כל ההלכות לחג: אקונומיקה צריכה הכשר לפסח?
מה היא מצה עשירה? ומה מוגדר קטנייה? האם מוכרחים לזרוק את החמץ אם נופשים במהלך החג בחו"ל? ומה אסור למכור במכירת חמץ? הרב רונן נויבירט עם קיצור הלכות פסח – כל מה שאתם צריכים לדעת לקראת חג המצות
מדין התורה, די בביטול חמץ בכדי שלא לעבור על איסור "בל יראה ובל ימצא" כלומר איסור החזקת חמץ ברשותו של האדם. אף על פי כן , גזרו חכמים לבדוק אחר החמץ משני טעמים: שמא ימצא חמץ בפסח ויחשיב אותו ויתחרט על ביטולו ונמצא עובר על "בל יראה ובל ימצא" ושמא ימצא חמץ בפסח ומתוך הרגלו יאכלנו.
עוד כותרות ב-nrg:
- בואו למכור חמץ בקליק
- מתרגלים קורבן פסח? אתם תלושים ומנותקים
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
א. אופן הבדיקה
• יש ענין חשוב להקפיד ולבצע את הבדיקה בערב פסח מיד עם צאת הכוכבים (חמישי בערב). אדם העתיד להגיע בשעה מאוחרת לביתו ואשתו שוהה בבית (או להיפך), עדיף שאשתו תבדוק בזמן הראוי הבדיקה.
• מקומות שנוקו היטב, מספיקה בהם בדיקה קלה יותר, אך עדיין צריכה היא להיות יסודית וכדלקמן.
• את הבדיקה יש לבצע ברצינות רבה יותר מהניקוי, שהניקוי הוא מנהג והבדיקה היא מן הדין. לכן יש לעבור באופן יסודי בכל החדרים בהם יתכן ויש חמץ, ולא להסתפק במשחקי "חם/קר" של חיפוש עשרת חתיכות הלחם. עיקר החיפוש בחדרים צריך להיות אחרי חמץ גדול, כגון : סוכריה או וופל שנשארו בארון מסוים או מגירה מסוימת, מאכל חמץ שנשכח בחדר מסוים וכדומה. כאשר מחפשים (חיפוש מיותר) אחרי פירורים קטנים ומטונפים, לעיתים לא שמים לב לדברים הגדולים באמת, שסגורים בעטיפתם המקורית. (הטעות נובעת בגלל ההשוואה המוטעית בין חמץ ללכלוך, טעות שיש לשרשה).
• אין להפסיק בדיבור בין הברכה לתחילת הבדיקה, ואם היה הפסק בעניין שאינו קשור בבדיקה – יש לחזור ולברך.
• ניתן לבצע חלוקה בין בני הבית, שישמעו כולם את ברכת המברך , יענו אמן, וכל אחד יתפרס על חדר אחר. בדיקת כל חדר צריכה להיות יסודית באורך של מספר דקות.
• ניתן מעיקר הדין לבדוק בפנס, אמנם בכל מקום בו ניתן לבדוק כראוי בנר, יש להעדיף זאת כדי לקיים את תקנת חז"ל המקורית.
• רכב יש לבדוק בפנס, וכאמור - אין צורך לבדוק ולבער פירורים קטנים ש"תקועים" בין ידית ההילוכים לכסא הנהג, אלא לחפש דברים אמיתים, כגון : חתיכות ביסלי שנכנסו בתוך הריפוד של כסא התינוק, סוכריות או מסטיקים שנשארו בתא הכפפות וכו'.
• חדר מדרגות משותף צריך בדיקה.
• בית הכנסת, צריך בדיקה ללא ברכה גם הוא בערב פסח – באחריות הגבאים.
ב. היוצא מביתו בפסח להתארח אצל המשפחה או בבית מלון
• אם יוצא לפני ליל י"ד בניסן, בודק בלילה לפני שיוצא ללא ברכה.
• אם מוכר לנכרי את כל ביתו לפני ליל י"ד (ובתנאי שיוצא מביתו לפני ליל י"ד), הבית נפטר מחובת הבדיקה, אמנם לא ראוי לעשות כן , שלא לבטל מצות חכמים של בדיקה ומצוות דאורייתא של השבתה, ולכן מן הראוי להשאיר לפחות חדר אחד שלא יימכר, ואותו לבדוק (ללא ברכה שהרי בודק לפני ליל י"ד) ולקיים המצווה .
• אם מוכר לאחר ליל י"ד (וכפי שמתבצעת המכירה כיום ברבנות) לדעת חלק מהפוסקים לא נפטר הבית מחובת הבדיקה, גם אם לא יהיה בביתו בכל חג הפסח ויש לחשוש לכתחילה לשיטה זו. לפיכך יש לרכז את כל המוצרים הנכללים במכירה במקומות מסוימים שאותם אין צורך לבדוק ואילו את כל שאר חלקי הבית יש לבדוק. בשעת הדחק ניתן לסמוך על המקילים שאין צריך בדיקה כלל.
• אם נמצא בבית מלון בליל י"ד, צריך לבדוק החמץ שם כיוון שדינו כשוכר בית , ובודק בברכה.
• אם מגיע לבית המלון לאחר ליל י"ד, ולא התבצעה בדיקה – יבדוק ללא ברכה.
• מדין תורה, ביטול חמץ מועיל להפטר מאיסור של "בל ייראה ובל ימצא". לחלק מהשיטות בהלכה הביטול הוא קיום מצוות עשה של "תשביתו כל שאור מבתיכם". לשיטות אחרות, קיום מצוות "תשביתו" מתבצע בשריפת החמץ וכילויו מן העולם. הלכה למעשה נוהגים להחמיר ככל השיטות.
• כדי שהביטול יועיל ויפטור מחיוב "בל יראה ובל ימצא", יש לכוון בשעת הביטול ולא סתם לקרוא את הנוסח. ביטול ללא כוונה, לא מוציא את החמץ מאיסורו. לכן אדם שאינו מבין את הנוסח בארמית, מוטב שיאמר את נוסח הביטול בתרגומו העברי.
• בברכה על ביעור חמץ, הקודמת לבדיקת חמץ, מתכוונים:
על הבדיקה ועל הביטול שבלילה.
על שריפת החמץ שביום.
על הביטול שאחרי השריפה.
• בביטול בלילה מבטלים רק את החמץ שלא ראינו ולא את כל החמץ שברשותנו, כיון שבכוונתנו לאכול מן החמץ הנותר למחר וכן כדי שנקיים מצות השבתת חמץ בחמץ שלנו ולא בחמץ מן ההפקר (ולכן גם מכירת החמץ לאינו יהודי מתבצעת בדרך כלל רק לאחר סוף זמן הביעור).
• אין לכוון בביטול חמץ על מוצרים המכליל אותם במכירה ובכוונתו להשתמש בהם לאחר הפסח.
• אם שכח לברך בערב בשעת בדיקת החמץ, לא יברך בשעת הביעור כיוון שיש מחלוקת פוסקים בנושא וספק ברכות להקל.
• את הביטול ביום יש לומר לאחר שריפת החמץ, שאם יבטל קודם – לא יקיים מצוות השבתה בממונו.
לתקנת מכירת החמץ ישנן שתי מטרות מרכזיות:
1. להציל איבוד ממון ישראל במקום הפסד מרובה.
2. חומרה שהחמירו ישראל כדי להוציא כל חמץ מרשותם, והמכירה היא מעין "תעודת ביטוח" על הביטול, כך שכל חמץ שלא אבטל בלב שלם וממילא מתחייב אני עליו "בבל יראה ובל יימצא"– אני מוכר אותו לנכרי. לפי טעם זה המכירה הינה חלק מדין ביעור החמץ, ויש להדר למכור חמץ אף על פי שאין משאירים חמץ גמור וכדלקמן.
• מציאות של הפסד מרובה כמעט ולא קיימת בבתים פרטים, ותקנה זו תוקנה בעיקר בשביל מפעלים ועסקים ולכן נהגו שלא לסמוך על המכירה לאנשים פרטיים בחמץ גמור. (הטעם לדבר, מאחר וביטול חמץ פוטר מן התורה ואין עוברים עוד על "בל יראה ובל יימצא", ואילו חמץ הנמכר אין מבטלים אותו, ואם כן יש חשש שעובר עליו באיסור תורה אם המכירה אינה גמורה ולכן נהגו למכור רק חמץ שאין איסור להשהותו מהתורה אלא מדברי חכמים בלבד)
• יש להחמיר ולא למכור בכל מקרה, כגון : ביסקוויטים , וופלים , פסטות, קוסקוס, גלידה עם חתיכות של ביסקוויטים, דברי מאפה קפואים, שניצלים ומאכלים אחרים המצופים בפירורי לחם וכו'.
• תערובת חמץ וחשש חמץ ניתן למכור ובתוך זה ניתן לכלול אבקות מרק, תבלינים, מוצרים ללא כשרות בפסח אשר אינם מכילים חמץ בעין, קמח, סולת. תערובת חמץ הנעשית מתבואת חמץ ולא מעיסה – כגון : ויסקי, חומצת לימון וכדו', יש להקל ולמכור כיוון שלחלק מהפוסקים אין לחמץ זה הגדרה של חמץ גמור כיוון שאין שום טעם חמץ נרגש בו. לטעם זה יש לכאורה מקום להקל גם בבירות, אלא שנהגו שלא להכליל בירות במכירה וכן ראוי לנהוג, בפרט שאין הפסד מרובה בבירות.
• ראוי להדר ולהעביר את כל החמץ שאין מכליל במכירה, לגמ"ח מסודר שימכור את החמץ (וזוהי מכירה בכמות מסחרית) ויחלקו לעניים לאחר החג, וכך זוכה בשתי מצוות גם יחד – השבתת חמץ וצדקה לעניים.
• אין להכליל כלים במכירת החמץ , כיוון שלחלק מהפוסקים יצטרך להטבילם לאחר החג, וכן אין צורך למכור את החמץ הבלוע בכלים כיוון שהוא בטל מאליו או שבטל בביטול החמץ ועוד שתכשירי הניקוי הקיימים היום מנקים בצורה טובה כך שגם אם נשאר חמץ מסוים – הוא נפגם. בנוסף לכך, מכירת החמץ הבלוע בכלים הופכת את המכירה ל"לא רצינית" ויכולה לפגוע בתקפות המכירה.
• מכירת חמץ לישראלי השוהה בחו"ל: למרבית הפוסקים זמן איסור חמץ מתחיל לפי המקום בו שוהה האדם ולא לפי המקום בו ממוקם החמץ. עם זאת ראוי לחשוש גם לזמן האיסור במקום בו נמצא החמץ ולכן עדיף למכור על פי הזמן המוקדם יותר (זמן האיסור במקום החמץ או זמן האיסור במקום בו שוהים הבעלים).
לגבי הקנייה מחדש של החמץ, צריך לציין בפני הרב שהוא ממונה להיות שליח לקנות את החמץ מחדש מהנכרי לאחר הפסח רק לאחר סוף זמן האיסור במקום בו הוא שוהה, ואף אם הרב יקנה זאת קודם, זה יישאר בחזקת הרב עד סוף זמן האיסור במקום בו נמצאים הבעלים.
• יצירות שנעשו ממוצרי חמץ, כגון : פסטות וכו' – אם החמץ נשאר כפי שהיה בתחילה – יש להחמיר לבערו או למכרו. אמנם אם נצבע, הרי שנפסל מאכילת כלב ואין צריך לבערו.
יש לחלק את התמרוקים למספר קטגוריות :
• דברים בעלי טעם– כגון : משחת שיניים, ליפגלוס וכדו' - יש להשתמש רק בכשרות לפסח.
• דברים הבאים במגע עם הפה אך אין להם טעם– כגון : שפתון וכדומה, אין צורך להשתמש במיוחד הכשר לפסח.
• בשמים, שמפו ,סבון וכדו' – מעיקר הדין, כל מי שלא נוהג לאכלם אין צריך כשרות לפסח, "שאינם ראויים למאכל כלב". אמנם, מי שרוצה להחמיר על עצמו ויכול להשיג ללא טרחה מרובה מוצרים אלו הכשרים לפסח, יש לו על מי לסמוך ואין זה מנהג של שטות. בכל מקרה, גם למחמירים אין צורך למכור את התמרוקים שאין עליהם הכשר ומותר להשהותם בפסח.
• חומרי ניקוי, סבון לשטיפת כלים – אין צורך בהכשר לפסח, כיוון שאינם ראויים למאכל, ואין לגוף כל הנאה מהם. (אמנם הנוהג לשתות אקונומיקה להנאתו, יכול להדר ולחפש אקונומיקה כשרה לפסח ומובטח לו שימצא)
• תרופות שאינן ראויות לאכילה (גלולות מרות, קפסולות וכו'), אין צורך למכרן ולבערן. יש צורך למכור רק את הסירופים או את כדורי המציצה שאין עליהם הכשר.
• חולה שיש בו סכנה, משתמש בכל התרופות כדרכו.
• חולה שאין בו סכנה :
א. בתרופות הראויות למאכל – צריך לחפש תרופות כשרות לפסח.
ב. בטבליות שאינן ראויות למאכל – אין צריך הכשר ואף על פי כן יש עדיפות לתרופות הכשרות לפסח.
ג. גם חולה בחולי קל (כאב ראש, חום, כאב בטן) – יכול לסמוך על תרופות ללא טעם וללא הכשר. עם זאת, ראוי להדר אחר תרופות כשרות לפסח.
• רשימת התרופות הכשרות לפסח, מפורסמת ע"י קופות החולים.
• תרופת אקמולי ללא סוכר – כשרה לפסח.
בניגוד למקובל לחשוב, הטעם העיקרי של איסור קטניות שהתפשט בקהילות אשכנז, רלוונטי גם כיום. מקור הגזירה הוא בחשש של "אתי לאחלופי" , כלומר: חשש לטעות בין תבשילי חמץ לתבשילי קטניות או בין קמח חיטה לקמח קטניות, דבר שעלול להתרחש גם בימינו. הטעם הנוסף לאיסור קטניות אשר פחות רלוונטי בימינו הינו החשש לתבואה המעורבת בשקי הקטניות. כאמור הטעמים המרכזיים עדיין רלוונטים ועל כן, אין להקל ראש במנהג זה, ובפרט יש חשיבות לאחוז במנהג אבות שהרי שורשו של חג הפסח הוא מסורת האבות – "והגדת לבנך".
עם זאת, בשל החלשות טעמי המנהג ובשל העובדה החשש לטעות הינו חשש רחוק, יש מקום להקל למי שאין מנהג ברור במספר סוגיות מחודשות בדין קטניות, כפי שיפורט להלן. אמנם מי שיש לו מנהג ברור מאבותיו ואין זה מנהג של טעות יש לו לאחוז במסורת אבותיו.
הגדרת קטניות : גרעיני הזרע שזורעים אותו ומצמיח גרעינים כמותו, והזרע נאכל ולא נוסף עליו בשר (כמו בעגבנייה ומלפפון). אין קשר מחייב בין ההגדרה ההלכתית להגדרה הבוטנית הרווחת כיום.
• מיני הקטניות בהם יש להחמיר בכל מקרה : אורז, אספסת, אפונה, גריסים, דוחן, דורא, חומוס, חילבה, חמניות (גרעינים שחורים), חרדל, כוסמת, כמון, כרכום, כרשינה, לוביה, לוף, עדשים, פול, פרג, פשתן, קימל, קטנית, קנבוס, שעועית, שומשום, תורמוס, תירס, תילתן.
• גם מוצרים המופקים מקטניות אלו אסורים במנהג זה, כגון קורנפלור וקורנפלקס.
• בוטנים וסויה – לדעת הרב משה פיינשטיין, אין כל איסור קטניות בבוטנים, כיוון שלא היו בשעת הגזירה, ועל כן מי שאין לו מנהג ברור מביתו, רשאי להקל בבוטנים. מסתבר שכך יהיה הדין גם לגבי סויה, שגם היא מוצר חדש (כמאה שנה), ולכאורה מי שאין לו מנהג ברור – יכול להקל במוצרי סויה. אמנם במרבית המקומות נהגו להחמיר במוצרי הסויה.
• לפתית (לציטין) – לדעת רוב הפוסקים, הלפתית אינה חלק מגזירת הקטניות ממספר טעמים : הגרעינים שלה שחורים ולכן אין חשש החלפה עם חמץ, היא מתקופה מאוחרת ולא נכללה בגזירה, היא אינה ראויה למאכל אדם כמות שהיא ויתכן שאף אינה ממיני הקטניות. על כן, אין להחמיר במוצרים המכילים לפתית, והמחמיר יש לו על מי לסמוך.
• שמני קטניות – שיטת הרב קוק ועוד פוסקים, שאין כל איסור בשמן קטניות מכיוון שהשמן מופק לפני שבאות הקטניות במגע עם מים, ובזה אפילו בחמשת מיני דגן אין חמץ, ועל כן, כל מי שאין לו מנהג ברור, יכול להקל בטיגון בשמן קטניות. מכל סוג שהוא.
שמן כותנה – אין כל איסור, שאף אם הכותנה היא בגדר קטניות – אין היא ראויה למאכל כמות שהיא.
שמן קנולה – מופק מלפתית ולכן אין כל עניין להחמיר בו.
שמן סויה – יש מקום להקל בו יותר, מאחר וזהו מהמינים שלא היו בעולם בשעת הגזירה. לכן מוצרים המכילים שמן סויה (כגון: מיונז) ולא ניתן להשיג אלטרנטיבה עם שמן אחר, מותר להשתמש בהם לכתחילה.
• קינואה – אינה חמץ ואין לה דין קטניות ומותרת באכילה לכתחילה בפסח.
• אין כל צורך להכליל את הקטניות במכירת החמץ, ומותר להשהותם וכן מותר ליהנות מהם בפסח.
• לקטן ולחולה מותר להאכיל קטניות, ולכן אין צורך לחפש עבור ילדים, תחליפי חלב ודייסות שאינן מכילות קטניות.
• אכילת קטניות בערב פסח אחרי סוף השעה הרביעית - יש אחרונים המתירים ("אשל אברהם") ויש האוסרים ("חוק יעקב"). למי שאין לו מנהג ברור, יכול להקל ללא כל חשש.
• קטניות שנפלו לתוך תבשיל – בטלות ברוב והתבשיל מותר לאכילה בפסח. ואמנם יש להוציא מהתבשיל את הקטניות שיכול, ובכל מקרה אין לערב לכתחילה ואם עשה כן – יש לאסור התבשיל.
• משפחה הנוהגת כמנהג האשכנזים יכולה להתארח בפסח אצל משפחה האוכלת קטניות וכן לאכול את מאכל שבושל עם הקטניות (אם הקטניות אינן רוב המאכל) ובפרט שיוציאו מן התבשיל את הקטניות הנראות בעין.
• מותר להשתמש בפסח בכלי פסח שבשלו בהם קטניות.
• כאשר שביעי של פסח חל ביום שישי יש לעשות עירוב תבשילין ובמקרה זה ניתן לבשל תבשילים מקטניות עבור השבת שלאחר שביעי של פסח.
מצה עשירה, היא מאפה הנעשה מקמח שנילוש במי פירות או בביצים ללא מים כלל. לאשכנזים ראוי להחמיר מאד בדין זה ולא לאכול.
• לזקן או לחולה התירו מצה עשירה, אך אין היתר לקטנים.
• בערב פסח, יש להתיר לאכול מצה עשירה עד חצות היום.
• אין אומרים "מזמור לתודה" ו"למנצח".
• נהגו להפסיק כל מלאכה מחצות היום, ולעסוק רק במלאכות המותרות בחול המועד :
• מלאכה לצורך הכנת מאכלי החג.
• מלאכת הדיוט.
• מלאכת אומן הנעשית בחינם ולצורך המועד.
• מלאכת דבר האבד.
• צרכי רבים.
צרכי מצווה.
• עני שאין לו מה שיאכל, וצריך משכורתו למימון צרכי החג.
אסרו חכמים לאכול מצה בערב הפסח, כדי שיהיה היכר לאכילתו בליל הסדר ובכלל האיסור:
א. עוגה העשויה משברי מצה קטנים, שצורתן ניכרת – אסורה בערב פסח.
ב. מעיקר הדין, כל דבר מאפה שנעשה מקמח מצה (שאין בו כבר צורת מצה) וממילא ברכתו "מזונות", מותר בערב הפסח. למרות זאת יש המחמירין גם בכך, ומן הראוי להחמיר משום חביבות אכילת המצה בליל הסדר.
ג. אם עשו קציצות מבושלות מפירורי המצה, לכל השיטות מותרות באכילה.
זמני היום
• מתחילת שעה עשירית של היום, אין לאכול כל מיני מזונות שהם, אלא רק פירות ירקות, בשר וכו' ובלבד שיגיע רעב לליל הסדר, שיאכל מצה לתיאבון. ירושלים: 15:50 תל אביב: 15:52 חיפה: 15:51 באר שבע: 15:52
• נוהגים לומר לאחר תפילת מנחה, סדר קרבן הפסח, ויש באמירה זו מעין תחליף לקרבן הפסח.
• סוף זמן אכילת חמץ – סוף שעה רביעית. ירושלים: 10:06 תל אביב: 10:08 חיפה: 10:06 באר שבע: 10:08
• סוף זמן ביעור חמץ – סוף שעה חמישית. ירושלים: 11:24 תל אביב: 11:26 חיפה: 11:25 באר שבע: 11:26
הכותב הוא רב קהילת אהל ארי ברעננה וחבר ארגון רבני בית הלל
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם