פרידה מהסבא שהסתובב בכיס עם שתי כרטיסיות
סבא שלי היה שייך לדור שנזהר מלהשתמש בכספי הציבור לצרכיו האישיים, הקפיד לשלם לעובדים בזמן וידע – גם בגיל מאוחר – להתחיל מחדש. הרב עמיחי גורדין נפרד
חורף תש"ח (1948): 'שערי חסד', שכונה ירושלמית חמימה ותמה של היישוב הישן. בין תושבי השכונה היו תלמידי חכמים גדולים ולא מעט בחורי ישיבה. כדי לשמור על השכונה מהכנופיות
שנות החמישים: סבא וסבתא עוזבים את המשפחה הענפה ב'שערי חסד', ועוברים ל'בית מזמיל'. אל השכונה מתאספים יהודים מארבע קצוות תבל. עבור סבא כולם יהודים. כולם. בבית הכנסת 'זכרון קדושים' דאג סבא שהרב שוחט, יהודי ממוצא עיראקי, ישמש באופן לא רשמי כרב בית הכנסת. איך יסתדר רב עיראקי בבית כנסת של רומנים ופולנים? יסתדר.
שנות השבעים: דוד שלי, שלמה, מזמין את סבא למשרד החדש שלו. 'תכיני בבקשה לי ולאבא שתי כוסות קפה', מבקש שלמה מהמזכירה. סבא כועס. 'זו לא העבודה שלה', הוא מוחה, 'היא המזכירה שלך, ולא המשרתת שלך. את כוס הקפה שלך תכין בעצמך'.
תשל"ז (1977) - מישור אדומים: אחרי שנות עבודה רבות בבניית מקוואות ברחבי הארץ פרש סבא לגמלאות. בגיל שבו אנשים מסכמים את שנות עבודתם, סבא מתחיל עוד פרוייקט גדול. ישיבת ההסדר 'ברכת משה'. סבא מקים ומנהל את הישיבה מיומה הראשון.
לישיבה אין רכב, סבא מתנייד באמצעות תחבורה ציבורית. בכיסו שתי כרטיסיות אוטובוס. על אחת כתוב 'צרכי הישיבה', על השנייה כתוב 'פרטי'. 'אסור ליהנות מכספי הישיבה, אפילו לא בפרוטה. אסור למעול בהקדש', אומר סבא.
סבא מקפיד על שני כללי ברזל. הישיבה לעולם לא תהיה במינוס, והישיבה תמיד תשלם את המשכורות בזמן. מעולם לא התעכבו משכורות ומעולם לא נכנסה הישיבה
קיץ תשמ"ה (1985) – מצפה נבו, מעלה אדומים: הישיבה עוברת לגבעה מדברית ושוממת ליד מעלה אדומים. ליד הישיבה מוקמת שכונה חדשה בשם 'מצפה נבו'. סבא, שהיה מיוזמי הקמת השכונה נותן דוגמא אישית.
הבתים עדיין בבנייה, הכביש עדיין מעופר. סבא וסבתא עוזבים את הבית הירוק והפורח שלהם, ועוברים עם עוד ארבע משפחות לגבעה מאובקת ומבודדת. בשנות השישים לחייהם מתחילים סבא וסבתא חיים חדשים בלב המדבר השומם. בלי חשמל ועם גנרטור מקרטע, בלי פחי אשפה ובלי תחבורה, קובעים סבא וסבתא את מושבם בשכונה הצעירה והחדשה. אף פעם לא מאוחר להתחלות חדשות.
תשס"א (2001): בגיל שמונים יוצא סבא לפנסיה. הוא עולה כל בוקר לבית הכנסת ויושב שם שעות לבדו מול הגמרא. אחרי שנים של עשייה חזר הנער משערי חסד לימיו בתלמוד התורה 'עץ חיים'.
חם במעלה אדומים. סבא מדליק את המזגן בבית הכנסת, בלי מזגן קשה ללמוד גמרא. בסוף כל חודש הוא ניגש ומשלם כסף על השימוש במזגן. 'הקדש זה הקדש', מסביר סבא. 'אם אני לומד לבדי, קופת בית הכנסת לא צריכה לממן את המזגן'.
תשע"ה (2014) – מוצאי שבת 'ויגש': אני עולה לדוכן ההספדים, בבית ההלוויות שמגר, להספיד את סבא. סבא לא אהב גאווה ולא אהב דיבורים ריקים מתוכן. חשש מפעם בקרבי, שלא ארגיז את סבא. והנה, מכל שנות הילדות שזכיתי לחלוק איתו, ומכל השעות היפות שישבתי לידו בבית הכנסת באלון שבות, עולה בראשי רק משפט אחד.
'הגיד לך אדם מה טוב,
ומה ה' דורש מעמך.
כי אם עשות משפט,
ואהבת חסד,
והצנע לכת עם א-לוהיך' (מיכה ו:ח)
קבלו את מקור ראשון לשבועיים היכרות ללא תשלום » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
