פרשת השבוע: ירידה לברלין? כמו חטא המרגלים
הנכונות להקריב למען המגורים בארץ ישראל כי 'טוב לשלם על קוטג' למען ארצנו' באה מתוך ההבנה כי לא על חשבונות טבעיים יחיה היהודי בארצו. אין אהבתנו למקום זה נובעת מחישובי נוחות, אלא בגלל היכולת להיות עַם הקודש, עִם תורת הקודש בארץ הקודש
מחאות המילקי, הקוטג' והדיור, הביאו לידיעת הציבור את יוקר המחיה בישראל לעומת מדינות שונות בעולם. מסתבר שלחיות בארץ זה יקר יותר, בתחומים מסויימים, מבארצות אחרות. מכאן ועד הקריאות להגר לברלין הייתה הדרך קצרה. כתבות על ה'יורדים החדשים' ודפי עידוד בנוסח 'עולים לברלין' היוו הלך רוח רווח בציבור.עוד כותרות ב-nrg:
- מה חושב הרב שטיינמן על תואר שני לחרדיות?
- "הייתי נוצרייה אדוקה וגיליתי שאני יהודייה"
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
השבוע בפרשה, נמצא כי היורדים הראשונים מהארץ היו כאלו שכלל לא הגיעו אליה. עם העבדים שהשתחררו ממצרים, הנישא על כפיים, מוקף בענני כבוד ואוכל לחם משמיים. יוצא במסע אל הארץ המובטחת, אך כשעומד אל מול שעריה בוכה, מוחה ומכריז: "ניתנה ראש ונשובה מצרים". עונשם החמור היה שגם כאשר חזרו בהם ושיחרו על פתחיה, נהדפו חזרה למדבר עד כי כלה כל אותו הדור.

''מי שנסיונות הנראים לעין הטבעית מרתיעים אותו - אין מקומו בארץ זו''. דף הפייסבוק שמעודד ירידה לברלין
צילום מסך
אמר רבי יוחנן "אותו ליל בכי ליל תשעה באב היה ואמר הקב"ה- אתם בכיתם בכיה של חינם אקבע לכם בכיה לדורות". בקריאה שטחית נראה כי הדבר המקשר בין שני האירועים הינו התאריך המשותף וכאשר היה צריך להעניש את העם נקבע לו תאריך היסטורי. אולם כאשר שנביט יותר לעומק, נשכיל להבין כי שם, במדבר, בהתקהלות האבות על משה ואהרן ובהתכנסות הבנים באוהלים לבכי של נרגנות, שם נזרע זרע הגלות בשני חורבנות בתי המקדש שאירעו בתשעה באב. הפורענות של גירוש העם מארצו היא תולדה ישירה של תפיסה מוטעת על מהות הישיבה בארץ.
הקשר של עם ישראל לארץ ישראל אינו ככל קשר של עַם עִם ארצו ומולדתו, קשר שמקורו באוכלוסייה המתכנסת יחד לדור ישיבה של קבע בחלקת אדמה, קשר המתפתח במשך זמן רב, על ידי מאורעות רבים. בכל מקום ההרגל וההסתגלות של העם בארצו, הם המחוללים את החובה ההיסטורית לאדמה, חובה הממשיכה גם על הדורות הבאים.
שונה הוא הקשר האלוקי שנקשר עם ישראל לארץ חמדה. קשר זה החל עוד בטרם התבסס עם ישראל בארצו, שהרי לא הייתה כל סיבה טבעית שתגרום לכך, היות שהגיעו כמהגרים חדשים לאחר יציאת מצרים והתקשרותם למקום אינה התפתחות אנושית טבעית. קשר זה הינו יצירה אלוקית בדבר ה' וברית קדשו, בחוק ושבועת עולם.
כאשר חזרו המרגלים עם ממצאיהם, דברי העובדות - אמת היו. מהיותה ארץ זבת חלב ודבש ועד תיאור העמים החזקים היושבים בה. הביקורת המרכזית המובאת בפרשנים על המרגלים היא בדברי הפרשנות שבפיהם, בניתוח מראה עיניהם ובעיקר על מסקנתם הנחרצת "לא נוכל לעלות".
כבר במפגש הראשון של משה עם הקב"ה עת הודיעו על גאולתם העתידית ממצרים הבטיחו שיכניסם אל הארץ והבטחה זו חזרה שוב ושוב. מסקנתם של המרגלים הגיעה ממחשבה כי הישיבה בארץ ישראל וכיבושה ייעשו לפי כללי העולם הטבעי ובדרך הטבע אכן לא יכלו לעלות ולכבוש. אולם, תפיסה זו הינה סתירה מוחלטת לאורח חייהם כפי שראו מאז יציאת מצרים.
הנכונות להקריב למען המגורים בארץ ישראל כי 'טוב לשלם על קוטג' למען ארצנו' באה מתוך ההבנה כי לא על חשבונות טבעיים יחיה היהודי בארצו. אין אהבתנו למקום זה נובעת מחישובי נוחות כאלו ואחרים אלא בגלל היכולת להיות עַם הקודש, עִם תורת הקודש בארץ הקודש. השלמות של העם היהודי מתקיימת רק כאן. עד שמצאנו בחז"ל ש"כל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה".
מי שאינו מכיר בכך, מי שנסיונות הנראים לעין הטבעית מרתיעים אותו - אין מקומו בארץ זו ומשום כך נענשו כל אותו הדור שלא יכנסו לארץ. דורות רבים אחריהם, ישבו צאצאיהם ושוב חישבו בלבבם כי מכח נסיבות טבעיות יושבים הם בארצם וכמו שמתואר "לא האמינו מלכי ארץ כי יבוא צר ואויב בשערי ירושלים", חטא אבותיהם החזיקו בידיהם ואותו לילה ליל תשעה באב היה, אותה בכיה רגעית במדבר הפכה לבכיה לדורות.
הכותב הוא מרצה ופעיל במרכז משמעות
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg