מלחמות התנ"ך: מה הסיפור של מיזם 929?

מהצד האחד, רבני הציונות הדתית מתחרים בהטחת מילים קשות במיזם 929. מהצד השני עומדים הוגי הפרויקט, שלא מבינים למה כל כך כועסים עליהם. שבוע אחרי שפרצה הסערה סביב המיזם שמנסה להנגיש את התנ"ך לציבור הרחב, אביטל אינדיג מסבירה מה בדיוק קרה שם

אביטל אינדיג | 9/1/2015 12:47

תגיות: 929, תנ"ך, הרב בני לאו,

מיזם 929 אמור היה להיות פרויקט מאחד, כמעט אוטופי. קריאת פרק תנ"ך משותפת מדי יום, היוצרת שביל רחב שבו החברה הישראלית השסועה, על כל חלקיה וזרמיה, תוכל לצעוד יחדיו תוך שילוב ידיים וכבוד הדדי. בפועל, זה לקח שמונה פרקים עד שהחלו המריבות.

בפרשנותו על פרק ח' של ספר בראשית, שעוסק בתיבת נוח, העלה ארי אלון, ממובילי בתי המדרש הפלורליסטיים, טקסט בוטה שעוסק בהוצאת זרע לבטלה, שעל פי מדרשי חז"ל הייתה הקלקול הגדול ביותר של דור המבול. הביקורות הגיעו מיד. לצד מקהלת הרבנים האוטומטית מהצד החרד"לי של המפה דוגמת הרב אבינר ("עם תוכנית תנ"ך 929 הגענו לתנ"ך בגובה ביוב"), נשמעו גם תקיפות מצד רבנים מתונים בהרבה, כמו ר"מ בישיבת הר עציון אמנון בזק ("חלקם הלא–מבוטל של המאמרים", כתב, "כולל דברים השמים ללעג ולקלס את דמויות התנ"ך ואת סיפוריו בשפה פרובוקטיבית וגסה"). בתגובה, עצר הרב ד"ר בני לאו, שעומד בראש המיזם, את פרסום מאמרו של אלון על פרק ט'. זעקות מן העבר השני אודות צנזורה מיהרו כצפוי לצוץ.

כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

''מה שהכי היה קשה לי בכל הסיפור הזה הוא חוסר הסבלנות מצד כל הצדדים'', הרב בני לאו צילום: ראובן קסטרו

עוד לא שבועיים וכבר בלגן.
"מה שהכי היה קשה לי בכל הסיפור הזה הוא חוסר הסבלנות מצד כל הצדדים", מתוודה הרב בני לאו בראיון ראשון מאז פרוץ הסערה. "אנחנו בתחילתה של דרך מאוד ארוכה ובתוכה תמיד יש חיכוכים ומוקשים ותקלות. גם מכונית שמתחילה לנסוע מקרטעת בתחילה. כל מסע מעצם טבעו מזמין הרבה חוויות של בדיקה ושל דיוק. לקחת את ספר הספרים, קודש הקודשים, לשים אותו בלב החיים הישראליים ולומר 'כל הרוצה יבוא וייטול', זה משהו שמצריך המון– המון אורך רוח. וזה לא פשוט".

היכן הדברים עומדים כעת?
"הייתה לי שיחה ארוכה וטובה עם ארי אלון, הדברים שלו חצו קו. החלטנו במשותף שהוא יחזור למגרש ביתר רגישות, ועם הבנה שזהו לא הדף הפרטי שלו אלא הנתיב שלו בשביל של כולנו ובשביל כולנו".

השביל הזה מתחיל כאן

לתת לדמות פרובוקטיבית כמו ארי אלון לכתוב במיזם זה לא לשחק לידיים של מבקריך?
"ארי הוא חבר קרוב עשרות שנים. לימדנו יחד, חווינו יחד חוויות קרובות ואני מאמין שאנחנו עדיין יכולים להמשיך במהלך החיים המשותפים שלנו. הזמנתי אותו להצטרף למיזם מתוך ידיעה שהוא אחד הדרשנים החשובים שהיהדות הריבונית המציאה בעולמנו. כמו יתר הכותבים, גם הוא שמע ממני אודות התמרור היחיד המוצב בכניסה לשביל שאומר: הנך פוסע בשביל הרבים, נהג בהתאם. הכתיבה שלו אינה קלה לאוזני אנשים רבים אבל היא חשובה, גם אם היא קשה לי מאוד כאיש המאמין בתורה מן השמיים ובקדושת התורה".

ובכל זאת, השארת את הטקסט באתר.
"אכן. יש כאלו שסוברים כי מדובר בקטע ראוי ויפה, לטעמי ולטעם אנשים נוספים שעובדים איתי במיזם, חלקם לא דתיים, הקטע חסר טעם ובעיקר לא מתחשב בציבור רחב. ארי ואני מציעים למקד את הדיון הציבורי בינינו על הנושא הזה. להשתמש בפרשנות הזו כמקרה מבחן של גבולות הטעם במיזם".

היו כותבים אחרים שצנזרת?
"כל הכותבים שאליהם פניתי להשתתף בנבחרת הוזמנו ליטול חלק על פי אמונתם והשקפתם, ללא צנזורה. לכולם צוין אותו תמרור שמוצב בשביל הווירטואלי שלנו. משמעות התמרור היא להבחין בין דברים שאדם אומר או כותב בביתו פנימה לבין מה שנאמר או נכתב במחוזות שאחרים מבקשים לחוש בהם בנוח. לא הגדרנו, ועדיין איני מוכן להגדיר, היכן עובר הגבול הזה. אנו סומכים על חוכמת הלב של כל השותפים שלנו".

היה קשה לקרוא ביקורת דווקא מרבנים פתוחים יותר, דוגמת הרב אמנון בזק מישיבת הגוש, שכתב "טוב שיש רצון ללמוד תנ"ך ביחד, אבל לא במחיר מיותר כזה"?
"למען האמת ציפיתי שהוא ירים טלפון קודם הפרסום, והוא לא עשה את זה", מספר הרב וקולו הופך פגוע. "הוא דילג על שלב הכרחי בדיאלוג וזה מעשה לא ראוי. אני בקשר מתמיד עם ראש ישיבת הגוש הרב יעקב מדן וראש מכללת הרצוג הרב יהודה ברנדס, שהם מעצבי המדיניות. חבל, מבחינתי זו החמצה. אני שמח לקבל ביקורת בונה שבאה מתוך רצון טוב, כמו למשל זו שקיבלתי ישירות מהרב חיים נבון".

''הכתיבה שלו אינה קלה לאוזני אנשים רבים אבל היא חשובה''. ארי אלון צילום: זאב גלילי

פרויקט שאפתני להנגשת התנ"ך

מיזם "תנ"ך ביחד" או בשמו הממותג והקולי "929", הינו פרויקט שאפתני של הנגשת התנ"ך לכל מי שחפץ בכך באמצעות אתר אינטרנט ייעודי, קבוצות לימוד פרטיות שמתגבשות אט– אט ברחבי הארץ או בתי מדרש שחברו לרעיון. מדי לילה בחצות עולה הפרק היומי החדש באתר — המרשים והמעוצב לעילא, יש לומר — כשהוא מלווה בכ–20 קטעי פרשנות, איור, וידאו ושירה.

המיזם זוכה לתקציבים רבים מתורמים וגופים ציבוריים ולוקחים בו חלק רבנים בכירים לצד אנשי רוח ואמנות, החל מהרב ישראל מאיר לאו, הרב יואל בן–נון והרב דוד סתיו ועד לא.ב יהושע, רינו צרור ואסף אמדורסקי. הביטוי "שבעים פנים לתורה", שנטבע אי שם בימי הביניים, מעולם לא היה עכשווי יותר.

איך התחיל הכול?
"לפני חמש שנים פנה אליי אבי וורצמן, כיום חבר כנסת בבית היהודי וסגן שר החינוך ואז סגן ראש עיריית באר שבע. הוא סיפר לי על חלום שיש לו, לסלול שביל ללימוד משותף בקצב אחיד לכל חלקי החברה הישראלית. להעתיק את הרעיון של הדף היומי מהגמרא אל התנ"ך. יש לי עדיין את הטיוטה הראשונית של האתר כפי שראינו בדמיוננו", הוא נזכר בחיוך.

המיזם עבר גלגולים שונים ויישומו הופקד בסופו של דבר בידי המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מט"ח), גוף מקצועי א–פוליטי שידוע ביכולות הדיגיטציה הגבוהות שלו. "הם זיהו את הפוטנציאל של הדבר הזה ומיד הסכימו להיות הבית של המיזם, ואני מצדי עברתי לגיוס המשתתפים".

''אבי סיפר לי על חלום שיש לו, לסלול שביל ללימוד משותף בקצב אחיד לכל חלקי החברה הישראלית''. אבי וורצמן יחצ

איך בחרת את קאדר הכותבים?
"לא תייגנו אף אחד. כל אדם מוכשר שיש לו יכולת למשוך ישראלים מוזמן להצטרף. כולם סוחבים את העגלה".
אתם משלמים להם?

"לאלו שכותבים מדי יום ובאופן אינטנסיבי אנחנו בהחלט משלמים. אמנים אורחים וכאלו שמעוניינים לתרום למיזם מיצירתם אינם מקבלים תשלום".
מיזם "תנ"ך ביחד" או בשמו הממותג והקולי "929", הינו פרויקט שאפתני של הנגשת התנ"ך לכל מי שחפץ בכך באמצעות אתר אינטרנט ייעודי, קבוצות לימוד פרטיות שמתגבשות אט– אט ברחבי הארץ או בתי מדרש שחברו לרעיון. מדי לילה בחצות עולה הפרק היומי החדש באתר — המרשים והמעוצב לעילא, יש לומר — כשהוא מלווה בכ–20 קטעי פרשנות, איור, וידאו ושירה.

המיזם זוכה לתקציבים רבים מתורמים וגופים ציבוריים ולוקחים בו חלק רבנים בכירים לצד אנשי רוח ואמנות, החל מהרב ישראל מאיר לאו, הרב יואל בן–נון והרב דוד סתיו ועד לא.ב יהושע, רינו צרור ואסף אמדורסקי. הביטוי "שבעים פנים לתורה", שנטבע אי שם בימי הביניים, מעולם לא היה עכשווי יותר.

''כחצי מיליון כניסות נרשמו עד כה''. מיזם התנ''ך 929 צילום: יח''צ

אתם משלמים להם?
"לאלו שכותבים מדי יום ובאופן אינטנסיבי אנחנו בהחלט משלמים. אמנים אורחים וכאלו שמעוניינים לתרום למיזם מיצירתם אינם מקבלים תשלום".

אתם נותנים במה שווה לבקיאים בתורה ולהדיוטות. יש כאלה שמכנים את המיזם כולו "תנ"ך לייט" בשל כך.
"אחד הדברים שניסינו להבין כשיצאנו לדרך, הוא איך מייצרים תנועה גדולה של אנשים, בסדר גודל של מרתון. התובנה שהגענו אליה היא שכדי לייצר תנועת המונים חשוב להעניק פלטפורמה שבה לכל אחד שותפות מלאה. אם להשאיל משפת השמיטה, הרי שצריך לשחרר מבעלות ולומר למשתתפים 'התנ"ך הוא שלך, מה יש לך להגיד עליו?'".

לאחר שבועיים של פעילות, האתר מציג מספרים מרשימים: כחצי מיליון כניסות נרשמו עד כה, מתוכן כמאה אלף איש שמסמנים מדי יום את התקדמותם.

סיפור הבריאה או מכירת יוסף מרתקים מאין כמותם, אבל אתם לא חוששים מנטישה המונית איפשהו באזור ויקרא?
"יש צוות מקצועי שלם, שעובד ומתכונן כל הזמן קדימה בדיוק כדי שהחומרים יהיו איכותיים וברמה גבוהה. אנחנו יודעים שיש טקסטים קשים וקלים יותר ונערכים בהתאם".

עם כל הכבוד ללימוד בצוותא, עבור דתיים שקוראים מדי שבת בתורה ולומדים פרשת שבוע מדובר בחומר בסיסי. איך אתם מתמודדים עם הפערים הללו?
"זה נכון שלמי שלומד פרשת שבוע באופן קבוע, הרי ששמונת החודשים הראשונים הם די חזרה על המוכר והרגיל. אני צופה שלקראת ראש השנה תשע"ו נתחיל את ספר יהושע ואז יהיה לדעתי גל גדול של מצטרפים חדשים".

בשם האב

הקריאה היומית מתבססת על חלוקתו של התנ"ך ל–929 פרקים, שנוצרה בשלהי ימי הביניים ומיוחסת לתיאולוג הנוצרי הכומר סטפן לנגטון.

למרות שמדובר בחלוקה הנפוצה ביותר בעולם שמקובלת גם בקרב העם היהודי, לא מעט אנשים הודו שההחלטה לתת למיזם שם שמקורו בירושה נוצרית, צרמה להם.
"הרעיון מאחורי השם הוא המסר שהתנ"ך הוא נכס של כולם. הרי אף אחד לא הכיר את המושג הזה לפני כן. רצינו ליצור שפה משותפת חדשה והמושג '929', שהפך מיד להיות מזוהה עם המיזם ויהפוך עוד להיות מושג מקובל בעם ישראל, הוא הביטוי שלה".

אתה מדבר על שפה משותפת אבל למרות הרצון לשביל אחד רחב, מכללת הרצוג הקימה את האתר "תתקכ"ט", שפועל במקביל למיזם ומציג תכנים תורניים בלבד.
"כשהגענו לרתום את הציבור התורני לעניין, באופן טבעי עלו המון ספקות וחששות. נכנסתי אז ללימוד עמוק ורציני מאוד עם הרב אליעזר מלמד והוא עזר לי לפענח ולכתוב את הנוסח עבור הציבור הזה, שאומרת 'מקסימום שיתוף ביעד, ומקסימום בידול בדרך'. מתוך רצון של מערכת החינוך הדתית לשלוח את התלמידים שלה לאזורים מוגנים, שבהם כל מה שנכתב, נכתב מתוך קדושת התורה ולא חילול שלה. זו אמירה רצינית ואני קשוב לה".

כלומר, נשמיע אבל לא נשמע.
"אני מבין את הביקורת שבדברייך אבל הציבור הדתי מתחלק לשניים: אלו שמוכנים להיפגש עם הכלל במרחב הציבורי ואלו שמבקשים מערכת יותר מוגנת והומוגנית. אני מכבד מאוד את הצורך של האזור המוגן".

מה שמוביל אותי לשאלת הסיום. כל חייך אתה מעודד את המפגש עם המרחב הכללי, על כל הסכנות הטמונות בו. איך אתה מצליח לשמור על המצפן הפנימי שלך?
"אני עומד בפני סיום השלושים לפטירת אבי. אבא שלי היה אדם שכל חייו הבוגרים, לאחר השואה, חי במרחב ישראלי לא דתי, והיה לו מצפן פנימי מדויק לגמרי — לא מזייף, לא מתבלבל ולא מתבייש. דמותו של אבא מלווה אותי מדי יום כשאני מתפלל ואומר 'שלא נבוש ולא ניכלם ולא ניכשל לעולם ועד'".

מאמרים עם סגנון רדוד

הרב לאו משוכנע כי מיזם 929 ראוי וצודק, ואף יוביל לאחדות בקרב חלקים שונים בעם ולהליכה משותפת בשבילי ספר הספרים, אך ביקורת קשה הופנתה נגדו מרבנים שונים, ביניהם גם כמה מפתיעים. הרב אמנון בזק, ר"מ בישיבת הר עציון, ערש לידתה של מהפכת "תנ"ך בגובה העיניים", למשל. דווקא משום שהרב בזק קשור לנושאים כמו הנגשת התנ"ך לציבור רחב ככל האפשר, מפתיע היה לגלות עד כמה הוא מתנגד למה שקרא וראה.

"מי שקרא את המאמרים לא הופתע בכלל מהדברים שכתבתי", אומר הרב בזק השבוע למוצש. "החלוקה הזו בין שתי קבוצות שאומרת: או שאתה מוכן לקבל כל דבר או שאתה לא מוכן לקבל כלום, היא שטחית. דווקא בגלל שאנחנו כן מאמינים בלימוד תנ"ך, על כל המורכבות שבו והאנושיות שבו, ישנם גבולות שאנחנו לא מוכנים לחצות".

מהם הגבולות הללו?
"לכולנו ברור שהרעיון הכללי של 929 הוא חיובי וחשוב, והוא מצריך יכולת הכלה משני הכיוונים, גם מהציבור הדתי וגם מזה החילוני. אם רוצים לשלב את כל עם ישראל בלימוד תנ"ך, הדבר דורש נכונות להיפתח גם לדברים שאנחנו לא רגילים לשמוע. קיימים שני תנאים, שלדעתי מוסכמים ומקובלים על כולם. הראשון קשור לסגנון. עלו באתר מאמרים בעלי סגנון רדוד, שכללו בדיחות גסות של ממש, ואני מתקשה לראות למה הן תורמות. יוצא לי לא מעט ללמד קבוצות של חילונים ודתיים תנ"ך, ואף פעם לא הרגשתי שכדי לעורר עניין צריך לרדת לרמה של סטנד–אפ קומדי".

אתה מתייחס לטקסט של גיל קופטש על פרק ט' שבו נכתב "נח משתכר. דופק את הראש. מתחיל לרקוד על המוט של האוהל, עושה סטריפטיז?"
"למשל, וזה ממש לא היה המקרה היחיד. אני בעד לראות את התנ"ך בעין אנושית, מבלי להסתיר שום דבר, אבל מפה ועד כתיבת גסויות כחלק מהרצון להנגיש את התנ"ך לציבורים רחבים ככל הניתן, הדרך ארוכה".

נזק ללימוד התנ"ך 

"הנקודה השנייה שמפריעה לי במיזם הזה היא הפן הביקורתי–שיפוטי כלפי התנ"ך עצמו, דוגמת הטקסטים של ארי אלון. מקובלת עליי לגמרי האמירה שהתנ"ך הוא לא של דתיים בלבד, ואני פתוח ללמוד איך הציבור החילוני מפרש את פרקי התנ"ך ואיך הוא מתייחס אליהם, אבל ביקורת חריפה על כך שהתנ"ך הוא ספר לא מוסרי, או אמירה כמו 'איזה מין אדם בורא בצלמו ובדמותו אלוהים כזה?', מנותקות מהיחס של רובם המוחלט של הישראלים לתנ"ך, ולא תורמות שום דבר לרעיון הבסיסי של המיזם כולו. אם אתם מנסים לקרב את העם לתנ"ך מה ההיגיון להטיל בו בוץ ורפש?"

אתה מכליל בכך גם ביקורת על אורחות החיים ההלכתיים–אורתודוקסיים שהופיעו במיזם?
"לא. אין לי בעיה עם פרשנות שונה משלי, גם אם המסר לא נעים לי. אבל בפרויקט שמשתמש בתנ"ך כמקור השראה, לא ייתכן שתינתן במה לקולות שיוצאים נגד התנ"ך עצמו".

הרב לאו טען שלפני פרסום דבריך, מן הראוי היה שתפנה אליו ישירות ותשוחח איתו אחד על אחד. מה תגובתך לכך?
"את הביקורת הנקודתית שהייתה לי, העברתי אל הרב בני לאו דרך הרב מדן והרב ברנדס, ופניתי אליהם לפני פרסום הדברים. בלי קשר, הדברים נאמרו לא רק כדי לתקן נקודה כזו או אחרת במיזם, אלא הייתה חשיבות מבחינתי לעצם פרסומם. גם הרב לאו מודע לחשיבותה של האמירה הציבורית.

"מאחר שהנושא כבר עלה לסדר היום הציבורי על ידי הרב אבינר ואחרים, היה לי חשוב לומר שאנחנו שותפים לביקורת וכואבים חלק מן המאמרים שעלו באתר, דווקא בהיות הנושא כל כך קרוב ללבנו. אני מרגיש שכשנותנים פתח לסגנון רדוד, משחקים לידיים של כל המתנגדים לפרויקט שכזה, וגורמים נזק ללימוד התנ"ך בדרך שאנחנו מהלכים בה".