אין תרבות בלי מוסר: דברי האומנים – ביב שופכין
היהדות הגדירה כמכוער פסל אלילי יפה וזאת משום שהוא נוצר לכפירה בבורא העולם. הצו התורני הקטגורי לנתץ את האלילים מעולם לא הבחין בין פסל יפה לפסל לא יפה, בין יצירה מזהב ואבנים יקרות ליצירה מאבנים פשוטות
אחת הנקודות המרכזיות, שחזרה על עצמה לא פעם בוויכוח הסוער שהתחולל בשבועיים האחרונים בין השרה מירי רגב לאמנים הישראליים מהשמאל, הייתה הטענה כי האמנות היא תחום רוחני מקודש שראוי לחופש ולתקצוב ללא קשר לתכניו.עוד כותרות ב-nrg:
- צפוף בשמיים: "יקברו גם בחצרות בתים כדי לשמר מסורת"
- הכירו: שומרים שבת, גרים ביו"ש ומצביעים מרצ
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מובילי המאבק נגד שרת התרבות הציגו את עצמם כמעין נביאים ואנשי חזון שמקדמים את החברה בישראל. זאת כשבמקביל הם מבזים בצורה בוטה את כל החולקים עליהם.
על פי הגישה הזו שהוצגה שוב ושוב כאילו היא אמת שנשמעה בהר סיני, יש ערך מוסף למיצגים אמנותיים גם אם הם פורנוגרפיים, או לא מוסריים, גם אם אלו יצירות שנוצרו על ידי אנשים חורשי רע כמו האנטישמי הנוראי ריכרד וגנר, אנשי טרור, אנסים, רוצחים וסתם אנשים מתחתית החברה.
''עמדה אלילית מקולקלת שכופרת במושג שתבע הרמב''ם על נפשו האחת של האדם שבה כל חלק משופע וקשור לחלק האחר''. עודד קוטלר
צילום: אמיר מאירי
במילים אחרות, לפי הגישה הזו, ניתן לפתח עדינות רוחנית ומוסריות גדולה גם דרך מפגש עם אמנות שנוצרה על ידי מוחות מעוותים. אדם יכול ללכת למוזיאון או אפילו להיות שחקן בהצגת תיאטרון ולהתפתח לרמה אנושית גבוהה יותר דרך יצירה שההוגה שלה ראוי היה להיכנס לבית האסורים לכל חייו.
עמדה זו מתייחסת אל היצירה האומנותית מצד עצמה, ללא ההקשר או התוכן הנפשי שעומד מאחוריה. חמור מכך, עמדה כזו כופרת במושג תוכן במשמעותו העמוקה הכוללת את כלל רבדי הנפש ומתבצרת בתפיסה אסתטית מנותקת שמחלקת את המציאות לתחומים שונים שאין קשר ביניהם.
כך יכול להתחולל האבסורד לפיו ניתן להעריץ יצירות אומנות עדינות של רוצח תינוקות מבלי להתחשב כלל בנפש האפלה שעומדת מאחוריהן. מדובר כמובן בעמדה אלילית מקולקלת שכופרת במושג שתבע הרמב"ם על נפשו האחת של האדם שבה כל חלק משופע וקשור לחלק האחר ושבמילא התוכן שאנו מייצרים קשור אל הנפש שלנו בכללותה.
במילים אחרות היהדות כפרה מלכתחילה בטיעון הזה והגדירה כמכוער פסל אלילי יפה וזאת משום שהוא נוצר לכפירה בבורא העולם. הצו התורני הקטגורי לנתץ את האלילים מעולם לא הבחין בין פסל יפה לפסל לא יפה, בין יצירה מזהב ואבנים יקרות ליצירה מאבנים פשוטות. כלומר היחס השולל כוון גם ביחס ליצירות הנוצריות הרבות ולציורי הקיר של הכנסיות הגדולות בעולם שנתפסות כפסגת הציור של ציירי הרנסנס. באותו אופן גם מוזיקה כנסייתית הוחרמה והוגדרה כתיעוב ופיגול.
נכון, מדובר בכיעור סמוי שמצריך עדינות נפשית כדי לחוות אותו. אולם אבותינו, בעומק הרגישות הרוחנית שלהם, ידעו מראש את מה שכולנו גילינו החודש: שהרי אי אפשר שלא להתרשם מביב השופכין שיצא מפי מי שנתפסים בארץ כגדולי האמנים שחיים כיום בארץ.
במקום שאנשים אלו יתגלו בשיא עדינותם ובאהבתם גם לחולקים עליהם, זכינו למצעד של דברי בלע, התנשאות וזלזול מופגן בזולת. את הכל ביצעו אנשים שאמורים היו להיות נושאי דגל הענווה והטוב של התרבות בישראל. כך לדעתי מתברר כי מדובר באנשים ירודים ומקולקלים שבעצם קיומם מאשרים את התפיסה שללא מדרגה מוסרית האומנות היא משהו תפל, מקלקל וחסר טעם לחלוטין.
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם