האסון בנפאל: הפסקנו להתרגש מאלפי הרוגים

כאשר אנו מפסיקים להזיל דמעה על כל אסון שבעולם, מוריד הקב"ה דמעות במקומנו. כאשר הרוג בודד בתאונת דרכים לא מעורר אותנו לבכות, כאשר אדישים אנו לסבלן של משפחות עניות, בא הקב"ה ומנסה לנער אותנו מאבק הציניות כדי שנתחיל לפעול לתיקון עולם

העולם ספג בסוף השבוע האחרון מכות איומות של רעידות אדמה בהן קיפדו את חייהם אלפי בני אדם בנפאל ואולי אף יותר. כאשר אסונות מעין אלו פוקדים מדינות אשר מבחינתנו נחשבות כעולם שלישי, עשויים אנו חלילה להשתמש בזה כתירוץ ולגלות חוסר עניין בטרגדיה, הנדחקת מהר מאוד לשולי החדשות. מה צריך להיות יחסינו לאסון?

עוד כותרות ב-nrg:
- למה גם דרישה לגיטימית של החרדים נחשבת לסחיטה
- הלכות ווטסאפ: ונשמרתם ממשאבת זמן מפלצתית
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

המשנה והגמרא במסכת ברכות מלמדות אותנו פרק במוסר, על האופן בו צריך להתמודד מול טרגדיה כזו. "עַל הַזִּיקִין, וְעַל הַזְּוָעוֹת (= רעידות אדמה), וְעַל הַבְּרָקִים, וְעַל הָרְעָמִים, וְעַל הָרוּחוֹת, אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁכֹּחוֹ מָלֵא עוֹלָם" (משנה ברכות ט', ב').

''המצב הכללי של העולם, תלוי הוא באופן ישיר במצבנו הרוחני''. נפאל אחרי רעידת האדמה צילום: EPA

"מאי זועות? אמר רבי קטינא: גוהא (= רעידת אדמה). רב קטינא היה מהלך בדרך. כאשר עבר לפתחו של מעלה באוב, גנח גוהא ( = רעדה האדמה). אמר: האם יודע בעל האוב מהי רעידת אדמה זו? הרים עליו את קולו: קטינא קטינא, הכיצד אינך יודע? בשעה שהקדוש ברוך הוא זוכר את בניו ששרויים בצער בין אומות העולם מוריד שתי דמעות לים הגדול, וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו, והיינו גוהא" (גמרא ברכות נט., בתרגום חופשי).

דומני שהמסר אותו ניסו חז"ל להעביר הוא ברור - אסור לנו לשקוע באדישות. עלינו לנסות לחפש משמעות להרס ההמוני, ולהבין מה עלינו לעשות על מנת לתקן. חז"ל מבהירים שעל עם ישראל מוטלת חובת חשבון הנפש בעקבות אותן טרגדיות הנגרמות מאחר "שהקדוש ברוך הוא זוכר את בניו ששרויים בצער". מהו אם כן חשבון הנפש המבוקש?

אחד החולאים הקשים ביותר של המין האנושי הינו מחלת האדישות והאפאתיות. בפרט בדורנו, דור הפייסבוק והסלפי, עטויים אנו בכיסוי עב של ציניות וחוסר אכפתיות, הנובעת מהצפה של מידע בה אנו טובעים מדי יום ביומו. מהדורות החדשות התכופות, התמונות המזפזפות והכותרות הנעות על המסך ללא הרף, הופכות כל אסון לאייטם וכל טרגדיה לסטטיסטיקה.

ידיעות על בעל שרצח את אשתו או על מספר אנשים שנהרגו בתאונת דרכים מחרידה, מסתכמות בכותרת לקונית בשולי החדשות לפני עדכון מזג האויר, כמידע רוטיני, סטטיסטי וחסר משמעות. עודף המידע יוצר שחיקה מתמדת של תודעתנו ורגישותנו למתרחש בארץ ובעולם.

על זאת ניסו חכמינו לעורר אותנו. כאשר אנו מפסיקים להזיל דמעה על כל אסון שבעולם, מוריד הקב"ה דמעות במקומנו. כאשר הרוג בודד בתאונת דרכים לא מעורר אותנו לבכות כיוון שסטטיסטית הסיכוי לזה הוא נמוך ו"לי זה לא יקרה", כאשר אדישים אנו לסבלן של משפחות הנמצאות במעגל העוני וכאשר לא מעניין אותנו כלל סבלם של עמים שונים בעולם, בא הקב"ה ומנסה לעורר אותנו, לנער אותנו מאבק הציניות על מנת שסוף סוף נתחיל לפעול באמת לתיקון עולם ולהאמין שמילות השיר "אני ואתה נשנה את העולם" אינן פרפראזה ריקה מתוכן.

''אחד החולאים הקשים ביותר של המין האנושי הינו מחלת האדישות והאפאתיות''. חילוץ דרמטי צילום: AFP

רעידות האדמה חייבות להרעיד את מיתרי לבבנו. דוקא אסון בקנה מידה כזה, צריך לקלף את מעטה האדישות שנערם עלינו, לגלות קצת בשר חי וכואב, ולגרום לנו להזיל דמעה. יתרה מכך, "דמעותיו" של הקב"ה צריכות לעורר אותנו לתקן את מצבו המוסרי של עם ישראל. הצרות מהם סובל העולם הינם תשקיף של מצבו המוסרי של עם ישראל (הרב קוק, שם).

כאשר שומעים אנו על טרגדיות מעין אלו, איננו יכולים להמשיך ולנהוג בפסיביות. המצב הכללי של העולם, תלוי הוא באופן ישיר במצבנו הרוחני. עם ישראל נושא באחריות רוחנית כלפי כל העולם כולו. עכשיו יותר מאי פעם, מצופים אנו לפעול ביתר שאת לתיקון עולם, לתקן את בעיותינו המוסרית והחברתיות, בעיות של חוסר צדק ושוויון, בעיות של מטריאליזם ושטחיות, בעיות של ניתוק מהשורשים ומהמסורת, בעיות של חוסר מנהיגות וכיוון ובעיות של מלחמות פנימיות וליבוי שנאת חינם.

עלינו, עם ישראל, מוטלת החובה לשוב לארצנו מכל הגלויות, ולחזק כאן את בניין המדינה עליה חלמנו 2000 שנים, מדינת רוח וחומר, מדינת צדק ומוסר וכדברי הנביא "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה - אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה" (ישעיהו א' כ"ו).

דמעותיו של הקב"ה מעוררות הן את דמעותינו ומחלצות אותנו מאסון האפאתיות. הבה נהיה אכפתיים יותר ומעורבים יותר בתיקון החברה, העם והעולם. הבה נרגיש באמת את כאבם של הסובלים בארץ ובעולם. איננו יכולים לדעת "למה" הביא הקב"ה את הטרגדיות על העולם, אך בודאי שחייבים אנו לדעת את התשובה לשאלה - "מה?", מה מצפה מאיתנו הקב"ה לפעול.

יהי רצון שמאמצנו לפעול לתיקון עולם ייבשו את מאגר הדמעות האלוקי ונזכה במהרה בימינו לחזות בעולם מתוקן ע"פ חזון הנביאים, עולם של אהבה, אחווה שלום ורעות, ושפע בלתי מוגבל של רוחניות.