לא צריך להיות נזיר כדי להיות צדיק
תרי"ג ציוויי התורה לא ניתנו במנותק מהעולם אלא בתוכו. לסור מרע ולעשות טוב לא שייך בבריחה ממקום יישוב. החיים השוקקים, המגע עם בני האדם על שאיפותיהם ומאוויהם הנוגדים האחד את רעהו - זה המקום בו יש אפשרות לגמול טוב ורע.
פרשתנו מפגישה אותנו עם דמות שהיחס התורני אליה אמביוולנטי. הנזיר.אדם זה, קיבל על עצמו לחצות את גבול המותר והאסור ולאסור על עצמו דברים שהתורה, כחלק ממערך המצוות, לא אסרה אותם. האיסורים הנוספים כוללים: שתיית יין וכל דבר הקשור אליו כגון ענבים, חומץ, צימוקים ואפילו חרצנים, אי גזיזת השיער והקפדה יתרה שלא להיטמא.
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מצד אחד, מצאנו שהנזירות לא רק טובה אלא אף מומלצת לאדם שראה כיצד קלות הדעת מביאה להידרדרות מוסרית וכנזיר נרתע מדברים המפתים את האדם לגלוש אל החטא. אף שמו, "נזיר", מלמד על מעלתו, הנזר על ראשו – כמלך בכתרו. בעוד רוב העולם נמשך אחר תאוותיו, מפליא אדם זה כמלך ושליט עליהם עד שהתורה מכנה אותו "קדוש".
''אינו ממצה את תכלית קיומו, את היותו אדם''
צילום: אי-פי-איי
מצד שני, לאחר שמסתיימים שלושים ימי נזירותו מוטל על הנזיר להביא קרבן חטאת. קרבן זה מיועד למי שעבר בשוגג על אחת ממצוות התורה החמורות ביותר ואותו הנזיר שרוממנו אך זה מכבר עומד ומקריב כמחלל שבת.
מיהו הנזיר? – קדוש הוא חוטא?
בתלמוד מובא שחטאו של הנזיר "שציער עצמו מן היין". כלומר, מאחר שנתן הקב"ה בעולמו ענבים ויין, שיער ויכולת תספורת, חיים ומוות המביא טומאה ואדם זה משך עצמו ממה שהעולם זימן לפניו הרי הוא חוטא.
תרי"ג ציוויי התורה לא ניתנו במנותק מהעולם אלא בתוכו. לסור מרע ולעשות טוב לא שייך בבריחה ממקום יישוב. החיים השוקקים, המגע עם בני האדם על שאיפותיהם ומאוויהם הנוגדים האחד את רעהו - זה המקום בו יש אפשרות לגמול טוב ורע.
בעולם בו יש אפשרות ופיתוי לחטוא, מוטל על האדם לסור מהרע. בעולם בו יש חברה הדורשת יד בעת מצוקה ויש את האפשרות להתעלם, בעולם זה, מוטל על האדם לעשות את הטוב. המשימה היא להשאר אדם על מורכבותו. תאוות שליליות מחד ושאיפה להעצמה רוחנית מאידך. זוהי מהותו, זוהי תכליתו.
המצוות כולם ניתנו כדי ליצור מערכת איזון לשביל הזהב . האדם היהודי ואפילו הנעלה ביותר אינו מצווה להתנזר מאשה, אדרבה, מחוייב הוא לישא אישה. הוא אינו מצווה להתנזר מיין, אדרבה, בעת קידוש, הבדלה, נישואין, ברית ובכל שמחה של מצווה תופס היין מקום מרכזי. ההבדל בין שמחה להוללות הוא לא האם מותר לשתות יין אלא כיצד משתמש האדם באותו יין ממש. כמו כן, ההבדל בין בניית בית וזוגיות לבין פריצות הוא לא האם ליצור יחסי אישות אלא כיצד תופס האדם את יחסי האישות.
הרואה וחש בהידרדרות מוסרית, בקלות ראש המביאה להרס בניית האישיות, ורוצה להרחיק עצמו מהשפעתה השלישית נאלץ להרחיק עצמו בקיצוניות נגדית ועל ידי כך יוכל לשוב בבטחה לשביל הזהב.
בזמן הנזירות בה נוהג האדם בניתוק מוחלט מחשש הידרדרות אינו ממצה את תכלית קיומו, את היותו אדם. אין הנזירות באה כמטרה ושאיפה לקיום כנזיר אלא ככלי עזר. כל עוד פועל הוא כנזיר ככלי הריהו קדוש, אולם תפקידו של קרבן החטאת לשוב ולהזכיר לאדם כי כשם שההוללות הבאה מהיין שלילית כך גם דרך חיים של נטילת השמחה והמצוות הנעשות עם היין, נטילת האפשרות לסור מרע ולעשות טוב – חטא היא. תכלית הנזירות – דרך האמצע.
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם