כשר או לא: למה זה משנה מה אנחנו אוכלים?
התורה מבקשת שנשים לב במאכלינו כדי להפוך את יצר האכילה לרצון, ואחרי בדיקה ושיקול דעת הופך האדם ממי שיצרו משתלט עליו לאדם השולט ביצרו. מערכת המצוות לא מבטלת מהאדם אף אחד מיצריו אלא בונה אותם להיות רצונות בריאים ונשלטים
ספר דברים נקרא בשם 'משנה תורה' משום שהתורה חוזרת על כמה מצוות, שעליהן כבר ייחדה את הדיבור בספרים הקודמים. הרמב"ן קורא למצוות הללו "מצוות מבוארות". עם סוג המצוות המבוארות נמנות גם אותן המצוות הכתובות בפרשה זו, שעניינן האיסורים הנוגעים לאכילת בהמה חיה ועוף. אלו בעלי חיים מותרים באכילה ואלו אסורים. ובין המותרים כיצד יהיו מותרים.עוד כותרות ב-nrg:
- חודש לפני: טרם אושרו תקנות למנהג הכפרות
- 'מרד ברבנות': העיתונות החרדית נגד יוזמת הגיור
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בעניין זה של כשרות המאכלים כבר אמרו בעלי המוסר שכאשר התורה מתריעה "ונטמתם בם" – כוונתה לאוטם הלב. נפש היהודי נאטמת מהטוב על ידי אכילת מאכל האסור לו, כך שלא יוכל לקבל את שפע הרוחניות שהעולם מזמן לו.
''אחרי בדיקה ושיקול דעת הופך האדם ממי שיצרו משתלט עליו לאדם השולט ביצרו''.
צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק
בביאור הדבר נמצא כי היהדות - בניגוד לרוב הדתות התופסות את ההתנזרות כמעלה וביטול היצר כתכלית - אינה דורשת את עקירת היצר אלא דבר מורכב יותר, שהאדם דווקא יישאר עם יצרו אך ישלוט בו ולא שיצרו ישתלט עליו. היהדות שמה את הרצון במקום היצר.
"יצר" הוא גורם המביא את המעשה מגופו של האדם, מחלקו הפיזי, הגשמי. לעומת זאת "רצון" זו פנימיותו של האדם הבאה מנשמתו. התורה דורשת מן האדם להעלות בכל אישיותו את היצר למדרגה של רצון, וכדי להביאנו להשגה זו עלינו להתחיל לפתח דבר זה כבר בגיל רך וזאת הסיבה שהתורה מטילה עלינו מנעורינו איסורים רבים דווקא בעניינים הקשורים ביצר, המתעורר לפני כל יצרים אחרים, כלומר, יצר האכילה והשתייה.
היצר דורש במפגיע לחטוף ולאכול, ואילו התורה אוסרת לגשת לאכול מבלי לבדוק קודם את המזון שלפניך. אם בכלל מותר הוא לאכילה. מגבילה ומבדילה בין מאכלים האסורים לעולם למאכלים שמותרים בדרך כלל, אבל אסורים ברגע זה משום ששעה קלה לפני כן נאכל בשר והנה מאכל זה מחלב וכדו'. לאחר כל זאת קודם לאכילה המתנה קלה של עצירה לברכה.
התורה מביאה אותנו לשימת לב במאכלינו כדי להפוך את יצר האכילה לרצון, ואחרי בדיקה ושיקול דעת הופך האדם ממי שיצרו משתלט עליו לאדם השולט ביצרו.
הרגל זה הנוגע למאכלים מקיף את כל מעגל חיי היהודי. אין הוא מתנזר מנשים כבדתות אחרות אלא אדרבה, ביהדות נשיאת אישה מצווה היא. גם בזה לא כל איש מותר לכל אישה ולא כל אישה מותרת לכל איש. ולאחר שמותרים הם עליהם לבוא בברית קידושין ונישואין. תהליך ההופך את היצר הבוער באדם לרצון, לפעולה רוחנית הבאה ומגדירה את האדם כאדם ולא כחיה הפועלת מיצר אינסטינקטיבי. אם נעבור על מערכת המצוות נגלה שאינה מבטלת מהאדם אף אחד מיצריו אלא בונה אותם להיות רצונות בריאים ונשלטים.
בפתיחת הפרשה נאמר "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה אשר תשמעו לעשות את מצוות ה' וכו' והקללה אם לא תשמעו וכו'". בפסוקים אלו נראה כי לא מובאות בהם הברכות והקללות. אולם זה הדבר עצמו הוא הברכה והקללה. אין ברכה גדולה לאדם מלהיות הוא שליט על יצרו על ידי "אשר תשמעו לעשות את מצוות" ואין קללה גדולה לאדם מ"אם לא תשמעו". רק אדם השליט על יצרו הוא בעל הבית וכמה נחות הוא להיות האדם נשלט על ידי יצריו כאחרון בעלי החיים.
ניקח מכאן את הכלל - תאכל במותר, בברכה ותהיה אדם!
הכותב הוא מרצה ופעיל במרכז משמעות רמת אביב
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם