הכירו את שולחן השבת של משפחת פוטושופ
אם נדמה לכם שאצל השכנים הילדים עומדים יפה בקידוש, לא שופכים כלום על המפה ומספרים בנחת על השבוע שעבר עליהם - תחשבו שוב
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ההבדל המרכזי בין שולחן השבת של ההורים לשולחן השבת שלכם הוא שהראשון אמיתי והשני דמיוני. שבת ישראלית
צילום מסך
קלישאת דייטים מתארת בחור ישיבה ששואל בפגישה הראשונה את בת זוגו, איך היא מצפה שייראה שולחן השבת שלה. אני מניח שהתשובה הנכונה לשאלה הזו תהיה בערך כך: אני רוצה סעודות שבת ארוכות, שבהן נשיר ביחד עם הילדים הרבה זמירות נעימות, כל ילד יאמר דבר תורה, וגם אנחנו, ונדבר על השבוע שעבר עלינו, ואחר כך אפילו נלמד משהו ביחד, כל המשפחה. אני מגדיר את התשובה הזו כ"נכונה" במובן זה שהיא תעביר את הבחורה לדייט השני. אבל קשה לי להאמין שכך באמת ייראה שולחן השבת שלהם, אם וכאשר.
למען האמת, השמטתי מהתשובה הנכונה משפט חשוב אחד: "לא כמו שולחן שבת של ההורים שלי". זה המשפט שידליק את האור בעיני הבני"ש, המתמרמר על שולחן השבת הבורגני של הוריו. לפעמים סעודות השבת של ההורים נחמדות ומשפחתיות. אבל הרבה פעמים ההורים עייפים מאוד, ובקושי שרים שני שירים, ואומרים איזה דבר תורה קצרצר, והאחים הקטנים צורחים, וכבר שיר המעלות.
צר לי לאכזב אתכם, בני"שים צעירים: ההבדל המרכזי בין שולחן השבת של ההורים לשולחן השבת שלכם הוא שהראשון אמיתי והשני דמיוני. בן משפחה אהוב שלי קנה פעם בחו"ל שמלה לאשתו. כשהגיע לארץ, התברר שהשמלה לא עולה על האישה. אמרה לו אז אשתו: לא קנית שמלה לאישה שיש לך, אלא לאישה שהיית רוצה שתהיה לך. בדומה, אגדת שולחן השבת הרוחני והמלהיב לא מתאימה כמעט לשום משפחה ממשית, אלא למשפחה היפותטית-דמיונית. משום כך האשליה הזו נפוצה בעיקר אצל צעירים, שאף פעם בחייהם לא הכינו שבת.
אנשים אמיתיים, שיש להם עבודה אמיתית, בדרך כלל עייפים בלילות שבת. כמו כן, בין שלושה ילדים אמיתיים ובריאים תמיד יימצא לפחות אחד שהוא מצוברח ועצבני (ובדרך כלל, לאורך שעה וחצי, יימצאו שלושה כאלו). אני מניח שגם בשולחן השבת של הרמב"ם היו פעוטות צורחים ששפכו מיץ על השולחן. כאלו הם בני אדם. זה לא אומר שסעודת השבת אינה צריכה להיות אירוע משמעותי, מבחינה משפחתית וגם רוחנית. אבל צריך לחשוב איך להפוך למשמעותית את סעודת השבת האמיתית של משפחה אמיתית, ולא את סעודת הפנטזיה של משפחה מדומיינת. בהנחה שלאנשים אמיתיים אין סבלנות לשיעור כללי ישיבתי בליל שבת בעשר בלילה, צריך לחשוב על תוכנית אחרת: איך אפשר להפוך את שני השירים למענגים, איך לומר דבר תורה קצרצר שיהיה גם משמעותי, ואיך השיחה הקטועה לא תעסוק רק בפוליטיקה.
הורים צעירים מהז'אנר הרוחני-שאפתן חווים תסכול עמוק עוד יותר בליל הסדר. בחלומם הם רואים את ילדיהם יושבים סביב השולחן במשך לילה שלם, ובולעים בעיניים בורקות שלל דברי תורה והַפעלות יצירתיות על יציאת מצרים. כדי להגשים את החלום הזה על הנְחלת "מסורת אבות", הם לעתים מעליבים את האבות הממשיים שלהם, ומתלוננים ללא הפסק על שולחן הסדר המשפחתי. הרי הדודה הזאת לא מתעניינת בדברי תורה, והדוד הזה לא רוצה לשיר, וגם לסבא אין סבלנות להצגה של ארבעים דקות על עשר המכות. אבל זו המשפחה שלכם, ולמסרים החינוכיים צריך למצוא מקום בתוך הדינמיקה הממשית שלה. כי אתם חיים במשפחה אמיתית, ולא במשפחת פוטושופ ממודעות הפרסומת לשכונת נופי שווייץ במעלה טרפון.
המאמר פורסם לראשונה במגזין "מוצש" מבית מקור ראשון
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
