מחלוקת שלא לשם שמיים: מה מתרחש בפוניבז'?
המהומות בישיבת הדגל החרדית משקפות מאבק משפחתי שהפך למיקרוקוסמוס של פילוג ההולך ונפער בציבור הליטאי. הרבנים מסוכסכים, הח"כים החרדים שותקים, ורק אתרי האינטרנט המגזריים מנסים להשכין שלום
עוד כותרות ב-nrg:
- סקילות וחנק? מה יקרה אם תהיה מדינת הלכה
- בנט, גלה מה אתה חושב על נישואים אזרחיים
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בשונה ממאבקים אחרים, בפרשת פוניבז' איש לא יטען שהעסקנים מלהיטים את הרוחות וגוררים את הרבנים בעקבותיהם. בשני צדי המתרס מככבים הרבנים כדמויות מרכזיות, וגם אחרי המאורעות האחרונים שבמהלכם הפכה הישיבה שוב לזירת קרבות, הם עדיין לא מציעים תקווה לסיום היריבות ארוכת־השנים. להפך, אחדים מהם מחריפים את הטון.
בשבועות האחרונים למדו גם מחוץ לחומות המגזר החרדי להגות את הביטויים “מחבלים“ ו“שונאים“ (במלעיל), שמות הקוד לשתי הקבוצות היריבות, אך שורשי הסכסוך עדיין סתומים עבור רוב הציבור. ההנחה הראשונית והתמימה היא שבוודאי מדובר במחלוקת אידאולוגית כלשהי, שגם אם היא לא המניע האמיתי לקרע, לפחות משמשת לו כסות.
אז זהו, שלא. באופן כמעט מאכזב, המאבק בפוניבז‘ היה ונותר מאבק שליטה פשוט וגולמי בין שני גיסים, הרב אליעזר כהנמן והרב שמואל מרקוביץ‘. הראשון הוא בנו של הרב אברהם כהנמן ונכדו של הרב יוסף כהנמן, מייסד הישיבה שהתפרסם בשם 'הרב מפוניבז‘'. השני, הרב מרקוביץ‘, הוא חתנו של הרב אברהם כהנמן.
הרב מפוניבז‘ הקים את הישיבה על גבעה במרכז בני־ברק, ושימש נשיאה. הוא היה דמות תורנית ורבנית, אך בפועל התעסק רבות בניהול הכלכלי של הישיבה. בנו אברהם, שהיה פחות תורני מאביו, ירש את נשיאות הישיבה ואת הבעלות עליה. כמיטב המסורת, הוא השיא לבתו ציפורה בחור מלמדני הישיבה, שמואל מרקוביץ‘, בנו של רבה של רמת־גן, הרב צבי מרקוביץ‘. הבן, אליעזר, סייע לאביו בניהול הישיבה, ואילו החתן מונה בשנת 1988 לשמש בה רב. העובדה שהבן הופקד על התחום החומרי ואילו החתן השתלב בצוות הרוחני, לא מנעה היווצרות מתח בין השניים, שהחל משנות התשעים הלך והחריף.
הרב אברהם כהנמן נפטר ב־2009, אך כבר בחייו הלכו בנו וחתנו לבוררות, כדי לנסות להגיע להסכמה. הבוררות נעשתה בשיטת "זבל"א" ("זה בורר לו אחד", על פי מסכת סנהדרין), שלפיה כל אחד מהצדדים בוחר לו נציג - והשניים בוחרים יחדיו נציג שלישי, נייטרלי, ויחד הם מתבקשים להכריע בהסדרת הסוגיות השנויות במחלוקת. הרב כהנמן בחר את הרב פינחס שרייבר, הרב מרקוביץ' את הרב מאיר הייזלר והנציג השלישי היה הרב חיים צימבליסט, שזמן קצר לפני כן פרש לגמלאות מכהונתו כדיין בבית הדין הגדול.
הבוררים הכריעו על חלוקת הסמכויות בין השניים, אך עד מהרה התברר שלא מדובר בסוף פסוק. בסביבת הרב כהנמן ('השונאים'), טענו כי הרב צימבליסט אינו נייטרלי והאשימו אותו שנהג להיפגש בסתר עם הרב מרקוביץ' בין הדיונים. מנגד, אנשי הרב מרקוביץ' ('המחבלים'), האשימו את יריביהם בהפרת פסק הדין.
בהמשך הגיע הסכסוך לבית המשפט, וגם על כך חלוקות הדעות מי היה הראשון שפנה לערכאות משפטיות חוץ־תורניות. בית המשפט החזיר את הסוגיה לסמכות הבוררים. הם התכנסו בשנית (בהרכב שונה מעט), והחלטתם האחרונה שבה לבית המשפט לאשרור מחודש, בסאגה שנראה כי לעולם לא תסתיים.
לקו פרשת המים הגיע הסכסוך לקראת פתיחת שנת הלימודים ב־2005, אז הפך למעשה המותג היוקרתי פוניבז' לשם כולל לשתי ישיבות נפרדות, המנהלות מערך רישום ותלמידים נפרד, אך מצטופפות באותו מתחם ונאבקות על חלוקת השלל בדרך של קביעת עובדות בשטח. בעוד הדיון ממשיך לנוע בין הרבנים לבית המשפט, השטח החל לדבר. אנשי הצוות נחלקו לשניים, והם ותלמידיהם החלו להתמקם בחלקים שונים על 'גבעת פוניבז''.
אט־אט החלו להתרקם הסדרים שונים: בנייני הפנימייה חולקו בין הצדדים, וכך גם חדרי השיעורים והכיתות. בית המדרש המרכזי נותר משותף, אך מקומות הישיבה בו חולקו לאזורים שונים. בתחילה שימש מטבח אחד את שני הצדדים, אך בעקבות התערבות בית המשפט בנה הרב מרקוביץ' מטבח נפרד, וכך נוצר מצב מוזר: קבוצות של תלמידים יושבים באותו חדר אוכל, בשולחנות סמוכים, וסועדים ממטבחים שונים.
המצב הנוכחי הוא חריג בכל קנה מידה, אך הוא מתקיים כבר כמעט עשור. אחת לתקופה, הסערה מתעוררת שוב. מריבה על אגף בפנימייה או על מקום בבית המדרש יכולה להתלקח ולהפר את סדרי הלימודים בישיבה. ניידות משטרה נראו לא אחת במתחם, ומפקדי המחוז מכירים את הסוגיה לעומק ונפגשים עם מנהיגי הפלגים בבתיהם בניסיון להרגיע את הרוחות. בימי שגרה התלמידים מתנהלים זה לצד זה, כשכמעט אין קשר בין שתי הקבוצות. הנהלות שתי הישיבות לא מעודדות את התלמידים לקיים אינטראקציה עם בני גילם מהצד השני.
המאבק בפוניבז' הוא לא רק בין שני גיסים. אחרי הכול מדובר בסמל, ספינת הדגל של הישיבות הליטאיות, זו שרבים מראשיה היו גם מנהיגי הציבור הליטאי - הבולט בהם הוא הרב שך המנוח. מאבק על שליטה בגבעה היוקרתית אינו יכול להיוותר בגדר יריבות משפחתית, והוא אכן סחף לתוכו את הרבנים ובעקבותיהם את הציבור כולו.
סביב כל צד התגבשה קבוצת רבנים שהעניקה את הגיבוי התורני, זה שמחויב בעולם החרדי כדי לקבל לגיטימיות. בחלוקה גסה אפשר לומר שרבני ירושלים גיבו את הרב מרקוביץ' ורבני בני־ברק את הרב כהנמן. החלוקה הזו איננה רק גיאוגרפית. היא משקפת פילוג פנים־ליטאי שהיה רדום במשך שנים, ופרץ במלוא עוצמתו אחרי פטירת הרב יוסף שלום אלישיב, מנהיג הציבור הליטאי לאחר פטירת הרב שך, לפני כשנתיים וחצי.
קודם פטירתו גיבה הרב אלישיב את הרב מרקוביץ'. גם אנשי הרב כהנמן מודים בגיבוי שקיבל יריבם מהמנהיג העליון דאז, והיא מסבה להם אי־נוחות. מצד שני, הגיבוי שהם זכו לו נחשב לא פחות. את הרב כהנמן מגבה הרב חיים קנייבסקי, השני בכוחו כיום בעולם הליטאי, והרב נסים קרליץ, מבכירי פוסקי ההלכה החרדים, לצד רבנים נחשבים בישיבה עצמה כמו הרב גרשון אדלשטיין והרב ברוך דב פוברסקי.
בסביבת הרב מרקוביץ' יגחכו ויאמרו שכל החבורה הזו קשורה בקשרי משפחה מסועפים. מאז פטירת הרב אלישיב החריף הפילוג הליטאי, כשקבוצה בראשות הרב שמואל אוירבך סירבה לקבל את הנהגתו של הרב אהרן לייב שטיינמן שהתקבל על רוב הציבור. המאבק בפוניבז‘ חופף לפילוג הכללי בציבור הליטאי, אם כי לא בצורה מדויקת. כיום מזוהה מחנה הרב כהנמן עם הרב שטיינמן, ומחנה הרב מרקוביץ‘ עם הרב אוירבך. הסיעה הפוליטית ‘דגל התורה‘ נתונה בידיו של הרב שטיינמן, כמו גם הביטאון ‘יתד נאמן‘, ולאחרונה הוא חיזק את שליטתו גם במערך הכשרות ‘שארית ישראל‘.
הרב אוירבך מחזיק בעיתון משלו, ‘הפלס‘, ובסיעת ‘בני תורה‘ שרצה בבחירות המקומיות בכמה ערים וזכתה להישגים לא מבוטלים. בניגוד למאבק בישיבה, בין הצדדים המתחרים על הנהגת הציבור הליטאי דווקא כן שורר פער אידיאולוגי: הרב אוירבך נתפס כמי שמבקש להוביל קו קיצוני יותר מהרב שטיינמן, והמחלוקת הנוכחית ביניהם נוגעת לסוגיית גיוס בני הישיבות.
הרב שטיינמן מאפשר לתלמידיו לגשת ללשכות הגיוס כדי לקבל דיחוי, ואילו הרב אוירבך אוסר עליהם גם את זה. עם סגירת הרשימות לכנסת לקראת הבחירות הקרובות, התברר לאנשיו של הרב אוירבך שהם נותרו ללא ייצוג במפלגת הבית החרדית. גם העלבון הזה היה חלק מהגורמים לזעם שהתפרץ שוב בפוניבז‘.
אז מה קרה עכשיו? הנה תקציר המאורעות האחרונים: בחודשים החולפים התמקד המאבק בשליטה בזמן תפילת ערבית. איכשהו בשחרית ובמנחה הסתדרו, בין היתר מכיוון שבהן הצפיפות פחותה, אך התפילה השלישית היא ששברה את גב הגמל. מי ישב היכן, ואיזו קבוצה תמנה את שליח הציבור. בעיות כאלה.
ביום רביעי לפני שבועיים פשטה המשטרה בשעת ליל ועצרה כשלושים בחורים, רובם מישיבתו של הרב מרקוביץ'. 'השונאים' ראו בכך הוכחה לכך שהאלימות היא נחלת הצד השני, 'המחבלים' דווקא הסיקו מכך שיריביהם הלשינו עליהם ללא סיבה. המשטרה עצמה הייתה נבוכה, ובהודעה שפרסמה ביקשה להחזיר במעט את כבוד הישיבה וציינה באופן חריג כי "יודגש שמדובר בישיבה מכובדת ואיכותית המהווה את ספינת הדגל של הישיבות הליטאיות בבני־ברק בפרט ובארץ בכלל".
ביום ראשון שלאחריו פרצה קטטה המונית, שבמהלכה הותז גז מדמיע ובבית המדרש הושלכו כיסאות וסטנדרים. 13 תלמידים פונו לבית חולים, כולם במצב קל. הרס רב נגרם לרכוש. התמונות הקשות שהופצו במהירות והגיעו לכל הריכוזים החרדיים דיברו בעד עצמן: עשרות שוטרים סובבים לפנות בוקר במסדרונות פנימייה ישיבתית ולוקחים עמם בחורים למעצר, לצד אמבולנסים המפנים פצועים.
זו הייתה שיחת היום ברחוב החרדי ובכלי התקשורת העצמאיים. היומונים המפלגתיים התעלמו, כמו גם חברי הכנסת החרדים שמילאו פיהם מים. לאחרונים אין מה לומר בסכסוך שבו הרבנים עצמם מעורבים עד צוואר. אלו לא התכנסו לחשיבה מחודשת, אלא התחפרו כל אחד בעמדתו.
הרב פוברסקי, מבכירי ישיבת הרב כהנמן, סירב להכיר שיש כאן שני צדדים. "יש החושבים שיש בפוניבז' מחלוקת", אמר, "זוהי טעות. ניקח דוגמה מכלב הרודף אחרי אדם לנשוך אותו: האם אפשר לומר שיש כאן מחלוקת בין האדם לכלב?". למרות השבר הגדול, הטרמינולוגיה האמונית כביכול לא השתנתה: הכול ניסיונות, השם ירחם. "עלינו להתחזק בתפילה שיסיר מעלינו את כל המפריעים אותנו מלימוד התורה", אמר הרב פוברסקי, ולא פירט אם כוונתו דווקא לתפילת ערבית שבשלה התעוררה הסערה.
מי שמילאו את הוואקום והפכו לפתע למובילי דרך היו אתרי האינטרנט, שבימים כתיקונם נחשבים חתרניים ומודרניים יותר. אלו הכירו בקיומה של המחלוקת וביקשו לתקן את המצב. אתר 'בחדרי
העיתונאים נאלצו לנסות לחנך במקומם של הרבנים. "כל יהודי, גם אם לבו לב של אבן הוא, מזדעזע לשמע התיאורים המצמררים אודות המתרחש בימים אלו בין כותלי ההיכל המפואר שידע מיליוני שעות יפות יותר", כתב העיתונאי שלמה קוק, שבעבר שימש דובר חצר הרב אלישיב. "אם מחפשים פתרון בסכסוך המתמשך בגבעת הישיבה, כדאי להסיר את המחלוקת הזו מקטגוריית 'מחלוקות לשם שמים'", קבע.
גם בעיתונות המודפסת היו שהתייחסו לעניין. השבועון החרדי 'משפחה' הקדיש את שערו למאורעות, ובפנים כתב אריה ארליך על "אם ישיבות חבולה ופצועה שמבכה על בניה". רבים קראו לסגור את הישיבה לאלתר עד שיתבררו הדברים, אבל מחלוקת של שני עשורים לא תיפתר ביום אחד. הישיבה - כלומר, הישיבות - חזרו למסלולן: עד כמה שזה נשמע מוזר, מדובר בפוניבז', ישיבה איכותית שרוב תלמידיה עסוקים בלימוד ברוב שעות היום. אבל הנזק החינוכי והתפוררות מוסד ה"דעת תורה" שעומד בבסיס החברה החרדית, לא ייפתרו בדיון הקרוב בבית המשפט בתל־אביב.
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
