף פעולה וסבלנות, על יחד ועל חברות".
שביב מסביר כי כל תלמיד מקבל תפקיד בטקס בהתאם ליכולותיו. יש תלמידים שאינם יכולים לקרוא, ומוצאים להם פתרון כגון פתיחת ארון הקודש או נשיאת ספר התורה. "בבית הכנסת רמב"ן הרגשנו בבית", מספר שביב. "לא שביקשנו מבתי כנסת אחרים לקיים בהם את בר המצווה והם סירבו בצורה מפורשת, אבל לא חשבנו שבמקומות אחרים ירצו בכך. לא כל בתי הכנסת מוכנים לדבר כזה. בעקבות החגיגה המשותפת חלק מהמשפחות מחליטות לערוך אירוע פרטי, דבר שחלקן לא תכננו קודם".
איריס חרמץ, אמו של עמית רויטר־חרמץ הלומד ב'יד המורה', נזכרת בבר המצווה של בנה: "הילדים נורא התרגשו. הם התלבשו יפה, הניחו תפילין ולבשו טליתות. הרב לאו דיבר, הילדים עלו לתורה, גם עמית בירך. התרגשתי גם מכך שנתנו לנו, למרות שמדובר בבית כנסת אורתודוקסי, לשבת יחד כל המשפחות, בלי מחיצות. הרב לאו הבין את הסיטואציה".
יהודים דתיים בעלי מוגבלויות אינם מתגוררים כמובן רק בישראל. נראה שבאמריקה התמודדו עם התופעה שנים רבות לפני שבישראל הכירו את הנושא. "בתי הכנסת הם חלק מרכזי מהחייםֿ, ויש לנו שותפויות עם כמה גורמים העוסקים בהנגשת בתי כנסת", אומרת שירה רודרמן, מנכ"לית קרן רודרמן הפועלת לשילוב אנשים עם מוגבלות בחברה ולחיזוק הקשר בין מדינת ישראל ליהדות ארה"ב.
עבודתה של הקרן מתבצעת מול הזרמים היהודיים המרכזיים. “נפגשנו עם כל זרם בנפרד, כדי שנוכל להגיע לבתי כנסת מכל הסוגים“, מספרת רודרמן. “אנחנו לא עוברים בין בתי כנסת ואומרים ‘קחו אלף דולר לבניית רמפה‘, אלא עובדים בצורה עמוקה יותר“. בתי הכנסת נדרשים להנגיש לא רק את הבימה או את הכניסה לבניין, אלא גם את התפילות עצמן, בפרויקטים כגון תוכניות בר־מצווה לצעירים בעלי צרכים מיוחדים, סידורים המתאימים לבעלי מוגבלויות, מנייני נוער מונגשים ועוד.
“אנחנו מחייבים בנייה של תוכנית עבודה פרטנית לכל תנועה ולכל זרם בפני עצמו“, היא אומרת. לאחרונה היא עובדת גם מול תנועת חב“ד העולמית. “חב“ד נמצאת בכל העולם. אנחנו עובדים עם המטה בניו־יורק וחושבים איך לעבוד מול השליחים“.
יש הבדל בין הזרמים מבחינת הפתיחות לנושא?
"בתנועה הרפורמית יש מוכנות ופתיחות גדולות לנושא. אני לא יכולה להגיד שחב"ד לא היו פתוחים לכך, אבל לוקח להם יותר זמן בהתארגנות מסביב".
הקרן עומדת בקשר גם עם התנועה הקונסרבטיבית ועם המכון הישראלי לדמוקרטיה, הפועל לשילוב בעלי מוגבלויות בבתי הכנסת בישראל ועוסק בקידום
גם בעולם החרדי תופס נושא שילוב בעלי מוגבלויות את השיח הרבני, ובאיגוד בתי הכנסת העולמי, שראשיו חרדים, מתיחסים לנושא. "נכה הוא אדם מוגבל הנזקק לסיוע, ולכן מצווה מהתורה לעזור ולסייע לו בכל הניתן", כותב אלון חאמי באתר האיגוד. "ברור אם כן שגם בית הכנסת צריך להיות ערוך לקראת אנשים בעלי נכות. כיצד יש לעשות זאת? אם מדובר בנכה בכיסא גלגלים יש להכין נגישות בכניסה לבית הכנסת, מעלית במידת הצורך, כמו למשל אל קומת עזרת הנשים. כמו כן יש לפתוח פתח רחב בשער הכניסה הראשית כדי שיוכל הכיסא לעבור בו בקלות, ומקום פנוי ומסומן במושבים לנכים".
באתר יש הדרכה לגבאי בתי הכנסת ולרבנים כיצד יש להתייחס לשילוב בעלי מוגבלויות: "עיוור או לקוי שמיעה - יש לתת לו מושב בסמוך לחזן. כדאי לשמור בספריית בית הכנסת סידור וחומש הכתובים בכתב ברייל לעוורים, כדי שבמידת הצורך יוכלו להשתמש בהם לקריאת התורה והתפילה". ויש גם התייחסות הלכתית: "אנשים בעלי שמיעה לקויה יוצאים ידי חובה בעזרת מכשיר השמיעה, אך זאת בתנאי שהם היו מסוגלים לשמוע גם בלא המכשיר".
"הנושא מתפתח במוסדות הדת יפה מאוד", אומר ח"כ אילן גילאון ממרצ, שחלה בפוליו בילדותו ונעזר בקביים. "בניגוד לעבר, כיום כולם יודעים במה מדובר, זה פוליטיקלי־קורקט לדבר על נושאים כאלה". בעיניו, נושא הנגשת בתי הכנסת והטקסים הדתיים חשוב ביותר. "זה מדיר הרבה אנשים מאמינים מבית הכנסת. לפעמים מדרגה אחת היא ההבדל בין חירות לעבדות".
אתגר נוסף שעליו מדבר גילאון הוא הנגשת המקוואות, לגברים ולנשים כאחד. "ישנו ערסל שמוריד אותך למקווה, זה אדיר", הוא אומר. "כמעט בכל המקרים, אין מצב שאין פתרון לנגישות, לרוב ללא מגע יד אדם". לדבריו, ישנן מערכות קוליות שיכולות לנווט את העיוורים אל מקומם בבית הכנסת. "כמובן שצריכים להיות אישורים הלכתיים לדבר, אבל אני נמצא כל העת בהתייעצויות עם רבנים". גילאון אומר כי בעקבות הפקת הגדה של פסח המותאמת לאנשים בעלי פיגור, "סוף־סוף הבנתי את ההגדה עד הסוף, ואני, כידוע, לא עם פיגור".
על פי החוק כיום, בכל מבנה ציבור חייבים לדאוג לנגישות, וכך גם בבתי הכנסת. "לא יתנו לך לבנות כיום בית כנסת בלי הנגשה, הכוללת שיפוע בכניסה ואף לעלייה לתורה. במקביל ישנם גופים שמתאימים את המבנים הישנים, אבל מדובר בעניין יקר. כל אדם זכאי, גם אם הוא בעל מום, להגיע אל מקום תפילתו".
קבלו את מקור ראשון לשבועיים היכרות ללא תשלום » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
