הרב ישראל אריאל: "בכי בט' באב מיותר"

הרב ישראל אריאל, ראש מכון המקדש, יודע מה יעשה כשיקבל את השליטה בהר הבית. בינתיים הוא כועס על הממשלה וזועם על הערבים, אבל מתווכח בעיקר עם חבריו הרבנים שמבחינתו מנציחים את החורבן. ויש לו נשק מקורי מול האיום האיראני

הפריט הראשון שבו נתקל המבקר באולם התצוגה של 'מכון המקדש' הוא תצלום אוויר גדול של העיר העתיקה. במרכזו נראה מתחם הר הבית, כולל מסגד אל־אקצה וכיפת הסלע המוזהבת. דווקא כאן, במקום שמסמל את הכמיהה להקמת הבית השלישי, לא ניצבת תמונת הפוטושופ המפורסמת המציבה את המקדש היהודי במקומה של כיפת הסלע.

עוד כותרות ב-nrg:
- סוף סוף: החרדים בכנסת עובדים למען החרדים העובדים
- ריבלין מפייס את הקונסרבטיבים: אין לשלול יהדות של איש
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

אני שואל את הרב ישראל אריאל, העומד בראש המכון מזה 32 שנה, אם יש כאן סוג של אמירה. אולי ניסיון להכניס את המבקר הממוצע להלם, שיראה מה קורה על הר הבית במקום מה שאמור להיות בו. "לא, ממש לא", הוא עונה, "הצילום הזה נועד פשוט לצורכי התמצאות. אנחנו מראים למבקרים איפה הם נמצאים ומה נמצא ברדיוס הקרוב. זה הכול".

''נודיע למופתי שהוא חייב לפנות את המקום בהוראת רה''מ. ניתן לו שעה, שעתיים. שיפנה מה שהוא רוצה. את השטיחים, הציוד. הוא יכול לנסוע למכה, אני מספק לו רכבים''. הרב אריאל צילום: יונתן זינדל/פלאש 90

האנקדוטה הזו מסמלת את דמותו המרתקת ורבת־הסתירות של הרב אריאל. מצד אחד מדובר באיש מציאותי ותכליתי מאוד, שעוסק בתוכניות אדריכליות מסובכות ומעורה בפרטים הכי קטנים של משקלים, מידות ודרכי שינוע ליום פקודה. מצד שני הוא לא נזקק ליותר מעשר שניות כדי לעבור לעולם שנשמע אגדי ודמיוני לחלוטין, חזון אחרית ימים פנטסטי, שמפיו נשמע כאילו מדובר בהמשך טבעי לגמרי של המציאות.

הערבים יוכלו להצטרף

קשה לפטור את האיש הדור הפנים ונעים ההליכות הזה, בן ה־75, כעוד אחד מהסהרוריים ובעלי החזיונות המשיחיים שירושלים ראתה לאורך הדורות. יש לו משנה סדורה המגובה במכון מחקר משוכלל, עשרות ספרים שראו אור, וכמובן כל הכלים הנדרשים כדי לבצע את משימתו כאן ועכשיו. מאידך גיסא, התוכניות המפורטות שלו ליום שבו ייקרא לדגל ויכין את המזבח לקורבן התמיד הראשון, עשויות לגרום כאב ראש לא קטן ללא מעט אנשים, בדגש על דרג מקבלי ההחלטות במדינת ישראל.

אני מבקש מהרב אריאל לתאר לי את הרגעים הראשונים שיבואו אחרי שיחת הטלפון המפתיעה, זו שבה יקבל מראש הממשלה את הסמכות לעשות בהר הבית כרצונו. אי אפשר להחמיץ את הניצוץ בעיניו ואת החיוך שעולה על שפתיו. ניכר שהוא מתכנן את היום הזה כבר עשרות שנים.

"אני לוקח את המפתחות ופותח את השערים. צריך שתהיה לי איזו חטיבת צנחנים שתפקח על הסדר הציבורי. נודיע למופתי שהוא חייב לפנות את המקום בהוראת ראש הממשלה. ניתן לו שעה, שעתיים. שיפנה מה שהוא רוצה. את השטיחים, הציוד. הוא יכול לנסוע למכה, אני מספק לו רכבים. אני קורא מיד לכוהנים – יש לנו ארבעים כוהנים, כולל רבנים שקנו בגדי כהונה ומוכנים לרגע הזה – ואומר להם שבעוד כמה שעות אנחנו מקריבים קורבן תמיד.

"השאלה היא באיזו שעה ביום בדיוק יודיעו לי. אני לוקח פלוגה או שתיים מהצנחנים שייקחו את המנורה, השולחן והמזבח מהמכון, ובמקביל כבר מזמין את הקורבנות – יש לנו בעלי עדרים ביהודה ושומרון שמגדלים כבשים שלא יהיו בעלי מום. עם טומאת מתים אין בעיה, כי כתוב ש'טומאה הותרה בציבור', כלומר שאם כולם טמאים אפשר להתחיל את העבודה, כמו שהיה בתחילת בית שני.

''אפשר להתחיל להקריב גם בלי פרה אדומה''. מסגד אל אקצא צילום: איי.אף.פי

"נשלח את האנשים למקווה לטהר טומאות אחרות, הם יחזרו מהמקווה ונקריב. בעשר בבוקר יהיה הטקס. נזמין את הרבנים הראשיים, את מועצת גדולי התורה ומועצת חכמי התורה, ואת הרב אבינר בתור כוהן. בשעה עשר מתחילים. מי שלא בא, בעיה שלו".

חסר לי בלו"ז הדחוס הזה הפרק שעוסק בבניית בית המקדש.
"ראשית, לא צריך מקדש בשביל להקריב קורבנות. מספיקה חצר. יש מקדש לכתחילה, ויש הלכות לשעת חירום. ברגע שנקבל מיליארד שקל – עדיף שלושה מיליארד, אבל נתחיל עם מיליארד – נבנה מקדש לתפארת ונזיז הצדה את כיפת הסלע. יש אפילו כמה רבנים שאומרים שאפשר להשאיר את המבנים האלה ולהשתמש בהם כחלק מבניין בית המקדש. אני אישית לא חושב ככה, זה לא ראוי בעיניי. תוך חודש הבניין מפורק, ויש לנו תוכניות מסודרות של ארכיטקט לבניית המקדש לפרטיו עם האביזרים של היום.

"יהיה מי שיגיד שצריך להוציא מכרז, אבל זה כבר יכול לקחת שנה־שנתיים ואני לא יודע אם מותר לנו להתעכב כל כך הרבה. אחר כך יהיה אפשר להוסיף לבניין עיטורים, כמו שמשפצים כל בית. תוך שנה המקדש יהיה בנוי. אפשר גם להביא סינים לצורך הבנייה, אם כי אני מאמין שיהיו מספיק יהודים. ואני אפתיע אותך: ברגע שנחליט לבנות את הבית גם הערבים יגידו 'תפאדל, רק תיתנו משכורת ואנחנו באים לעבוד'. נקבל אותם באהדה".

אם אין בעיה עם טומאה, מדוע אתם מנסים לגדל פרה אדומה כפי שפורסם לאחרונה, שתפקידה לטהר אנשים?
"אפשר להתחיל להקריב גם בלי פרה אדומה, אבל כאמור זה במסגרת תקנות לשעת חירום. אנחנו רוצים מקדש לכתחילה. כך או כך, ייקח לפחות שלוש שנים עד שנוכל להשתמש בה".

בזכות השב"כ

הרב ישראל אריאל נולד בירושלים ב־1939. לאחר לימודיו בישיבת ההסדר 'כרם ביבנה' וב'מרכז הרב', התגייס לנח"ל המוצנח. במסגרת שירות מילואים בחטיבת הצנחנים היה בין החיילים הראשונים שהגיעו להר הבית במלחמת ששת הימים. הפקודה שניתנה לו הייתה לשמור על הפתח המערבי לכיפת הסלע. מהעמדה הזו, של מי שאמור לשמור על המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, הוא לא השתחרר עד היום, כמעט יובל שנים. עם הקמת העיר ימית בסיני מונה הרב אריאל לרבה של העיר. לאחר הנסיגה מסיני עבר לרובע היהודי בירושלים. שנה לאחר מכן הקים את מכון המקדש, ואותו הוא מנהל ביד רמה עד היום.

את הקרדיט להקמת המכון הוא זוקף לזכות המשטרה והשב"כ: "התחלנו למעשה את המכון במגרש הרוסים. קבוצת תלמידים מישיבת 'ניר' בקריית־ארבע ביקשה ממני לנדב את ביתי ללימוד בנושא הר הבית. ישבו כאן בסלון כשלושים בחורים. הם הגיעו מקריית־ארבע, אז היו להם רובי עוזי. תוך כדי שאני מכין להם תה ומארח אותם, אני שומע צעדים מהמדרגות שמחוץ לבית.

"בתוך דקה הקיפו אותנו עשרה אנשי שב"כ באקדחים שלופים וצעקו לכולם להניח את העוזי. מכל סרטי הפעולה שראיתי, זה היה הכי יפה. עצרו אותנו ושהינו במגרש הרוסים 11 יום, ורק בערב פסח השופט שחרר אותנו מחוסר ראיות. התקופה הייתה מעט לפני חשיפת המחתרת היהודית, וכנראה היו פיסות מידע שמישהו חיבר לא נכון. במעצר החלטנו להקים את מכון המקדש, ואני מודה על כך למשטרה ולשב"כ".

''צריך לשנות אות אחת - במקום לבכות, לבנות. אין שום מצווה בתורה לבכות''. תפילות ט' באב בכותל צילום: פלאש 90

כמי שקרוב כל כך לעניין המקדש, מה תחושתך בכל שנה כשמתקרב תשעה באב?
"הבכי בתשעה באב מיותר. צריך לשנות אות אחת - במקום לבכות, לבנות. אין שום מצווה בתורה לבכות. בוכים על מת, ובית המקדש לא מת. זה לא יארצייט. הרבנות הראשית הייתה צריכה לקצר את הקינות ולהקדיש את היום הזה ללימוד הלכות המקדש והקורבנות. מי שבא היום לכותל בליל תשעה באב רואה רבבות אנשים, פרוז'קטורים מאירים, שמחה. ממש שמחת הגאולה. אבל אין גאולה בלי מקדש.

"במקום להתאסף בתשעה באב בבתי הכנסת ולצום, הרבנות צריכה לומר לציבור להביא סנדוויצ'ים, לעלות לירושלים ולהתחיל לבנות את המקדש. חלק ילכו למחצבה, חלק יביאו קרשים ועצים, נחלק את העבודה. במקרה כזה ודאי שיתבטל הצום, אבל בתנאי שנבנה. גם אם ממשלת ישראל רק תפתח את שערי הר הבית ותניח אבן פינה, כבר אז הרבנות תוכל כגוף ציבורי לבטל את הצום".

באיזה יום אתה מתחבר יותר לחורבן, בתשעה באב או ביום ירושלים, שבו הוחמצה ההזדמנות להשתלט על ההר?
"אצלנו יש כל השנה חורבן ובניין. כשממשלת ישראל נותנת ברמדאן למאות אלפי ערבים לחלל את קדושת ההר, יש יותר חורבן מזה? כשבתשעה באב הערבים חוגגים והיהודים נזרקים, זה חורבן שלא צריך את תשעה באב כדי לחוש בו".

אוונגליסטים וחרד"לים

כצפוי, הערבים והממשלה הם שותפים עיקריים לחורבן בעיניו של הרב אריאל. אבל נדמה שעיקר הכעס שלו מופנה דווקא פנימה, לעולם הרבנות הדתי־לאומי. עניין העלייה להר הבית וכמובן בניית המקדש הוא אחד הנושאים הנפיצים והמקטבים בציונות הדתית. משני צדי המתרס עומדים רבנים חשובים בעלי השפעה, והם הולכים ומתחפרים בעמדותיהם.

אחד הרבנים שעומדים בראש מחנה המתנגדים לעלייה להר הבית הוא הרב שלמה אבינר מבית־אל, והרב אריאל מזכיר אותו תכופות בשיחתנו, כמו לעיל בתיאור הדקות הראשונות של חידוש העבודה בהר הבית. עם זאת, הרב אריאל מדגיש שוב ושוב כי לא מדובר במחלוקת אישית עם הרב אבינר, ותובע כי בכל מקום שבו נזכיר את שמו נוסיף את הביטוי 'שליט"א' וכן שנבהיר כי מדובר ברבנים נוספים אחרים.

"כשהרבנות הראשית ורבנים שונים - חרדים ודתיים־לאומיים – כולם תוקפים את המקדש, זה חורבן יומיומי. מה הם לא אומרים על המקדש? שהוא ירד משמיים, שהמשיח יבנה אותו, שאסור לעלות להר. עולם הרבנות הולך עם הפוליטיקאים כדי למסור את ההר לאויבי ישראל. מי שאומר שהמקדש ירד משמיים, ואפילו הוא רב חשוב, חולק על הרמב"ם ועל משה רבנו. 'לא בשמים היא'. אחרי שה' נתן את התורה, אנחנו צריכים לעשות הכול בידיים.

''מיליוני מצוות איבדנו, אולי מיליארדים. אם יש רב שחולק על משה רבנו זה לא רק חורבן המקדש אלא חורבן התורה''. הרב שלמה אבינר צילום: פלאש 90

"כמו שעושים סוכה ולא מחכים שהיא תרד מהשמיים. מי שאומר את זה מסתמך על אגדה, וידוע שלא יבוא דבר אגדה ויסתור את דבר ה'. בתורה כתוב 248 פעמים השורש 'עש"ה' בקשר למקדש, והם אומרים לא לעשות כלום. כשאני שומע את זה כל יום, פעם בשם רב כזה ופעם בשם רב אחר, זה חורבן הבית. לא צריך לחכות לתשעה באב. כל יום אני בוכה, איך רבנים מחריבים את הבית בפיהם".

הרב אבינר ושותפיו לדעה מחריבים את בית המקדש בפיהם כל יום?
"זה לא אני אומר, זה הרמב"ם אומר, משה רבנו אומר. יובל שנים חלף שבו בכל יום היינו צריכים לקיים מצוות התלויות במקדש. מיליוני מצוות איבדנו, אולי מיליארדים. אם יש רב שחולק על משה רבנו זה לא רק חורבן המקדש אלא חורבן התורה. יש פה מלחמה על יסודות היהדות".

'מכון המקדש' ברובע היהודי בירושלים הומה אדם. קבוצות נכנסות בזו אחר זו, כשהחלק הפופולרי ביותר הוא חנות המזכרות העמוסה לעייפה במשחקים, פאזלים ושאר חפצי יודאיקה, לא כולם קשורים למקדש. לפחות מעיניו של אורח לרגע, תמהיל המבקרים ברור למדי: נוצרים אוונגליסטים וחרדים־לאומיים. אני שואל את הרב אריאל אם הוא לא חש לפעמים ייאוש על כך שלא הצליח להפוך את הכמיהה לבניית המקדש לתנועת המונים, ולחבר אליה את כל חלקי העם.

"אין סיבה להתייאש", הוא משיב. "העולם הדתי הולך ופורח, וגם עניין המקדש. כשהתחלנו, הנושא היה במדבר רוחני. לא היה בתודעה בכלל. היום, בכל בית ספר ובכל גן בעולם הדתי והחרדי יש מהפך. ב'חדר' של חסידות ערלוי בבני ברק לומדים על המקדש דרך ספרים שלנו. בגן ילדים בחברון הייתה 'שנת לימוד המקדש', ובסוף השנה ילדים התחפשו לכוהנים והסבירו על סדר העבודה. אני מרצה על המקדש בכל רחבי הארץ. עוברים אצלנו 100 אלף בני נוער, וכ־70 אלף מבוגרים בשנה. ילדים היום יודעים על המקדש יותר מאשר רבנים גדולים לפני חמישים שנה".

השאלה היא אם זה לא נשאר אצלם אכן ברמה של ילדים, של סיפור אגדה. כמה מתוך המאה אלף הללו ייענו לקריאתך לפרק את מזבח האבנים במכון ולהקימו מחדש בחצר הר הבית?
"הרבה פעמים אני מסיים הרצאה ואנשים דופקים על השולחן ושואלים אותי 'אז למה לא בונים מקדש?' אז נכון שזה לא נתפס אצלם בדיוק כמו לדפוק מסמר בסוכה. נושא המקדש הוא כל כך רחב, ולצערנו מאלף סיבות הראש עסוק בדברים אחרים. יש פיצוץ מידע וצריך לוותר על משהו, אז הדבר הראשון שמוותרים עליו זה המקדש. ועדיין, יחסית למידע שהיה בציבור לפני שלושים שנה, יש עלייה במודעות מכל הבחינות".

הצנחנים של היום

יהודה גליק, מראשי הפעילים למען עלייה להר הבית ומי שניצל לפני כשנה מהתנקשות על רקע פעילותו, היה מנכ"ל מכון המקדש במשך כחמש שנים. בשיחה איתו הוא מודה כי פרש עקב מחלוקת עם הרב אריאל, שאותו הוא ממשיך לכנות 'מורי ורבי' וטוען שמגיע לו פרס ישראל על עבודתו לקידום נושא המקדש.

"הרב אריאל לא טועה כמובן במטרה הסופית שלו, אבל הוא מנסה לעשות קפיצת מדרגה", אומר גליק. "העם כל כך מנותק מהר הבית, שבעיניי הרבה יותר ריאלי לחבר אותו להר לפני שמדברים על בניית מקדש. הרב אריאל פועל בבחינת 'ייקוב הדין את ההר', ושהעם כבר ימצא אותו. בשלב מסוים חשתי רוויה מהעיסוק במקדש, ולכן פרשתי מהמכון כדי לגשר בין התפיסה הזו של הרב אריאל לעם".

דבריו של גליק מצטרפים לדעות אחרות של אנשים הנמצאים במעגל העיסוק בנושאי הר הבית והמקדש, שלדבריהם הנוקשות האידיאולוגית וחסרת הפשרות של הרב אריאל מונעת ממנו ומהמכון שבראשו הוא עומד להפוך לקונצנזוס ולקנות תמיכה בלבותיהם של אנשים רבים יותר.

''העם כל כך מנותק מהר הבית. יותר ריאלי לחבר אותו להר לפני שמדברים על בניית מקדש''. יהודה גליק צילום: מרים צחי

הרב אריאל לא מתרגש מהניתוח הזה: "אנחנו לא בעלי הבית על התורה, אנחנו עבדים. אנחנו לא יכולים לוותר בשום תחום, ולא יכולים לעגל פינות. לגבי המקדש והר הבית - בכל דבר שעושים, גם אם מדובר במפעל לגרביים, חייבים להציב מטרה. לקבוע יעד. יש הדרגה, אבל בלי להציב יעד זה לא יעבוד.

"הסמן הזה גם עוזר לאדם להתגבר על השלבים שבאמצע. מי שנשאר רק עם הר הבית, מכניס אותנו למציאות מעוותת של מדינה שמסרה את המפתחות של לב המדינה לאויב. אנשים לא רואים איך זה פתיר ומתייאשים. כשאתה יודע שהיעד הוא מקדש אתה מבין שיש שלבים, ושמי שהביא אותנו להר הבית יביא אותנו גם לבית המקדש".

לדעתך, להתמקד בהר הבית זו טעות?
"מי שעולה להר הבית היום הוא הצנחן של לפני יובל שנים. הם היו והלכו. אפילו ילד בן עשר שעולה, צריך לתת לו כנפי צניחה".

יש טעם בעלייה ללא בנייה?
"יש רבנים שאומרים שמי שעולה להר הבית לא מקיים שום מצווה. הרבנים האלה מטעים את הציבור. יש מצוות מפורשות בהר הבית גם כשאין מקדש, למשל 'לשכנו תדרשו ובאת שמה'. ישנו איום מצד איראן? יש מצווה לעלות להר הבית, לקחת את חצוצרות הכסף ממכון המקדש ולתקוע".

בשנת 2005 הקים הרב אריאל את 'הסנהדרין החדשה'. בהתחלה היה נדמה שמדובר ביוזמה שסוחפת אחריה גם רבנים מוכרים ומשפיעים כמו הרב עדין שטיינזלץ, אך במהרה הפך הגוף לאזוטרי ושולי. הרב שטיינזלץ פרש אחרי שנה.

אנשים שמעריכים את הרב אומרים שהיוזמה הזו הפכה ל'משחק בנדמה לי'. הסנהדרין היא כישלון בעיניך?
"אנחנו לא קבלני הצלחות, אנחנו קבלנים של מה שכתוב בתורה. אם הצלחת במאה אחוז, הכי טוב. הצלחת בחמישים אחוז - זה מה שיש. כל דבר גדול מתחיל בצעד ראשון. בנושא הסנהדרין המכשול העיקרי היה כסף, שכידוע יענה את הכול.

"לא יכולנו לקחת רבני ערים או דיינים כי הם היו מאבדים את המשכורת. הרב שטיינזלץ פרש כי איימו עליו שיעצרו לו תרומה של מיליון דולר. אתה תראה שברגע שנחלק משכורות יעמדו פה בתור רבנים להצטרף. ועדיין, למרות שאין לנו שיניים, בגוף הזה יש רבנים תלמידי חכמים והצלחנו לעשות כמה דברים".

בוא נשים את הדברים על השולחן. החרדים והחילונים בוודאי לא סופרים את הגוף הזה, ורוב מוחלט של הציבור הדתי־לאומי מתייחס אליו כאל גוף שולי, אם להשתמש במילה עדינה.
"כל מצווה מתחילה במקדש עלוב בין ההריסות. אני יודע שהסנהדרין של היום היא לא דבר אידיאלי. צריך שיהיו שם החכמים הכי גדולים, אנשים ששואפים לאמת ולצדק ושישליטו את הצדק במדינה. זה לא המצב כיום, ועדיין אינני פטור מלקיים את מצוות הקמת הסנהדרין. אנחנו לא יכולים לוותר".

אבל הרב קצת כן מוותר לעצמו. אחרת היית קם כל בוקר ומנסה לבנות בפועל את בית המקדש.
"אתה צודק שבכל יום היה צריך ללכת עם גרזן, לפרוץ את שער הר הבית ולהיכנס. אני כבר נכנסתי פעם עם מקלע גדודי, ונתנו לי לשמור על כיפת הסלע. עמדתי שם וחיכיתי שתיכנס משאית של הרבנות הראשית ותתחיל לפרוק ארגזים. באחד מזבח, באחד ארון, באחד שולחן לחם הפנים. זה לא קרה כי אף אחד לא הכין את עצמו. אני חוזר כל יום לרגע ההוא שבו עמדתי שם, חיכיתי לרבנים ולכלים, ואף אחד לא בא. אני עושה היום הכול כדי שכשזה יקרה שוב וחייל ייכנס שוב להר הבית, אף אחד לא יוכל לשאול 'איפה המנורה?' הנה היא, מוכנה".