מהפך חרדי? "הגיעה העת להפסיק להיות ציבור שרק חרד"
בחולצות לבנות שלא שוברות מסגרות מגיעים חברי "אגודה אחת" כדי לפתוח את המגזר לכיווני חשיבה חדשים - לא מודרניים, אבל לא בהכרח מסתגרים: "יש אפשרות לחיות חיים יהודיים־תורניים בריאים, לא מתוך הישרדות. הגיע הזמן להפסיק להיות ציבור שרק חרד"
אני פוגש אותם בשעת צהריים בירושלים: ורדית רוזנבלום, מתי הורוביץ והרב יהושע פפר - כולם פעילים מרכזיים ב"אגודה אחת", ארגון "לקידום אחריות חברתית תורנית" במגזר החרדי. חזותם החיצונית מפתיעה. רוב החרדים העוסקים במודרניזציה של החרדיות לבושים באופן מודרני יותר, וברחוב החרדי הם מכונים בזלזול "בעלי החולצות הכחולות", כי אינם מקפידים על החולצה הלבנה המסורתית. אבל הורוביץ ופפר נראים כולם כמו חרדים ישנים וטובים, "ישיביש" - בעלי סגנון ישיבתי.
עוד כותרות ב-nrg:
- סוף סוף החרדים בכנסת עובדים למען החרדים העובדים
- ריבלין מפייס את הקונסרבטיבים: אין לשלול יהדות של איש
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
פפר עצמו באמת "ישיביש": הוא משמש כרב מחנך בישיבה קטנה לצד עבודתו כדיין בבית הדין של הרב אשר וייס. אל הריאיון הגיע היישר משיעור שמסר, והוא נאלץ לקצר כי מיהר לשיעור נוסף. רוזנבלום היא טוענת רבנית ועורכת דין, ובעבר גם לימדה בבתי ספר חרדיים לבנות. הורוביץ עובד לפרנסתו אבל גם לו לא חסרות ידיעות בתורה. מדובר בחבורה שכלתנית, שמסלול חיים קצת שונה היה יכול להוביל אותם אל עמדות תורניות בישיבות וסמינרים.
אבל הם לא שם. במסגרת "אגודה אחת", הארבעה מעדיפים להקדיש את ימיהם לדיון בדרכה של החברה החרדית. תחת הארגון שלהם חוסים כמה וכמה מפעלים מרתקים, שלכאורה קשה למצוא את המכנה המשותף שלהם: אתרים ופעילויות שמנסים להרחיב את העיסוק הלימודי החרדי אל תחומים כמו היסטוריה וארכיאולוגיה, כנסים שעוסקים בשידוכים לחרדים אקדמאים ולחרדים עובדים, מכון חשיבה תורני־אקטואלי, אתר שו"ת לנוער במבוכה ועלון שבת לקידום דיונים פתוחים ומנומקים בנושאים שעל הפרק.
קל להתבלבל בנוגע ל"אגודה אחת". את אחד הגופים המסקרנים ביותר בחברה החרדית כיום יהיו שישייכו אוטומטית לקשת הארגונים הפועלים לשינוי בחברה החרדית, אך זו טעות. ההגדרה המתיימרת הזו - "שינוי בחברה החרדית" - כוללת בעיקר את שילוב החרדים בשוק התעסוקה, וכנגזרת גם בלימודים המקצועיים (ולא בתחומי המדע הטהור או הרוח) ובשירות הצבאי (כאשר העתיד התעסוקתי הוא המניע לגיוס).
"אגודה אחת" עוסקת בכך, אך רק כחלק מפעילותה המרכזית: חשיבה אידאולוגית מחודשת במגזר החרדי. ההמונים עדיין לא שמעו על הארגון, ודאי לא ההמונים שמובילי "אגודה אחת" רואים בחזונם, אבל בצעדים יציבים, כך משוכנעים ארבעת הפעילים שפגשנו, גדל טווח ההשפעה של הארגון עוד ועוד.
"מתעסקים אצלנו כל הזמן בהשקפה הטהורה", אומר הרב יהושע פפר. "מדברים עליה לא מעט, אבל בעיקר בסיסמאות. הרעיון שלנו הוא לתת לאנשים את היכולת והשפה להתעסק באותם נושאים, אבל רמה אחת יותר למעלה". במילים אחרות: "אגודה אחת" רוצה לקדם חשיבה אידאולוגית ביחס לשלל הבעיות החדשות שמעסיקות את החברה החרדית ואת החברה בכלל.
"חרדים מדברים הרבה ונושאים עולים לדיון", אומר הרב פפר. "אבל מעטים כותבים בצורה איכותית שמעוררת חשיבה ועומק. כל אמירה תורנית טומנת בחובה מסרים, הכול קיים, אבל היעדר שיטתיות ותשתית רעיונית רצינית גוזר בדרך כלל רמה רדודה".
הורוביץ מסביר מה הבעיה בהתנהלות הקיימת בחברה החרדית, ומה הוא רוצה שיהיה. "אנחנו מעוניינים לקדם חשיבה מסודרת על שלל הנושאים עומדים לפתחנו", הוא אומר. "אדם שרוצה לפתוח ישיבה, שלא ירוץ לחפש את הבחורים הלמדנים ביותר אלא יבדוק מה הצרכים ומה הפתרון. אם מישהו מזהה בעיה חברתית – למשל, שאין עם מי להתייעץ בשאלות של אמונה - שיחשוב איך בונים מענה רחב לכולם".
מענה רחב כזה נתנה "אגודה אחת" באמצעות האתר "אקשיבה", שמציע לגולשים לשלוח שאלות באנונימיות ולקבל תשובות ללא צורך להיחשף. חלק מהשאלות המופיעות באתר מבהירות מדוע רק מעטה החשאיות מאפשר לשואל לשטוח את מחשבותיו בגילוי לב: סקירה מהירה מעלה נושאים כמו חוסר סיפוק בישיבה, דילמות נעורים, בעיות חברתיות, קשר זוגי קשה שנסתר מעיני ההורים, וגם תהיות אמוניות ונטיות מיניות הפוכות. נער או נערה חרדיים שהיו יכולים לשמור את הדברים בבטן במשך שנים עד שיגלו את התהייה למישהו זוכים ב"אקשיבה" בחבל הצלה של ממש.
מאגר המשיבים ב"אקשיבה" כולל רבנים ואנשי חינוך, שכולם קשורים ל"אגודה אחת" ברמות שונות. לעתים הם מציעים לשואלים להיחשף בפניהם בלבד, ולקבל סיוע אישי צמוד. המשיב המועדף, לדברי חבורת המרואיינים שלנו, הוא "ירא שמיים, חרדי, אדם שראה עולמות, רחב אופקים, שמביט בבעיה בעיניים ועונה ממקום בטוח ויציב". הורוביץ מוסיף שנדרשים אנשים ש"יהיו מוכנים להשאיר לשואל מקום של סימן שאלה. אצל כל מיני מחזירים בתשובה אף פעם אין שאלה בסוף, הכול עובד עם סימן קריאה".
רוזנבלום מספרת שכאשר הייתה מורה נשאה הרצאה במסגרת השתלמות למורות, ואמרה שהיא נוהגת בשיעוריה ללמד תורה כך שהתלמידות יבינו בעצמן מה היה קשה לרש"י בפסוק. "כשסיפרתי זאת קמה לפתע אחת המורות ואמרה, 'אנחנו לא מעודדות את הבנות לשאול שאלות'. אמרתי לה שכך בדיוק מלמדים את הבנים, והיא פסקה: 'את הבנים כן, בנות לא'. בעיניי שאלות הן חלק מהבירור האמוני, ואנחנו צריכים לעודד אותן אם אנו מעוניינים שהתלמידים יבחרו מחדש בעצמם בדרך התורה".
ראשיתה של "אגודה אחת" הייתה, איך לא, באינטרנט. מילים רבות נשפכו על מהפכת האינטרנט החרדי, שהחלה בפורום "בחדרי חרדים" באתר "הייד פארק", אך מתברר שלצדו פעל פורום נוסף, "אגודה אחת" שמו. בפורום הזה התקיימו דיונים חברתיים על נושאים שהעסיקו את הגולשים בו, כולם חרדים.
בתחילה כולם כתבו תחת שמות אנונימיים, עד שהחלו להיפגש ולהכיר זה את זה. בהמשך פתחו פורום נוסף - "צוותא" - ובו כתבו כולם בשמות גלויים. הפורומים עצמם הלכו ודעכו, אך עם הזמן נוצרה חבורה מגובשת שלא נזקקה לרשת כדי להיפגש. בשנת 2009 הקים הורוביץ, איש מחשבים במקצועו, את אתר "אגודה אחת", מתוך שאיפה לפנות לציבור כולו ולשמש בית לדיונים. ב־2014 הביא אחד מחברי האגודה סכום כסף משמעותי שהניע את גלגלי הפעילות בארגון.
באתר הבית מתפרסמים טורים נרחבים על בעיות השעה מזווית שקשה למצוא בתקשורת החרדית המרכזית. הוא משמש בית לדיון דינמי למגוון משתתפים. כך, למשל, אחד המאמרים פותח בשאלה "לאן נעלמים ענקי הרוח של הציבור החרדי", ועוסק באומץ בשיעור קומתם של המנהיגים הנוכחיים. אבל לא תמצאו בו רק תמיכה במגמות החדשות. יש גם מאמרים שתוהים בדבר המחיר שמשלמת החרדיות עבור שילוב בניה באקדמיה ובתעסוקה, ומאמרים שעוסקים בשאלות חינוכיות, במחלוקות פנים־חרדיות, בשידוכים ועוד.
הדיונים לא נשארים רק ברשת. מתוכם צומחים רעיונות, ואלה קורמים עור וגידים. כשאני מבקש מהארבעה להגדיר מה היא האגודה, הם משיבים ש"אין 'היא'". לדבריהם, "אגודה אחת" היא מרחב פעילות שמנקז אליו כוחות עצמאיים וחושבים שמעוניינים לפעול באותו כיוון כללי. המחלוקות רבות, הדעות בתוך האגודה מגוונות, והמחבר בין כולם הוא נטילת אחריות לשינוי בחברה החרדית, למרות שלעתים כל אחד מהשותפים מגיע למסקנות שונות, ופונה לכיוונים אחרים.
באופן כללי, פעילי האגודה נזהרים ממתיחת ביקורת נגד החרדיות. הם לא מדברים על תופעות שליליות אלא על "דברים הדורשים חיזוק". בעיקר הם מצביעים על מגמה אחת בתפיסת העולם החרדית שלטענתם צריכה להשתנות: בעיניהם, בדור האחרון עסקו החרדים בבניית חומות בינם ובין העולם הרחב - הציונות, המדינה והחילוניות - ודאגו לשימור צביונם הייחודי. המגמה הזו, הם אומרים, הייתה נכונה לשעתה, אבל לאורך זמן היא באה על חשבון התעסקות בבעיות פנימיות ובחשיבה רחבה ופורצת דרך.
הרב פפר: "עסוקים אצלנו בשמירה על הבית מכל פגע. זו משימה ראויה לעצמה, אבל מרוב שמירה אין כל כך זמן ופניות נפשית לעסוק בתכנים שבתוך הבית. יש לנו, לחרדים, תכנים נהדרים שיכולים להתכתב גם עם השיח הפנימי וגם עם החיצוני. הם ממתינים לניסוח ראוי ומעמיק".
הורוביץ מסביר למה בחברה החרדית מתקשים לפתוח דלתות אל העולם. "החברה החרדית שמרנית מאוד", הוא אומר. "זו לא ביקורת, זו עובדה. לכן אנשים לא מעזים לקום ולבנות דברים. זה נראה להם כמו משימה ענקית".
רוזנבלום שמה דגש על קו התפר שבין הדורות – בין הדור הישן, השמרני, והדין הדור החדש, ששובר או נאלץ לשבור הרבה מהמוסכמות שרווחו אצל הוריהם. "אני פוגשת אנשים שעולם הערכים הדיכוטומי קורס לנגד עיניהם", היא אומרת. "הם סטו מהמסלול הרגיל מסיבות מעשיות, לא ערכיות, אבל ההיתקלות עם המציאות מציבה בפניהם גם דילמות ערכיות. למשל, אישה שחונכה למצוא את ייעודה בזה שבעלה לומד תורה ופתאום הוא יוצא לעבוד, או שהם מוסרים את נפשם למען אידיאל של 'הסתפקות במועט' ומגלים שהצריכה היא זו שמניעה את גלגלי הכלכלה. על כל אחד זה משפיע אחרת, ולכולם צריכה להיות התייחסות".
אתם מדברים אל מי שיוצאים לאקדמיה ולעבודה, או גם לבני הישיבות ואברכי הכולל?
"אנחנו מכוונים לישיבתיים", מסמן הורוביץ את המטרה. הוא לא חושש להתיימר, ועובר לספר על זרועות האגודה שפונות לקהל החרדי־תורני, קהל העילית. מוסד הדגל בהקשר הזה הוא מכון מד"ת למדיניות תורנית, המאגד רבנים ואנשי תורה שמצטרפים זה לזה כדי לכתוב ניירות עמדה בסוגיות אקטואליות, מזווית הלכתית־תורנית.
"יש כבר שילוב של חרדים באקדמיה ובתעסוקה, אבל רק בממד הנמוך, ברמה החומרית", אומר הרב פפר. "איפה האמירה שלנו בכל זה? איפה האמירה של המנהיגות הפנים־חרדית, שיודעת להתייחס לאלו שיוצאים לאקדמיה, שיודעת לשמר ולפתח בקרבם את הערכים היקרים לנו? עלינו לשאול את עצמנו מה הגישה שלנו. איך מתמודדים עם היחס למדינה, לצבא ולציונות. לזה צריכים מנהיגות. צריכים אנשים שהם בתוך בית המדרש, בתוך המיינסטרים החרדי, שמוכנים להוביל. אנחנו מסתכלים עליהם כעל העידית של החברה ומציעים: תלמדו את השטח לעומק, ויחד נבין איזו אמירה יש לנו בנושאים החשובים, הן הפנים־חרדיים והן הכלל־ישראליים".
מכון מד"ת, לפיכך, מבקש להיות מכון חשיבה שיביא הנהגה אינטלקטואלית מנומקת בתחומים שונים. הפרויקט הראשון של המכון היה נייר עמדה בן 178 עמודים שעסק ב"תפקיד הרב בישראל", אבל במד"ת מבקשים לעסוק בכל נושא, פנים־חרדי או לא. גם במתווה הגז, למשל.
"איך ננהל מדינה חרדית?" שואל הורוביץ, "אנחנו הרי מאמינים בחברה החרדית, אז צריך לדעת מה יקרה אם המדינה כולה תהיה חרדית. מהו חזון העם היהודי בעינינו".
יהיו שיאמרו שהרצון ליצור תשתית תורנית למדינה תואם את גישתה של הציונות הדתית ולא את זו של החרדיות, אבל רוזנבלום טוענת ששאלת היחס לציונות הופכת פחות רלוונטית עם השנים. "איך רלוונטי מה היחס לציונות? כולנו כבר פה", היא אומרת. "לחרדיות המזוקקת יש כמה ערכים מכוננים ופרקטיקות מרכזיות, וכחלק מהתהליכים העוברים על הציבור הם מצריכים ליבון מחדש. גם בגלל הגידול הטבעי של הציבור, ההתבדלות הופכת להיות בחלק מהמקרים חומה של נייר. המינונים משתנים.
"אנחנו גדלנו על 'נאר תורה' (רק תורה - מ"ג), אבל עכשיו יש חדרים שאצלם יש בפועל 'תורה ועבודה', 'תורה וצבא', 'תורה והשכלה'. המכנה המשותף הרחב ביותר של החרדים, שמנחה גם את אופן התנהלותנו במרחב הפנים־חרדי, הוא הדקדוק וההחמרה בקיום המצוות. אבל כשבאים במגע עם אנשים אחרים, שגדלו על ערכים שונים משלך, לעתים ההחמרה מתאפשרת פחות כי היא גובה מחיר ממי שלא רואה חובה לעצמו לשתף פעולה. לכך צריך לתת מענה".
הורוביץ מצביע על כך שבפועל, חברי הכנסת החרדים עוסקים לא רק בנושאים מגזריים אלא ממונים גם על תחומים שנוגעים לכלל החברה הישראלית. "בנושאים החרדיים העמדה שלהם ברורה, אבל פתאום כשמדברים על נושא כלכלי רחב, כמו הגז, כל אחד מדבר מתוך כאב הבטן שלו. גפני ודרעי, כל אחד מושך לכיוון אחר", הורוביץ אומר, ומסביר מה חסר לו: "הדיון סביב הגז כולל הרי גם שאלה של גזל, שהיא שאלה הלכתית מובהקת. איך הדיון התורני לא קיים? המכון שלנו בא לתת את המענה לכך".
מה עם מנהיגי־העל החרדים, גדולי הדור? הם לא אלו שצריכים לתת התייחסות תורנית לשאלה כמו מתווה הגז?
הורוביץ: "תפנה אליהם את השאלה מה דעת התורה".
זו תשובה זהירה. "אגודה אחת" מבקשת למלא ריק הנהגתי, לחנך מנהיגים חדשים שיביאו גישה רחבה ולא יצטמצמו רק בשמירה על החומות, אבל כל זה מתוך הרבה כבוד לתלמידי חכמים וגדולי התורה. בזמן שאנחנו מתכנסים, האדמו"רים החסידיים עסוקים בהתמודדות עם אפליקציית הוואטסאפ: אחרי המלחמה באינטרנט הצליח הוואטסאפ לחדור דרך הדלת האחורית, והנה לנו סיבוב נוסף של מאבקי רבנים־טכנולוגיה. ישיבה מיוחדת התקיימה בנושא, ופורסם מנשר עם תקנות חדשות. אבל ב"אגודה אחת" לא יקיימו ישיבה סגורה ויוציאו מנשר, אלא יעדיפו לקיים דיון פתוח ומנומק.
"אני אישית חושב שהמציאות מלמדת שמדובר באתגר שצריך להתמודד איתו. הציבור מדבר ברגליים ומודיע שהוא מעוניין בכלים האלה, וצריך למצוא פתרונות כדי לצמצם נזקים", אומר הורוביץ. "אני הקטן לא בר שיח עם מועצת גדולי התורה. מי אני שאחווה דעתי עליהם. אם הם מגיבים בהתנגדות ובמלחמה, כנראה שככה הם צריכים להגיב. אבל אני פונה לציבור עצמו.
"הקונפליקט כיום הוא בין היהדות למערב. המערב יוצר כלים שימושיים יותר ויותר, והשאלה היא איך להשתמש בהם. כל טכנולוגיה שבאה מהמערב טעונה בתכנים מערביים, וכאן אפשר לזרוק את הכלי עם התוכן או לרוקן את התוכן ולטעון את הכלי בתוכן משלי".
הורוביץ מצטט את אמירתו של האדמו"ר מסערט־ויז'ניץ רבי אליעזר הגר, שהלך לעולמו לאחרונה: "האדמו"ר אמר שגישה חינוכית צריכה לכלול 95 אחוז חינוך ורק חמישה אחוזים סנקציות, ובהתמודדות עם האינטרנט עושים בדיוק את ההפך. אני בעד לדבר על מה שצריך - שמחה במצוות, למשל, או רוחב אופקים בתורה - ולא רק על מה שלא ושאסור".
את ההסתגרות הזאת רוצים ב"אגודה אחת" לבטל. אחרי הכול, כדי לכתוב ניירות עמדה תורניים בסוגיות אקטואליות נדרשת ידיעה רחבה בתורה לצד היכרות עם העולם. אם ניקח שוב את הדוגמה של מתווה הגז, אי אפשר להתייחס אליו בלי ידיעות "כלליות". פעילי הארגון לא חוששים לומר שגם בכך נדרש שינוי, גם אם לא כולם מצביעים על מתווה מוסכם.
"לפני לימודים כלליים, צריך להרחיב את הלימודים התורניים עצמם", אומר הורוביץ. "לימוד התורה מצומצם למקצועות מסוימים מאוד. הרוב המכריע לא לומדים מקרא, מדרש ומחשבת ישראל. סטודנט שנה א' לפילוסופיה יודע יותר כוזרי מאברך ממוצע".
באחרונה החלה האגודה לפרסם עלון חודשי שפונה במישרין לקהל החרדי הקלאסי, "ערך מוסף" שמו, המופץ בבתי הכנסת. "אם אנשים יזרקו אותו, לא נשלח שוב. אנחנו לא מיסיון", הם אומרים. "אנו מציעים את התכנים האלה, ויש מספיק שמעוניינים בהם". העלון כתוב בשפה תורנית, ובמבט חיצוני הוא נראה כמו עוד עלון פרשת שבוע.
עיון מעמיק יותר מלמד על הבשורה החדשה. דבר המערכת של הגיליון הראשון תוהה אם הפיצול בחברה החרדית הוא הכרח בל יגונה, או שהוא הגורם למחלוקות הנשנות. ברמז גם מדברים על משבר ההנהגה: "בעקבות פטירתם של גדולי ישראל בשנים האחרונות גוברת התחושה שהדור נגמר, ותם עידן האחדות הציבורית. לנגד עינינו הולכות ומתגבשות קהילות־קהילות, למשפחותיהם ולמקומותיהם".
שלא יהיו טעויות, חברי "אגודה אחת" אינם חרדים מודרניים. הם מקיימים אורח חיים שמרני, וילדיהם לא צורכים תרבות חילונית. ובכל זאת הם מעוניינים בקידום המגזר החרדי לעבר מעורבות רבה יותר בחיים המודרניים.
מגמה כזאת אינה בהכרח משהו חדש. אפילו ברקע המשפחתי והחינוכי של חבריה המובילים רואים שהם למעשה גלגול של חוגים שקידמו שיח תורני פתוח ומעמיק בחברה החרדית. הורוביץ הוא חתן במשפחת הרב יצחק שלמה זילברמן, אבי "שיטת הלימוד זילברמן", הדוגלת בלימוד כל חלקי התורה - כולל אלו שהחרדים נמנעים מהם, כמו תנ"ך ומחשבת ישראל. החידוש ב"אגודה" הוא שבשונה מזילברמן ונדל, שהקימו קהילות שוליים, חברי "האגודה" פועלים במרחב החרדי הכללי ומבקשים לפעול במיינסטרים.
אבל כדי לגעת במיינסטרים, גוף חרדי נדרש להציג סמכות רבנית כדי להפוך ללגיטימי. ל"אגודה אחת" אין מועצת גדולי תורה משלה, וכשאני שואל אותם איך הם סוגרים את הפינה הזו הם מחייכים. "הנה, הרב פפר הוא רב, דיין ור"מ בישיבה", הם מצביעים על חברם, ולמרות החיוך הם מתכוונים לזה ברצינות. יש תלמידי חכמים לא מעטים ששותפים לפעילות, לדבריהם, וזה מספיק גם אם אין חותמת של "גדול דור" בהגדרה. "לא עשינו שום פעילות חתרנית", אומר הורוביץ, "אז מה טעון אישור של רב?"
ובכל זאת, בשביל חותמת ההכשר הם מצהירים שיש גם רבנים מוכרים שהסכימו עמם על חלק מהפעילות, כמו הרב יצחק וינברג, האדמו"ר מטאלנא, שזוכה להכרה אך נחשב בעצמו לעוף מוזר מעט בנוף החרדי. "באווירה הציבורית הנוכחית, רבנים לא יכולים להגיד את כל מה שהם חושבים", טוען הורוביץ. "אתה רוצה רשימה של רבנים שסבורים כמונו? יש לי. אבל הם לא ייצאו לאור עד שתהיה מסה קריטית שתאפשר לכולם יחד להפסיק לחשוש. אנו פועלים ליצירת המסה הזו".
אבל השיטה החרדית עובדת. הצביון נשמר. הגישה שלכם תביא לרוחב תורני ולהוויה דתית מעמיקה יותר, אבל אולי היא תבוא על חשבון השמרנות הטבעית. אתם לא חוששים?
הורוביץ: "אני מציע, בואו נלמד את התורה לעומק, יש לי אמון באמת. גם במבחן התוצאה, בן אדם עוזב חברה כי מכבידות עליו בעיות שכבר לא מאפשרות להישאר בחברת האם שלו. הבעיות הללו יוקלו בהרבה, כי לתורה יש תשובות. אם אתה צריך כותרת, אז הנה: הגישה שלנו תוביל לכך שפחות אנשים ייצאו בשאלה".
רוזנבלום: "גם לסגירות יש מחירים, בדיוק כמו לפתיחות. אני פוגשת נשים שהיו חרדיות בעברן והן אומרות בכאב שאם בזמנן הייתה אפשרות להיות אישה חרדית וגם עורכת דין, הן לא היו עוזבות את החברה החרדית. הפתיחות הזו מאפשרת לחיות חיים דתיים מלאים".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם