ראשי » יהדות » דעות

פרשת השבוע: האם קניבליזם נחשב מוסרי?

מידות מוסר משתנות בין חברה לחברה ובין תרבות לתרבות. התנהגות שנראית לאחד אסורה בתכלית יכולה להיחשב מצווה של ממש בעיניו של אחר. מי רשאי לקבוע את מידות המוסר? האדם או ה'

בפרשתנו מובאות מצוות הנוגעות לנכסיו הבסיסיים של האדם - הקרקעות והבתים. אחת לשבע שנים, בשנת השמיטה, על האדם להניח את כלי עבודתו ולעזוב את שדהו. על השער להיות פתוח ולכל החפץ בכך מותר להיכנס וליטול מהתוצרת.

עוד כותרות ב-nrg:
- 'מבוי סתום': יש להחרים את הרבנות הראשית
- האם עוף בעל ארבע רגליים הוא כשר?
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

לבעל השדה עצמו, מותר ליטול רק כמות הדרושה לו לצורך אכילה. גם במצוות היובל המובאת בפרשה, מוטל על מי שקנה קרקע או בית במהלך השנים להשיבה לבעלים הראשונים. לשם מה מצווה האדם להפקיר את שדהו ולבטל את קנייניו?

בפגישתם של שני מנהיגים, האחד מנהיג מדינה והשני ראש שבט, הועלו עלילות מדינתם וסיפורי מלחמותיהם. שאל הראשון, ומדוע פרצה המלחמה? – ענה ראש השבט, בצורת הייתה באותה השנה ורעב תקף את אזורינו, מכיוון שאוכלי בשר אדם אנחנו, מלחמה היא פתרון לבעיית מחסור המזון.

נזדעזע הראשון, הלוא זהו רצח!!! – ומדוע נלחמתם אתם? – מדינה סמוכה פלשה לגבולנו וכדי לסלקה נאלצנו להלחם. עתה היה הזעזוע מנת חלקו של ראש השבט: "וכי על פיסת אדמה הורגים אדם? אנחנו נלחמנו כדי להשיג חיים ואתם בשביל פיסת קרקע?".

משחר ימיה מנסה האנושות למצוא את הדרך הנכונה למוסר חברתי-מדיני. כיצד יש לנהוג במשאבי המדינה? למי שייכות הקרקעות, לכלל או לפרט? איך ניתן לשמור על איזון חברתי נכון. כזה שאינו מביא לפערים מוקצנים בין בעלי ההון לבין שאר העם? ובכלל כיצד על כל יחיד מהציבור לחלק, אם בכלל, את משאביו עם אחרים?

רעיון המוסר האנושי העסיק את גדולי הפילוסופים בכל הזמנים בניסיון להבין ולהסדיר את היחסים והמעשים בין אדם לחברו, בין בקנייניהם ובין בהתנהלות אישית של כל אדם על פי מצפונו והכרתו.

נקודת המוצא הייתה שהאדם הינו ישות בעלת תפיסה עצמית וקניינית עצמאית, ומשום כך נטו רבים מהם לומר, כי מדובר בהסדר חברתי-הישרדותי שכל חברה מאמצת לעצמה על מנת לקיים אורח חיים בטוח. מכיוון שתשתית תפיסה מוסרית זו אינה תומכת ברעיון טוב ורע אובייקטיבי, אלא תוצר של תרבות, מקום וזמן - הרי שמצינו שינויים בין תפיסות מוסריות ומוסכמות חברתיות.

בחינת מוסריות איננה יכולה להתקיים בזמני רגיעה ושלטון מרכזי או חברתי יציבים, שהרי אין זה מעיד על מוסריות אלא על פחד משבירת מוסכמה, דווקא כאשר האדם עומד ללא מניעה מלבד כוח המוסר -  שם נבחן המוסר. לצערנו, מציאות החיים לימדה כי בזמני כאוס שלטוני בעקבות אסונות טבע או מלחמות, ישנה התנפצות מוסרית הפוגעת בכל נושאי סדרי החיים, ממעשי ביזה ועד לנטילת חיי אדם בלא כל סיבה.

מצב זה הינו תוצאה של תפיסה של המבטלת טוב ורע אובייקטיבים, ולכן אם המצב החברתי-מדיני השתנה והתנפץ, הרי שגם ההסדר החברתי-מדיני השתנה ואיננו קיים עוד.

מצוות השמיטה והיובל נועדו להשריש באדם תשתית מוסרית בסיסית הבנויה על כך שאין הוא בעל תפיסה עצמית וקניינית עצמאית אלא כל אשר לו, פיקדון הוא מאת האל. מכיוון שכך הרי שהבעלים האמיתי, יכול להורות על ההסדר בו הוא מפקיד את גוף האדם, קרקעותיו וכל קניינו.

מעתה אין מקום לדבר על מוסר כהסדר ומוסכמה, שהרי כיצד יכול האחד להגיע למוסכמות על אשר שייך לאחר. האדם הפועל בעולם צריך לפעול לפי כלליו של בעל העולם וכללים אלו הינם מוסר בסיסי, אובייקטיבי  שאינו תלוי במקום, בזמן או בתרבות.

הכותב הוא מרצה ופעיל במרכז משמעות


מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...