פרשת השבוע מצווה עלינו לקחת אחריות
תכלית המצוות היא קרבת האל וההכרה בו, תוצאות קרבת האל – טוּב ושפע. לעומת זאת החטא הינו הכרזה שאין הכרה בבורא המורה על המעשים מה שגורם לריחוק ממנו. תוצאות הריחוק – מחסור וצער
פרשת השבוע מזמנת לנו פרקי קריאה הקשים לשמיעה, תיאורי בצורת ורעב, מלחמות ומחלות, חורבן ושממה, ארבעים ותשע צרות שונות ומשונות. התיאורים קשים כל כך שההלכה קובעת שעל הקורא אותם בפני הציבור להנמיך את קולו, מחשש שיירתעו השומעים את הקול הרועם המכריז על צרות וייפול ליבם.עוד כותרות ב-nrg:
- יהודים, המחלוקות בינינו הן תולדות של פחדים
- סמוטריץ': היועמ"ש לא מבין בכשרות, לא ייתכן שיקבע מדיניות
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
באחד משירי הילדים המפורסמים שואל הילד את אמו - "אמא, מדוע זה יש מלחמות, למה רבים בני אדם, אמא, מדוע שותק אלוהים ולא עוצר בעדם". שאלה זו אינה נחלת ילדים בלבד אלא מבוגרים רבים שואלים איפה אלוקים כשיש צרה ליחיד או לכלל, מדוע מביא את הצרה, ואם כבר באה צרה - מדוע אינו מחלץ ממנה.
''רבים שואלים מדוע אלוקים מביא את הצרה, ואם כבר באה צרה - מדוע אינו מחלץ ממנה''. הריסות וחורבן באוקראינה
צילום: איי.פי
בתקופה המקדימה לחורבן בית המקדש הראשון הסתובב בירושלים הנביא ירמיהו והתריע בפני השלטון ובפני העם על התנהלותם הבלתי ראויה ועל תוצאותיה הצפויות – חורבן. אך לא מצא הנביא אוזן קשבת, ונכלא באשמת הרפיית ידי העם בהתקוממותם נגד האימפריה הבבלית.
סופה של ירושלים ידוע – חורבן וגלות.
על תילי ירושלים החרבה מתייחס הנביא לתחושות העם "מי זה אמר ותהי ה' לא צוה, מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו". במשפטים אלו הודף הנביא את שתי הטענות ששמע מהעם הנאנק: האחת, שאין האלוקים הביא את מה שהתרחש אלא היה זה מקרה העולם. השנייה, שהאלוקים מביא זאת ללא כל חשבון.
הנביא מבהיר לעם כי המאורעות הקשים והצרות וכמו כן המאורעות החיוביים יוצאים מפי הקב"ה, אבל הם אינם יצירת הקב"ה ברגע האירוע אלא נוצרו בעת מעשיהם של בני האדם. כשהאדם היחיד או כלל הציבור הולך בדרך הטובה, הטובות הצפויות לו באות מאליהן וחס וחלילה להיפך, מעשה שלילי מביא את המאורעות השליליים מאליהם.
בפרשתנו, מובא "חוזה" בין הקב"ה לבני האדם בו מפורטים שלבים של מעשי בני האדם לטוב ולרע ואת התגובה ה'טבעית' אליהם. "אם בחוקותי תלכו... ואם לא תשמעו לי..." מעתה ואילך אין הקב"ה כביכול קובע מה יבוא על האדם הפרטי, העם והעולם, גזירת המאורעות – בידי אדם הם.
תכלית המצוות היא קרבת האל וההכרה בו, תוצאות קרבת האל– טוּב ושפע. לעומת זאת החטא הינו הכרזה שאין הכרה בבורא המורה על המעשים מה שגורם לריחוק ממנו. תוצאות הריחוק – מחסור וצער.
כאשר באה הרעה על האדם והוא אינו רואה בה את טביעת האצבע האלוקית של השתקפות מעשיו, הרי זו מהות אי ההכרה בבורא והגברת הריחוק, דבר שמוסיף להביא את הרע. המסר העולה מפרשתנו הוא שרק על ידי התבוננות במאורעות, קישורם למעשים ונטילת אחריות, ניתן לצאת ממערבולת הרע ולזכות בטוב.
הכותב הוא מרצה ופעיל במרכז משמעות
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם