זקן ויושב בישיבה: על דמותו של חנן סבר ז"ל
אוהב התורה והארץ, לוחם הפלמ"ח חנן סבר (סברנסקי) שנפטר השבוע, הותיר אחריו עשרות סיפורים ומאות תלמידי ישיבה שראו בו סמל לימים אחרים. קווים לדמותו
איך אפשר סתם כך לכתוב על איש שכל כולו אגדה מהלכת? הרי לא ניתן ללכד תחת אגודת מילים אחת את סיפור חייו של סופר, לוחם פלמ"ח אגדי אשר לחם על שחרור הנגב, במשלטי באב אל-וואד, בשחרור הערים לוד וצפת ואף התגייס לשורות השייטת.
אבל בכל זאת, בתוך המהומה הפוליטית בה אנו שרויים, דמותו של חנן סבר ז"ל היא כאוויר צלול לנשימה. תהיה זו טעות לומר שהכרתי את חנן ובוודאי שהוא, לא הכירני. אבל חנן הוא מסוג האנשים שאתה זוכה לפגוש תקופה קצרה בחייך, והם נשארים עמך גם בהמשך. ברגעים של איבוד משמעות, דמותו מעלה בזיכרונותיך מעט נחת וגעגוע.
את סיפור חייו לא באתי לספר, אינני מרגיש ראוי לכך. אני מניח כי לאחר מותו, רבים עוד יכתבו על ה"חנן שלהם". חנן, נפטר ביום שלישי השבוע בביתו בקיבוץ יפתח, קיבוץ אשר בנה בשתי ידיו יחד עם חבריו, על שמה של החטיבה המפורסמת. כל בוגר ישיבת ההסדר בקרית שמונה מנציח בזיכרונו את דמותו ההרואית. האיש עם החיוך והמכנסיים הקצרות. מגיע לישיבה מדיי בוקר, יושב ולומד גמרא ופוסקים בקול רם ובחדווה שאין לה אח ורע.
כבחורי ישיבה צעירים היינו משתוממים למראה דמותו- איש קיבוץ, חוזר בתשובה ומלא בתשוקה סודית כזו לתורה. התקרבותו של חנן לעולם התורה הייתה הדרגתית ומובחנת. במשך שבע עשרה שנים התכתב הוא עם נחמה ליבוביץ' ז"ל, על גיליונות פרשת השבוע שלה. הוא היה אינטלקטואל בצורה בלתי רגילה ובשעת לימוד עיון ירד עד לחודה של הסוגיא. כך במשך ארבעים שנה, דרך ישיבת "מרכז הרב", הרב צפניה דרורי וישיבת קריית שמונה, אליה היה נוסע בטרמפים מדיי יום.
מספר ימים לפני פטירתו, כאשר שכב כבר על ערש דווי עוד הספיק לומר לסובבים אותו: "אבל מה יותר מדהים מתוספות "לפיכך"?. כוונתו הייתה לתוספות המפורסם בראשית מסכת "בבא בתרא" הפותח בשאלת התשלום בבניין הכותל שנפל בחצר השותפים אשר חילקו את חצרם. עד כדי כך אהבתו לתורה הייתה יוקדת.
אבל גם לפני ששאלנו אודותיו, לכולנו היה ברור- חנן לא באמת מכאן, הוא לקוח מדור אחר, דור הנפילים אשר לחמו על תקומת העם והארץ. פעם אזרתי בליבי אומץ וניגשתי לשאול אודות מכנסיו הקצרים, אותם נהג ללבוש גם בימים החורפיים ביותר. האגדות סביב מכנסיו פרסו להם כנפיים בין כותלי הישיבה. באחת מהן, סופר על ימי "הסלע האדום": חנן יצא עם קבוצת חברים אל פטרה הקסומה בירדן. החבורה עצרה למנוחה קלה וחנן ניצל זאת בכדי ללכת ולהחליף למכנסים קצרים. לאחר שהלך, תקפו חיילים ירדנים את המטיילים וחנן, כך סופר, נותר בחיים בזכות אותם המכנסיים. נכון או לא, זה לא היה משנה לאיש. כוחה של אגדה.
וכשהסקרנות הכתה בי, הייתי פשוט חייב לשאול. נגשתי בפרצוף מבויש ומחויך. עוד לפני שהספקתי לשאול הבחנתי כי רגליו של חנן שרוטות מכל כיוון. שאלתי התחלפה
מזלי שבפעם הבאה בה שוחחנו, היה זה הוא שניגש אליי. התקופה בישיבה הייתה זמן קיץ, לאחר חג הפסח. נפגשנו בבית המדרש . מיד שאל בישירות: "נו מה, טיילתם בחול המועד?". זו הייתה מבחינתי השאלה לה הכי ציפיתי. סוף סוף, קצת כבוד ליד איש פלמ"ח כל-יכול. השבתי בחזה נפוח ובענווה מזויפת: "לא משהו רציני, מדבר יהודה. עין בוקק עד עין גדי, שלושה ימים של נוף מדהים". הוא הסתכל עליי במבט החודר שלו וחייך: "שלושה ימים? מה קרה לכם שם? בפלמ"ח צעדנו תוך שבוע ימים ממדבר יהודה לגב ההר ומשם לכרמל עד חוף ים התיכון. מה שאתם קוראים לו היום "חוף לחוף". הבנתי שהוא צוחק עלי, בעצם, על כולנו. צועדים מים התיכון ועד לחוף הכנרת ומתגאים בכך. כמובן שלאחר השיחה הזו הפסקתי לספר לחנן על הטיולים שלנו, מה לעשות, קצת מביך.
חנן היקר, צר לי על מותך כי ילדיי לא יפגשוך, צר לי כי בנינו כה זקוקים לגדול לאור דמותך המופלאה. ליבי תפילה כי נהיה ראויים להמשיך ולקיים את אשר הקמתם, אתה וחבריך בעשר אצבעותיכם, באמונה ובמסירות אין קץ.
בעיקר חנן רציתי לומר לך תודה. תודה על כל מה שסימלת, תודה על החלומות שהגשמת. גילמת בדמותך תורה ועבודה ללא מס שפתיים, ללא כחל וללא שרק. לוחם היית וכלוחם נותרת עבורנו.
יהי זכרך ברוך.
קבלו את מקור ראשון לשבועיים היכרות ללא תשלום » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
