"בן סורר ומורה" מה צריך לעשות עם ילד מרדן?

אחד מאנשי החינוך הוותיקים, נשאל פעם מתי יש להוציא ילד ממסגרת חינוכית. הוא הצביע על המקום היחיד בו התורה "הרימה ידיים" לגבי חינוכו של ילד: "בן סורר ומורה". רק ילד שהתורה מגדירה אותו "אינו שומע" הוא ילד שלמורה אין אפשרות השפעה עליו

בתאריך י' בניסן שנת ב' תפ"ח (1272 לפנה"ס) חוצה עם ישראל את הירדן ונכנס לארץ ישראל, רגע לו ציפה במשך ארבעים שנה. חודש לפני האירוע הגדול (י' באדר) נפטר מנהיגם שהובילם מיציאת מצרים ועד לשערי הארץ המובטחת, משה.

עוד כותרות ב-nrg:
- ילדים חרדים לומדים מדע, סביבה ומיחזור
- תחקיר: מבטיחים לכם זיווג - לאן הולך הכסף?
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

בדיוק שנה קודם, בי' בניסן שנת ב' תפ"ז (1273 לפנה"ס) לאחר מיתת מרים הנביאה, נקהלו העם על משה ואהרן בתלונות על המדבר, 'המקום הרע הזה' כהגדרתם, אשר בו הם נמצאים ללא מים. עומדים משה ואהרן ומכים בסלע ואכן מתרחש הנס ויוצאים מים.

''מכיוון שלא זיהה המנהיג – המורה את תכונת העם – התלמיד, הרי שבזה תמה תקופת הוראתו''. ילד כועס ילדה כועסת עקשן שאטרסטוק

בסיכומו של מאורע, לא נמצא כל גינוי כלפי העם המתלונן; לא בתורה שבכתב ואף לא בדברי חז"ל המונים את "עשר הניסיונות שניסה העם במדבר" כלומר, עשר פעמים של תלונות כלפי הקב"ה אל משה ואהרן. הדבר המעניין הוא שבין התלונות הרשומות שם מופיעה הפעם הראשונה בה התלוננו בני ישראל שאין להם מים לשתייה – במרה – שם הורה הקב"ה להשליך עץ לבאר המים המרים שהמתיקו את המים, ואם לא די בזאת הרי שנבחרה תלונה זו לסמל הניסיונות באזהרה שלא לחזור על כך "לא תנסו את ה' אלוקיכם כאשר ניסיתם במסה" (דברים ו' טז'), אך תלונת המים השנייה המופיעה בפרשתנו, אינה מנויה כראויה לביקורת.

לעומת זאת, דווקא משה ואהרן שני המנהיגים, נענשים שלא יכנסו לארץ ישראל מכיוון שהכו בסלע במקום לדבר אליו. ומדוע? –גם אם ראויים הם לעונש, מדוע סילוקם רגע לפני השיא – הכניסה לארץ ישראל, שיא שאיפתם, הוא העונש המתאים לחטאם?

מנהיגות נתפסת בדרך כלל כפעולת שלטון, ההובלה ניתנת למורם מעם והוא המנווט את העם כפי הבנתו. אולם תפקידו האמיתי של המנהיג הוא להיות מורה לעם, לחנכו ולרוממו. תפקידו של מורה לא להיות רק לעזר, לסמך, למוביל ולעמוד במקום בו התלמיד מוגבל ביכולותיו, אלא להיות זה המוצא את הדרך למסילות ליבו של התלמיד ועל ידי כך מגביר ומקדם את יכולותיו ומפתח את רצונו ללמוד ולצמוח.

סבי, ר' אפרים סומפולינסקי ז"ל שהיה אחד מאנשי החינוך הוותיקים בארץ, נשאל פעם בישיבה פדגוגית מתי יש להוציא ילד ממסגרת חינוכית. הוא הצביע על המקום היחיד בו התורה "הרימה ידיים" לגבי חינוכו של ילד - "בן סורר ומורה" – ילד הסר מהדרך ומורה בה דהיינו, מסרב לשמוע, לקבל ולשנות דרכיו. רק ילד שכזה שהתורה מגדירה אותו "איננו שומע", זה שאין אפשרות גישה אליו בכלל זהו ילד שעליו אין למורה אפשרות השפעה.

כשעומד המורה-המחנך מול ה"מורה" - המסרב להתחנך זהו המקום בו מסתיים תפקידו של המורה. תחילת קידומו של התלמיד מתחילה בזיהוי מצבו. כאשר המורה לא מאבחן נכון, אם לפניו מצב של חולשה וחוסר יכולת או מצב של סרבנות הרי שכבר אינו יכול להורות.

כאשר בני ישראל עמדו בפעם הראשונה בלא מים מיד לאחר יציאתם ממצרים, חייהם התנהלו בדרך נס וכל אשר נצרכו לו הגיע מהקב"ה. משום כך כאשר התרעמו על חוסר המים הרי שהתרעמו על יכולת ה' לכלכלם, תלונה זו הייתה בהחלט לסמל ולמשל לכל תלונותיהם.

אולם עתה, לאחר ארבעים שנות הליכה במדבר, לימוד וחינוך לכניסה לארץ בה ההנהגה טבעית, כשאין מים לעדה לשתות, אין בתלונותיהם מן המרידה ביכולת הקב"ה לספק להם בדרך נס. זאת מכיוון שציפייתם היא להנהגה טבעית והנה בדרך הטבע, במדבר אין מים ועל כך תלונתם.

משה רבנו בהקהילו את העם להוציא להם מים מן הסלע, פונה אליהם ואומר "שמעו נא המורים" – סרבנים. משה לא רואה את תלונתם כמוצדקת, אלא משייך אותה לסדרת התלונות שהסתיימו בחטא המרגלים לפני שלושים ושמונה שנה. על כן כל חינוכם וקידומם היה לשווא, לתפיסתו הם כאותו בן סורר ומורה אשר "איננו שומע".

מכיוון שלא זיהה המנהיג – המורה את תכונת העם – התלמיד, הרי שבזה תמה תקופת הוראתו.

הכותב הוא מרצה ופעיל במרכז משמעות.

מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg