כך ישראל שומרת את האתיופים בתחתית החברה

היום נערך טקס הזיכרון הממלכתי ליהודי אתיופיה לזכרם של 4000 יהודים שנספו בדרכם לארץ. למה מעטים כל כך שמעו על האירוע? אולי כי למדינת ישראל נוח לשמור על הנרטיב ההרואי של הישראלי יפה הבלורית שהציל מהמדבר את האתיופי החלש

תגיות: יום הזיכרון הממלכתי ליהודי אתיופיה, בני העדה האתיופית

במוזיאון ארץ ישראל התקיימה לפני כשנתיים תערוכה בשם "אתיופיה- מסע אל ארץ הפלאות". בכניסה לתערוכה הוקרנה מצגת של תמונות נוף מאתיופיה, שדות פוריים, נהרות שוצפים, פולי הקפה המשובחים שאתיופיה ידועה בהם ועוד. אחת המבקרות בתערוכה עמדה מול התמונות ופליאה בעיניה: "מה?! מאיפה התמונות האלה? אתיופיה היא מדבר!.." תפיסה זו מושרשת עמוק בחברה הישראלית והינה בעלת משמעויות רבות שמשפיעות עד היום על מיקומם של יוצאי אתיופיה במדינת ישראל.

עוד כותרות ב-nrg:
- מסיבת יום ירושלים שכל ראש ממשלה רוצה לפקוד
- רב שצילם בסתר נשים במקווה יישלח לכלא
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

אתיופיה אינה ארץ מדברית. יעידו על כך הצעירים שנוסעים לטרקים מדהימים בהרי אתיופיה. הסיפור המסופר בחברה הישראלית הוא שהצלנו את יהודי אתיופיה מרעב במדבר. מיתוס הצלה הרואי. כמדינה צעירה, לאחר טראומת השואה, היה לנו צורך לייצר נרטיב של כח ועוצמה. לא עוד נובל כצאן לטבח.

''סיפור העלייה של יהדות אתיופיה נצרב בתודעה הישראלית כמסע הצלה של מדינת ישראל''. טקס לזכר העולים מאתיופיה שנספו בדרכם לארץ ישראל צילום: גיל יוחנן

הקמנו צבא אדיר, יש לנו אנשי מוסד חשאיים. אנו מדינה חזקה, שיכולה להציל יהודי שיזדקק לנו בכל מקום בעולם. טיפחנו את מיתוס הצבר, יפה הבלורית והתואר. היינו צריכים את זה בשביל להצליח להרים ראש, לחזור למולדת, להקים מדינה ולצעוד בצעד בוטח הלאה. אך שילמנו על כך גם מחירים. יוצאי אתיופיה שילמו מחיר כבד.

כך, סיפור העלייה של יהדות אתיופיה נצרב בתודעה הישראלית כמסע הצלה של מדינת ישראל, פעילי המוסד ולוחמי צה"ל. אכן יש להם חלק גדול בסיפור. אך קולם של העולים עצמם, שיצאו למסע ממניעים ציוניים ומכח האמונה והכמיהה לירושלים, לא נשמע. גם כשהגיעו העולים לארץ לא קיבלו הכרה והערכה על מסירותם וגבורתם. לא היה הד לכאב האובדן ולסבל הגדול שחוו על מנת להגשים את החלום לירושלים.

כ-20,000 איש יצאו מבחירה למסע מאתיופיה לישראל דרך מדבריות סודן. כ-4000 איש נספו בדרך. רבים מהם, מקום קבורתם לא נודע. מדינת ישראל קבעה את יום שחרור ירושלים, כ"ח באייר (השנה ב17/5), כיום הזיכרון הממלכתי ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל ומקיימת טקס זיכרון ממלכתי בהר הרצל.

''עד שלא נצליח לשנות את המשוואה שהשתרשה לנו בתודעה, לא נצליח לבער את נגע ההתנשאות, האלימות והגזענות''. הפגנת בני העדה האתיופית צילום: הרצי שפירא

כמה מאיתנו שמעו על הטקס הזה? כמה מגיעים אליו? האם מישהו שמע על כך שיש אסירי ציון יוצאי אתיופיה? האם מישהו מכיר את פועלו של פרדה אקלום שפרץ את הדרך לישראל דרך סודן? האם מישהו למד בבית הספר על דמות המופת של אבא מהרי? על מנהיגותו של יונה בוגלה? או על מנהיגים ציוניים אחרים שפעלו באתיופיה?

החברה הישראלית יודעת לקלוט, לחבק, לשלב ולהטמיע בתוכה את העולה החדש. אנחנו אוהבים לתת. כנראה שיש לנו עוד דרך ארוכה, שדורשת ענווה גדולה להתחיל להקשיב, ללמוד, להתעשר ולהתברך מעולמו של האדם שעומד מולנו.

אך ביחס לסיפורה המופלא של יהדות אתיופיה, נכשלנו. נתנו במה בבתי הספר לחג הסגד, לפולקלור ולתרבות האקזוטית. בדרך כלל כדי לתת הרגשה טובה לתלמידים בני העדה. לא היינו בעמדת נפש שרוצה ללמוד. יש לנו שיעור גדול בציונות והקרבה שעלינו ללמוד מהעלייה מאתיופיה.

מאז שהעלייה הוצגה כסיפור של הצלה, יוצא אתיופיה נתפס בעינינו כעולה וכחלש, גם כשהוא כבר צבר, ו-30 שנה חי בתוכנו, וה"קולט" מרגיש מציל וחזק. עד שלא נצליח לשנות את המשוואה הזו שהשתרשה לנו עמוק בתודעה, לא נצליח לבער את נגע ההתנשאות, האלימות והגזענות המופנית כלפי בני העדה האתיופית. לעולם הם יישארו החוליה החלשה בעיני החברה הישראלית.

הגיע הזמן להתחיל ללמוד ולהכיר את סיפור הגבורה הציוני של יהדות אתיופיה, הגיע הזמן להפוך את הטקס הממלכתי בהר הרצל לזכר הנספים לטקס ממלכתי באמת, בו ייקחו חלק כל חלקי החברה ולא רק בני הקהילה והמשפחות השכולות. הגיע הזמן לתקן.

הכותבת הינה ראש מחלקת מעורבות חברתית בתנועת בני עקיבא