במדינת תל אביב זונחים את תשעה באב
ט' באב נזנח מעט כי במרכזו של הצום עומד זיכרון מקדש שנשרף. ומי מבקש לעלות אל מזבח אבן ובידיו קרבן? זו החמצה, כי ליל ט' באב הוא לילה של פקיחת עיניים אל החשיכה, לילה של מפגש עם רכיב יסודי בזהות שלנו: הגירוש, הפליטות והאחרות
נחנו חיים בתוך חברה, כולה קרעים, שמיכת טלאים היוצרת אשלייה ישראלית ויציבה ומתחתיה נאספים יהודים מעט מבוהלים. אנו מכסים את ילדינו בשמיכות, מכבים את האור, מחממים את המים בתוך בתינו השקטים ולא מודים בינינו לבינותינו כי אנחנו פליטים. כי בגנום, בתודעה שלנו יש שנות נדודים וחרדה, ימי תלישות.עוד כותרות ב-nrg:
- פרויקט מיוחד: יריב אופנהיימר מבקש "הפסיקו לשנוא אותי"
- מהפך חרדי? "הגיעה העת להפסיק להיות ציבור שרק חרד"
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ליל ט' באב הוא לילה של מפגש עם זיכרונות רחוקים אלו. זה לילה שנזנח מעט במדינת תל אביב כי במרכזו של הצום עומד זיכרון מקדש שנשרף. ומי בינותינו מבקש לעלות אל מזבח אבן ובידיו קרבן? זו בעיני החמצה כי ליל ט' באב הוא קודם כל לילה של פקיחת עיניים אל החשיכה. ירידה אל מרתפי הזיכרון שלנו שבהם מקונן ירמיהו 'איכה ישבה בדד', לילה של מפגש עם רכיב יסודי בזהות שלנו. עם הגירוש, הפליטות והאחרות שלנו כעם.
''טוב שיש לנו לילה אחד לבכות. לילה אחד לתת לזיכרון היהודי להדהד בנו''. קוראים את מגילת איכה בהרודיון
צילום: מירי צחי
יכול אדם לגרש את הזיכרונות כחלומות רעים מעל פניו, ואולי מותר לאדם ולעם להיוולד מחדש מן הים. אבל הזיכרונות חיים בינינו ולא יכול אדם, ישראלי, להלך ברחובות ירושלים בלא להבין שיסודותיה של העיר נעוצים בתהום. שצעקות המתפלמסים, מריבות הנחלקים מונעות מדלק של חורבן.
מידי שנה כשאני קורא את מגילת איכה אל מול האבנים השבורות בעיר דוד, אני מרגיש כי טוב שיש לנו לילה אחד לבכות. לילה אחד לתת לזיכרון היהודי להדהד בנו. זה לילה להדליק את האור בחדרי השינה, לתת לזיכרונות הרעים פנים ומילים. ובעיקר זה לילה שבו הכאב הופך לתרופה. שהרי נביא החורבן ירמיהו אמר: "מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל" (ירמיהו לא).
אולי כשנבין שאנחנו עם שרידי חרב, אולי כשנדע להקדיש תשומת לב לשורשים, לתהומות ולזיכרונות, נוכל קצת יותר לדעת להירגע. לשאת פנים זה אל זה. להבין שהחשיבה הקטסטרופלית המאפיינת את השיח שלנו נולדת גם מזיכרונות חורבן, וכי בחורבן עצמו, במפגש עם הקיום המהבהב, נמצא מפתח למפגש מחודש.
בנבואת הנחמה של ירמיהו נאמר: "הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי ארץ בם עור ופסח הרה וילדת יחדו קהל גדול ישובו הנה בבכי יבאו ובתחנונים אובילם אוליכם אל נחלי מים בדרך ישר לא יכשלו בה". איננו שבים לארצנו במארש ניצחון, בתוכנו עיוור ופיסח, בתוכנו הרה ויולדת, צעדינו טבולים בזיכרונות, בבכי חזרו לכאן. אבל מעיין הדמעות מובילנו אל ארץ נחלי מים. דרך ישרה שבה ננסה לא להיכשל מחדש.
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם