לא תשחט: הכירו את גארי יורופסקי בגרסה הדתית
הטבעונות, שמזוהה עם החילוניות התל־אביבית, מגיעה גם אל הציבור הדתי. הפעילים מקווים לשכנע את המגזר שבמקום להפריד בין בשר לחלב, צריך לסלק את שניהם מהמטבח. למרות האכזבה מפוסקי ההלכה הם בטוחים שמתישהו כל המוצרים מן החי יוכרזו לא כשרים
"אם היה איזה מאכל שימלא מקום הבשר בהזנה, הייתה נחשבת טביחת בעלי החיים לאכול בשרם לדבר בלתי הגון כיוון שיכול האדם להניח בעלי חיים בחיותם, ולהספיק מזונו הראוי לו מדברים זולתם"
(הרב אברהם יצחק הכהן קוק, פירוש "עין איה" למסכת ברכות, דף ס"ה)
עוד כותרות ב-nrg:
- סליחות: כן, עדיף לקרוא טקסטים לא מובנים
- יונתן רזאל: זמר חילוני שמחובר לתורה זה היסטרי, גאולתי
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כשארז לב־ארי סיים לשיר, הוא המתין שמחיאות הכפיים ישככו ואז סיפר לקהל כיצד הפך לצמחוני: להחלטה על שינוי התזונה שלו הוא הגיע לפני שלוש שנים, בעקבות בנו חובב החיות, שהפסיק לאכול בשר בגיל 6. כשהמשיך וסיפר שלפני חודשים אחדים עבר לתזונה טבעונית לגמרי, מחיאות הכפיים הנלהבות חזרו.
ההופעה של לב־ארי, שהתקיימה בראש חודש אלול האחרון ב"צוללת הצהובה" בירושלים, הייתה חלק מאירוע לא שגרתי שבמרכזו חשבון נפש נוקב סביב שאלת צריכת המזון מן החי. "אני אישית לא צמחוני", מודה ישעי צביאל, ממארגני הערב. "בעיניי, מותר לאכול בשר, אבל צריך להפחית מאוד את הכמות. באף תקופה בהיסטוריה בני האדם לא אכלו כל יום ארוחה בשרית. המשק המתועש הפך את בעלי החיים למכונות לייצור כסף, וצריך להיות רגישים לכך. הבעיה היום היא שאנחנו מנותקים מהמזון שלנו. הגיע הזמן שאנשים יידעו שהשניצל שלהם לא גדל בצלופנים מרשרשים בסופרמרקט".
לנושא הצמחונות נחשף צביאל במסגרת תפקידו כמנהל הפרויקט "עולמקום", שמבקש להביא קול תורני לשיח הסביבתי־חברתי בישראל. "יש איזו תחושה שצמחונות או טבעונות היא דת אחרת, ולכן כביכול אי אפשר גם להשתייך אליה וגם להיות יהודי־דתי", הוא אומר. "הייתי רוצה שהציבור הדתי יתחיל להתמודד עם הסוגיה המודחקת הזו".
האם הטרנד הטבעוני הגיע באיחור גם למגזר הדתי? לכאורה היה מתבקש שאת המגמה יובילו שומרי המצוות, שכן היהדות היא המקור ליחס הרחום והחומל כלפי בעלי החיים. ובכל זאת, הטבעונות מזוהה בעיקר עם מעוזי החילוניות. למרות המודעות הגוברת להיבטים הקשים של תעשיית המזון מהחי - כמו הריגת מיליוני אפרוחים זכרים שאין בהם צורך, הפרדת עגלים רכים מאמהותיהם, וגידול בתנאים בלתי נסבלים – קולם של מנהיגי הציבור הדתי אינו נשמע במאבק למען זכויות בעלי החיים.
כל זה כמובן לא אומר שאין במגזר הדתי צמחונים וטבעונים, וממש כמו בציבור הכללי, גם הם נעים על ספקטרום רחב, ומנהלים ביניהם ויכוחים סוערים. האגף המתון יותר מסכים שקיימת בעיה, אבל סבור שאין צורך להוציא את המוצרים מן החי אל מחוץ לתחום: די בהפחתת הצריכה והגבלתה למשל לשבתות בלבד, כשבמקביל יש לפעול לצמצום סבלם של בעלי החיים הגדלים במְשקים. מנגד יש מי שטוענים שמדובר בעצימת עיניים, וכי חובה להימנע לחלוטין מצריכת כל מוצר מן החי, לא רק מסיבות מוסרית אלא גם מטעמים הלכתיים ממש.
כך למשל טוען אסא קיסר, שהרצאתו על מקורות הלכתיים והגותיים ביהדות שתומכים בטבעונות פתחה את הערב בצוללת הצהובה. קיסר (42), תושב פתח־תקווה ודור שלישי לצמחונים, נודד בשנה האחרונה בין אוניברסיטאות, מתנ"סים וכל במה אפשרית אחרת, ומרצה בלהט רב, בסגנון שמזכיר לפעמים מחזירים בתשובה. בסרטון "ההרצאה שכל יהודי חייב לראות" שהעלה ליוטיוב לפני חצי שנה, צפו כבר למעלה מ־80 אלף איש, מה שמסמן את קיסר כגרסה הדתית לגארי יורופסקי, מינוס האלימות והבוטות.
לפי קיסר - שנזהר מאוד לא להגיד דבר בשמו שלו, ומתבסס אך ורק על מקורות מקובלים - אכילת בשר ועוף היא בגדר "היתר מבוזה", בדומה להיתר לקנות עבדים ושפחות או לקחת אשת יפת תואר בעת מלחמה. "התורה עשתה הכול כדי לגרום לנו להבין זאת", הוא מסביר לי בשיחה על הבר לאחר שירד מהבמה. "אבל מעבר לכך, כיום יש איסור על קניית מוצרי מזון מן החי, שכן התעשייה כולה נגועה בצער בעלי חיים".
איך התגובות להרצאה שלך?
"טובות מאוד. בכל יום פונים אליי אנשים שהפסיקו לאכול בשר אחרי שצפו בה". באותו רגע ממש, כמו בהזמנה, ניגש אליו בחור ומספר לו בעיניים מעריצות על הרגע המדויק בהרצאה שגרם לו להתנזר סופית ממזון מן החי.
"אי אפשר כלל לצייר שאדון כל המעשים, המרחם על בריותיו, ברוך הוא, ישים חוק נצחי כזה בבריאתו הטובה מאוד, שאי אפשר יהיה למין האנושי להתקיים כי אם בעוכרו את רגש מוסרו על ידי שפך דם, יהיה גם דם בעלי חיים"
(הרב קוק, מאמר "חזון הצמחונות והשלום")
כשמשה נחמני קרא לראשונה בחייו את "חזון הצמחונות והשלום" מההתחלה ועד הסוף, הוא נדהם. רק בגיל 26, אחרי שנים של זלזול בצמחונים וניהול ויכוחים סוערים מהצד הקרניבורי, הוא גילה שהשקפת עולמו של הרב קוק בנושא הפוכה לחלוטין ממה שחשב תמיד. כמי שחונך במוסדות "מורשה" בירושלים הדוגלים בתורת הרב קוק, הגילוי הזה היה בעבורו לא פחות ממרעיש. "חינכו אותנו להתרחק מצמחונות, אמרו שזה מסוכן, וכמובן סיפרו לנו שהנאצים היו צמחונים", הוא אומר.
איך קרה שרק בשלב מאוחר יחסית, אחרי שנים בישיבה גבוהה ציונית, למדת מאמר כל כך מוכר של הרב קוק?
"אני יכול לחדש לך שרוב האנשים בישיבת מרכז הרב בכלל לא קראו אותו. השפה קצת קשה, וזה ארוך, ואנחנו הרי יודעים מה המסקנה - אז למה לקרוא את זה?"
לפי אותה מסקנה ידועה, שהיא הפרשנות המקובלת של חזון הצמחונות, אכילת בשר אינה אידיאלית אבל הכרחית כיום בשל מצבו המוסרי הירוד של האדם. במצב זה, יש ליצור חיץ ברור בין אדם לחיה, שכן יחס זהה לשתי הקבוצות עלול להוביל לאכזריות דווקא כלפי בני האדם. רק בעתיד, כשרמתו המוסרית של המין האנושי תעלה, הוא יימנע מאכילת בשר, הן מסיבה מוסרית והן מסיבה בריאותית.
אבל נחמני, כשהתעמק במאמר לפני שנתיים, קרא את הדברים אחרת לחלוטין: "הרב קוק ראה את הצמחונות כדבר מבורך, נצרך ומשובח", הוא מסביר. "הוא אומר בפירוש שיגיע דור שבו לא יהיה צורך בריאותי לאכול בשר, ואז ממילא הדבר יהיה אסור. היום מרבית הרופאים ואפילו ארגון התזונה האמריקני סבורים שתזונה צמחונית היא בריאה לאדם, כך שברור שהגענו לדור הזה".
נחמני, שנחשף בינתיים לעובדות ונתונים רבים על תעשיית המזון מהחי, הפך לטבעוני אדוק וכתב שורת מאמרים בנושא. במסגרת ארגון "אור האורות" שהקים, הוא הוציא לפני שבועות אחדים ספר בשם "חי רֹאי - הצמחונות והיחס לבעלי חיים במשנת הראי"ה קוק". הספר מאגד מתוך כתבי הראי"ה עשרות פסקאות שלדברי נחמני כמעט לא נידונו בעבר, וכינוסן בכרך אחד נועד לאפשר בחינה יסודית של יחס הרב קוק לצמחונות ולצער בעלי חיים.
"גיליתי שהרב עצמו היה צמחוני, וכך גם בנו הרב צבי יהודה. בשבתות היו אוכלים בשר כדי לא לפרוש מהציבור ומטעמי בריאות, אבל לפי הכתבים ברור שבימינו, כאשר מדובר בתעשייה שגורמת צער בעלי חיים כל כך גדול וכאשר מבחינה בריאותית יש תחליפים מספקים לבשר, הרב קוק היה מעודד צמחונות, או יותר נכון טבעונות".
אחרי עשר שנים בישיבה ברמת־גן, עבר לאחרונה נחמני עם אשתו ושני ילדיו לצפת, כחבר בגרעין תורני. "חצי מהגרעין כבר טבעונים, והחלום שלי הוא שנהיה הגרעין התורני הטבעוני הראשון בארץ".
בדרך כלל טבעונות נתפסת כנחלתם של חילונים־שמאלנים־יפי־נפש. מדוע הציבור הדתי נעדר ממנה כמעט לחלוטין?
"זו בעיה מאוד קשה וכואבת בעיניי. מי שמייצג כיום את התורה חוטא לאמת. היהדות האמיתית מלאת רחמים וחמלה על בעלי חיים, וזה הפוך לגמרי מאיך שהיום מייצגים את ההלכה. בקבוצת הפייסבוק 'טבעונים דתיים' יש כ־400 חברים, ומתוכם אף לא תלמיד ישיבה אחד. כשלמדתי בישיבת הסדר, הרגשתי שאני בחור הישיבה הטבעוני היחיד בעולם. מצד שני, מדובר בתופעה צומחת. רוב החברים בקבוצה הם צעירים שהפכו לטבעונים בשנה־שנתיים האחרונות".
נחמני מפריד בין צמחונות אידיאית - זו שרואה באכילת בשר כשלעצמה תאווה פגומה ונחותה, לבין צמחונות הלכתית - שלפיה הבעיה נעוצה בתעשייה הקיימת היום, תעשייה המיוסדת על צער בעלי חיים ועל כן פסולה. כל אחת מהסיבות הללו עומדת, בעיניו, בפני עצמה. לאחרונה הוא החל במסע בירור הלכתי סיזיפי ועקשני, שבמסגרתו פנה עד כה לעשרות רבנים ("כל הרבנים שהכרתי וכל רב חדש שאני שומע עליו"), בשאלה פשוטה: האם מותר מבחינה הלכתית לאכול כיום מזון מן החי? המטרה שלו היא לקבל מרב גדול ומשפיע פסק הלכה, או לפחות המלצה, להפסיק לצרוך מזון כזה.
"אני רוצה לשחרר את כל בעלי החיים בארץ, שלא תהיה בהם כל פגיעה. לפעמים בלילות קשה לי להירדם", מודה נחמני בכנות נוגעת ללב. "אני חושב כמה בעלי חיים סובלים ורוצים להשתחרר, כמה כלואים, ובשביל מה? כדי שתהיה לנו ארוחת בוקר קצת יותר טעימה? אין רווח שלא עשו על גבם של בעלי החיים".
אין מחלוקת על כך שתעשיית המזון מן החי כרוכה בסבל לבעלי החיים. בענף בשר העוף הורגים כ־6 מיליון אפרוחים פגומים או קטנים מדי שנה; השאר עוברים הליך גידול מואץ, ובגיל שישה שבועות בלבד, כשמשקלם 2 ק"ג לפחות, הם מובלים לשחיטה במשאיות צפופות. גם במדגרות ההטלה בישראל מושמדים מדי שנה, כבר ביום היוולדם, כ־4 מיליון אפרוחים זכרים. להטלת ביצים הם כמובן לא מועילים, ומצד שני הם גדלים לאט מכדי לשמש את תעשיית בשר העוף.
עד לפני שנים אחדות נזרקו האפרוחים בעודם בחיים לשקיות אשפה ונחנקו למוות. בעקבות לחץ ציבורי הוציא משרד החקלאות תקנות חדשות שלפיהן יש להמית את האפרוחים באמצעות גריסה, מה שאמור להבטיח את מותם בתוך שתי שניות בלבד. עם זאת, לעתים עוברות כמה שעות עד שהאפרוחים מועברים לגריסה, ובינתיים הם נמעכים באיטיות בארגזים. קורה גם שהמגרסה עמוסה מדי, והאפרוחים המושלכים אליה נפצעים וגוססים במשך זמן רב.
התרנגולות המטילות חיות בכלובי סוללה, המקצים לכל אחת מהן שטח של כ־450 סמ"ר (גודל של דף נייר A4). על פי התקנות, כלובי סוללה חדשים שייבנו יחויבו לספק כ־750 סמ"ר לתרנגולת. כך או כך, לאחר פחות משלוש שנים מסתיימים חייהן של התרנגולות: מיעוטן יובלו לשחיטה, רובן ייהרגו באמצעות זרם חשמלי.
גם ברפתות החלב עושים הכול כדי למקסם את התפוקה. הפרות מעוברות מדי שנה באמצעות הזרעה מלאכותית, כדי שימשיכו להפיק חלב. העגל מופרד מאמו מיד לאחר ההמלטה והיא לא מיניקה אותו. כמות החלב הנשאבת מפרה גדלה מאוד בעשורים האחרונים, והלחץ המופעל על העטינים גורם לדלקות חוזרות.
בגיל 5־6 שנים מסיימות הפרות החולבות את תפקידן ומועברות לשחיטה. הן מספקות רק חלק קטן מתצרוכת הבשר בישראל: כ־57 אחוזים מהבשר המשווק בארץ הוא בשר קפוא המיובא מדרום אמריקה, כשבמקביל מיובאים מדי שנה מאוסטרליה כ־120 אלף עגלים וכבשים. אלפים מהם מתים באניות הצפופות במהלך המסע. כפי שנחשף בתחקיר הקשה של כלבוטק על בית המטבחיים של "אדום אדום" בבית־שאן, הכנסת הבקר למשחטות נעשית פעמים רבות באמצעות מכות ושוקרים חשמליים.
שותפתו של נחמני במאמציו להרחיק את ציבור שומרי המצוות מתוצריה של התעשייה הזו, היא בת־ציון שלומי, נשואה ואם לשלושה המתגוררת בעפולה. זרע הטבעונות נטמן בה כבר לפני שנים רבות. "יש לי זיכרון מעומעם מגיל 3, מהכפרות שראיתי בשוק מחנה־יהודה", היא מספרת. "זה היה טראומטי. בגיל 13 הפכתי לצמחונית באופן רשמי, וכשנודע לי אחר כך שהחלב והביצים מיוצרים תוך גרימת סבל קשה, הפכתי לטבעונית. כל השקר הזה שאנחנו גדלים עליו, כאילו הפרה מסתובבת בנחת ברפת והתרנגולת בלול, פשוט לא נכון. היום עם כל מה שיש ברשת העיניים שלנו כבר פקוחות, והניצול הזה של יצורים מרגישים חייב להיפסק".
שלומי נהגה לכתוב על הנושא בעלוני שבת קטנים, וכך נוצר הקשר בינה לבין נחמני. "הוא שאל אותי אם אני רוצה לפעול ביחד כדי לטלטל את הציבור הדתי־לאומי ולשנות את התמונה העגומה של עצימת העיניים", היא מספרת. במקום פניות אקראיות, ניסחו השניים מכתב מפורט ובו כל המידע העובדתי, הבריאותי וההלכתי, והעבירו אותו בצורה מרוכזת לרבנים רבים, בבקשה לקבל פסק הלכה ברור והנחיה למגדלים ולציבור הצרכנים. התשובות ומכתבי ההמשך מתויקים אצל נחמני, ובינתיים הוא ושותפתו מדווחים על אכזבה קשה. "הרוב לא הגיבו למכתב", מספרת שלומי. "חוסר התגובה גם הוא תגובה: אני לא רוצה לראות, לשמוע ולדעת. זה כואב, כי ההנהגה הדתית הופכת לא רלוונטית לציבור. אבל היו גם כאלה שהגיבו יפה, בהקשבה ובאכפתיות".
מבין המגיבים ניתן למנות את הרב זאב וייטמן, רבה של תנובה, שכתב כי במפעלים שהוא מכיר לא עוברים על איסור צער בעלי חיים לפי הנורמות ההלכתיות. עם זאת הביע הרב וייטמן הערכה כלפי מי שמקפיד על תזונה טבעונית. "אין ספק שאכילת בעלי חיים ותוצרתם, בעיקר בעידן המזון המתועש, אינה גורמת לעידון נפש האדם, ולכן כל המקבל על עצמו שלא ליהנות מבעלי חיים ותוצרתם - קדוש ייאמר לו", כתב. "צריך למצוא את שביל הזהב בין הדאגה לרווחת בעלי החיים ומניעת סבלם, ובין הדאגה לאדם ולאספקת מזונו במידה מספקת ובמחיר סביר".
עוד תשובה התקבלה מהרב יעקב אריאל, רבה של רמת־גן, שקבע כי אין להתפרנס מצער בעלי חיים שאין לו הצדקה, וכי צריך לצמצם את צערם ככל האפשר. לצד זאת כתב הרב אריאל כי בריאותם של בני האדם ורווחתם חשובות יותר, וכי יש לזכור שתנאי רווחה מופלגים לבעלי החיים יגדילו את עלויות הביצים והחלב לכלל האוכלוסייה.
הרב יובל שרלו, מראשי רבני צהר, נתן גם הוא תשובה מורכבת: "הדברים בעיקרון היסודי שלהם, והאחריות שלנו למניעת התאכזרות - נכונים. לכשעצמי, אני לא מצליח להיות קיצוני כל כך (...) בשל העובדה שיש גם צד שני למטבע, החשיבות של הבשר כמקור הזנה לעולם, ועוד. על כן אני חושב שנכון יהיה ללכת בצעדים יותר מתונים. ככל שתחלחל בנו ההכרה כי מה שכתבתם נכון, כן יהיה צמצום הדרגתי מבורך בצריכת בשר, יחס הוגן יותר (וגם אפשרי כלכלית) כלפי בעלי חיים וכו'. צריך ללכת בצעדים יותר מדודים, לא במהפכות רדיקליות. מה שכתבתם מקדם את הצעדים האלו, ויישר כוח על כך".
היחיד שהביע הסכמה מלאה עם האמור במכתב, היה הרב שלום ארוש - מחזיר בתשובה מפורסם מחסידות ברסלב וראש מוסדות "חוט של חסד". הרב ארוש כתב לשניים שהוא מודע למציאות הקשה שהם מתארים, וכי הוא עצמו צמחוני כבר שנים, ולאחרונה אף עבר לטבעונות.
כל הרבנים שהשיבו לפנייתם של שלומי ונחמני, הדגישו שיש היתר לגרום צער לבעלי החיים כאשר הדבר נעשה למילוי צרכיו של האדם. "המיתוסים הללו, שלפיהם הבשר בריא לאדם וחייבים לצרוך שלושה מוצרי חלב ביום, מקודמים על ידי בעלי אינטרסים כלכליים", טוענת שלומי מנגד. "בעיניי זו קונספציה, חד־משמעית. אני יכולה להגיד על עצמי - עברתי שלושה הריונות, בלי מוצרים מן החי ובלי לקחת ברזל. ההמוגלובין שלי בסדר גמור, למרות שאני לא לוקחת תוספי מזון.
"אני מאמינה שהמזון הטבעי שלא עבר עיבוד, זה מה שאלוהים ברא בשבילנו וזה הכי בריא לנו. הוא נותן אנרגיה וכוחות וצלילות מחשבתית. כל דבר שגורם התמכרות, ברור שהוא לא הנאה בריאה, ושאנחנו צריכים להשתחרר מהתלות בו ולהשקיע הרבה במציאת אלטרנטיבה חיובית. המורה שלי לטבעונות, אשר לזר ז"ל, היה פותח את הבית שלו ומכין ארוחה טבעונית נפלאה כדי להראות לאנשים שהם יכולים להיות מרוצים ומאושרים בלי המזון מהחי. גם אני משתדלת לעשות זאת מדי פעם".
הגוף הרבני היחיד שהתייחס לנושא הטבעונות באופן רשמי הוא פורום רבני בית הלל. בחוברת שהוציא לפני שנה נאמר כי "אם הפגיעה בבעלי החיים נעשית על מנת לספק מזון בסיסי במחירים סבירים לבני אדם, או ליצירת מערכת כלכלית־חברתית שיש בה פרנסה ומחירים סבירים לכלל החברה – יש לה מקום, כל עוד הפגיעה בבעלי החיים היא מידתית. אם מטרת השימוש בבעלי חיים היא יצירת הנאות שהן בבחינת מותרות או רווחים כלכליים גדולים תוך פגיעה בלתי סבירה בבעלי החיים, הרי שהוא פסול. תעשיית המזון בימינו גורמת בחלק מהמקרים סבל קשה ובלתי סביר". בפן המעשי המליצו רבני בית הלל לצמצם את צריכת המוצרים מן החי, להעדיף מוצרים כדוגמת ביצי חופש, וכן להימנע לחלוטין ממותרות שייצורן כרוך בסבל רב לבעלי החיים, כגון כבד אווז ובשר עגלי חלב.
נחמני מדגיש כי על פי רוב הפוסקים, צער בעלי חיים הוא איסור דאורייתא לכל דבר, הנובע מהפסוקים "לא תחסום שור בדישו", "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו, עזוב תעזוב עמו", ועוד. גם רבות מהמצוות הקשורות לכשרות המזון מכוונות למניעת התאכזרות כלפי בעלי חיים - כמו האיסורים על אכילת אבר מן החי, אכילת דם, שחיטת בהמה ובנה באותו היום וכמובן הלכות השחיטה. "אנחנו מזלזלים בהלכות צער בעלי חיים אף שמדובר באיסור חמור יותר מהרבה איסורים שאנחנו מקפידים עליהם", אומר נחמני.
איך אתה מסביר את העובדה שרוב מוחץ של הרבנים כיום אינו רואה בעיה הלכתית בתעשיית המזון מן החי?
"קודם כול, הפוסקים היום נולדו לתוך המציאות של התעשייה, ולא עיכלו את השינוי העצום שהתחולל בין המצב שהיה בתקופת הרב קוק לבין המצב היום. אז הם מצאו קונצים הלכתיים כדי להתיר את הקיים. אין ראייה כוללנית־מערכתית שאומרת שהתעשייה הזו הפוכה לחלוטין ממה שהתורה הייתה רוצה. מבחינה הלכתית, כל ההיתר של צער בעלי חיים לטובת רווח כלכלי מבוסס על פסיקה של 'תרומת הדשן'. הוא כנראה היחיד מבין הראשונים שהתיר זאת, בעוד אחרים חלקו עליו".
מחבר "תרומת הדשן" - ר' ישראל איסרליין, מחשובי פוסקי אשכנז בשלהי תקופת הראשונים (המאה ה־15) - נדרש לשאלה האם מותר למרוט את נוצות האווז בעודו בחיים כדי לקבל קולמוסים באיכות טובה יותר, ופסק כי הדבר מותר: "לא נבראו כל הבריות (אלא) רק לשמש את האדם", כתב. לשיטתו, ההיתר תקף לא רק כשמדובר בצורכי קיומו ובריאותו של האדם, אלא גם להשגת רווחה כלכלית או שיפור איכות החיים.
יחד עם זאת, בסוף דבריו הוסיף הרב איסרליין כי מדובר בשורת הדין, ואילו "העולם נזהרים ונמנעים". "אפילו הוא הזכיר את הסתייגות הציבור משימוש בהיתר זה", אומר נחמני. "כך או כך, שניים מגדולי האחרונים, הרב אליהו קלצקין והרב יצחק במברגר מווירצבורג, ערערו מהיסוד את דבריו. הם אסרו כל צער בעלי חיים לצורכי רווח, ואין מי שחלק עליהם".
לדברי נחמני, איש מהרבנים שאליהם פנה לא הכיר את הפסיקה האוסרת. "אי אפשר לסמוך על פוסקי הלכה המחווים דעה בסוגיה כה חמורה - של הלכות דאורייתא, של חיים ומוות לבעלי החיים, של עניין יומיומי לאדם המצוי - אם הם מכירים רק את הדעות המקלות בסוגיה. בנוסף, הנחת היסוד של תרומת הדשן, שלפיה בעלי החיים נבראו כדי להפיק תועלת מגופם, היא אמירה מחשבתית ופילוסופית, לא הלכתית. הנחה זו אינה מקובלת על גדולי הפילוסופים ובעלי המחשבה, כמו גם כמעט כל אדמו"רי החסידות, הבעל־שם־טוב, רבי נחמן מברסלב וגם הרב קוק.
"הרבה רבנים מהשורה הראשונה בכלל אמרו לי שאין שום צער. הם לא שמעו על האפרוחים שנגרסים בהמוניהם, על מיליוני העופות שמתים ממחלות, או על סבלם של העגלים. הצעירים שחשופים לתקשורת מכירים את העובדות האלו, אבל יושב הפוסק הגדול שכולם סומכים עליו, והוא בכלל לא מכיר את המציאות. כשרבנים נותנים חותמת כשרות לתעשייה הזו הם מרמים את הציבור, יש פה הונאה. אני יודע שאלו אמירות קשות, אבל ברגע שהציבור יקלוט את זה, יהיה זעזוע עצום. האדם התמים חושב שהעוף שקנה לשבת הוא כשר, אבל בעצם אין כזה מושג היום: הגידול של בעל החיים מרגע שנולד הוא כולו איסור דאורייתא, אז מה זה משנה שהשחיטה כשרה?"
היוזמה של נחמני ושלומי כבר החלה לעורר הדים במגזר. בעקבות כתבה באתר "כיפה" פנו אליהם כמאה טבעונים דתיים, וכעת הם מנסים לקדם יחד את המודעות לבעייתיות ההלכתית של צריכת מזון מן החי. בין היתר הם עוסקים בגיבוש תפריט טבעוני בריא ומזין בעבור ישיבות תיכוניות ופנימיות, כזה שעלותו אינה גבוהה מדי.
לצד התגובות החיוביות הוטחו בנחמני ושלומי גם טענות־הנגד המוכרות: הדגשת מידת החסד והרחמים כלפי בעלי חיים, אמרו להם, גוררת התאכזרות דווקא לבני אדם. "בכל נושא אדם צריך לעשות חשבון נפש ולבדוק אם הוא טועה", אומר על כך נחמני. "אם הוא דואג לחתול יותר מלשכן שלו, הוא צריך לתקן את מידותיו. אבל אי אפשר להגיד לציבור – תמשיכו להתעלל בבעלי חיים ולהתאכזר אליהם רק בגלל שקיימת בעיה מוסרית בתחום אחר".
ובכל זאת, יש סדרי עדיפויות, ועניי עירך קודמים. לא חשוב יותר להיאבק למען זכויותיהם של בני אדם לפני שדואגים לבעלי החיים?
"אם מישהו ייסע עכשיו לאינדונזיה וידאג שם לפילים במקום לדאוג לחברים שלו בשכונה, זה מזויף ואין כאן רחמנות אמיתית. עם זה אני מסכים. אבל אנחנו מדברים על אדם שיושב כאן ומחליט לא לאכול בעלי חיים שמגדלים בשבילו פה, בישראל, מכיוון שמתאכזרים אליהם. זה לא פוגע בהתנהגות המוסרית כלפי בני אדם, ולא בא על חשבון משהו אחר. בדרך כלל אותם אנשים שדואגים לבעלי חיים הם אלה שדואגים גם לבני אדם, ודווקא אלו שמעלים את הטענות נגדם יושבים על הספה ולא עושים כלום למען הזולת. אני באופן אישי עוסק בענייני רווחה במסגרת הגרעין התורני, וגם פעיל למען איכות הסביבה".
"אין שום סתירה בין שני המישורים", מסכימה שלומי. "אני גם מאמינה שהקב"ה יוריד הרבה מהסבל של עם ישראל אם אנחנו נוריד את משא הסבל מהחוליה החלשה ביותר בקוסמוס שלנו, שאלו בעלי החיים. חברה הרי נמדדת ביחס שלה לחלשים. דבר שני, כדי להיות טבעונים לא צריך לעשות הרבה הפגנות. אני טבעונית, זה מה שאני אוכלת, ויש עוד פעילויות חברתיות אחרות שאני עושה.
"חשוב מאוד לעזור לבני אדם, אבל שם תמיד יש מחלוקות. לעומת זאת, אף אחד לא יחלוק על כך שבעלי החיים הם חפים מפשע, הם לא עשו לנו שום דבר רע. זה הכי ברור ופשוט. אז קודם כול תרדו ממי שלא עשה לכם כלום וברור שאין עליו שום אשמה".
אתם טוענים שחמלה על בעלי חיים צמודה לחמלה אנושית, אבל גארי יורופסקי, ה־גורו של הטבעונות, מפגין לפעמים יחס מאוד בוטה ואלים כלפי בני אדם.
"גארי מעולה בתוכן שלו, אבל עם סיגים, פסולת. ההתנהגות שלו בעייתית. הוא לא מייצג את כלל הטבעונים, כמו שחלק מהרבנים שאליהם פנינו ואכזבו אותנו בתשובות שלהם, לא מייצגים בעיניי את היהדות. אני גם חושבת שאדם שהולך וצופה שעות בסבל של בעלי חיים, בשלב מסוים מתפוצץ. אני יכולה להבין את הסבל שלו".
"מעשה בעגל שהוליכו אותו לשחיטה. ברח העגל והכניס ראשו תחת כנפי בגדו של רבי (יהודה הנשיא) וגעה בבכייה. אמר לו רבי: לך, לכך נוצרת. אמרו: הואיל ואינו מרחם, יבואו עליו ייסורים. (חלה שלוש־עשרה שנים בחולי מעיים) ועל ידי מעשה הלכו, שפעם אחת הייתה שפחה של רבי מטאטאה את הבית, והיו בני חולדה נמצאים שם, וטאטאה אותם. אמר לה רבי: הניחי להם, שנאמר: ורחמיו על כל מעשיו. אמרו: הואיל ומרחם, נרחם עליו"
(ע"פ בבלי בבא מציעא, דף פה ע"א)
בכתבתו של יואב שורק שהתפרסמה במוסף זה ועסקה בביות חיות המשק, סיפר ד"ר ירון דקל כי הפך לצמחוני בעקבות ביקורים במשחטות. כיום הוא סבור שישנה גם בעיה הלכתית חמורה בתהליך השחיטה. "לפי ה'בן איש חי', אסור שהחיות יראו את חברותיהן שנשחטות לפניהן, כיוון שהדבר יגרום להצטמקות הריאה שלהן ויהפוך אותן לטרפה", אומר לנו דקל. "היום כל פס הייצור בנוי כך שהבהמה לא רק נוכחת בשחיטה של אלה שלפניה, אלא גם רואה את כולן תלויות ומפרפרות מעל הרצפה".
דקל אינו קורא לשלח לחופשי כל בעל חיים כלוא; כמי שחוקר את ביות החיות, הוא סבור שהשימוש בהן על ידי האדם הוא בגדר התפתחות אבולוציונית טבעית ואפילו רצויה מצדן. "אני לא מאלה שגורסים שצריך להחזיר את הגלגל לאחור. גם הנדסה גנטית היא דבר מצוין שסיפק לאדם פתרונות, כמו האינסולין למשל. אבל אני מציע לחשוב יותר על הנושא של צער בעלי חיים. אדם ירא שמיים לא צריך להימצא בקצה השרשרת שמורכבת מהמון עברות, כמו שהוא לא יעשה קידוש על יין שנגנב".
אבל מה הפתרון במקרה של תעשיית הבשר, החלב והביצים? אם בעלי החיים יגודלו בתנאים אופטימליים, הצריכה תהיה אפשרית רק לעשירים, לא לציבור כולו.
"אין לי פתרון לכלל עם ישראל. גדולי ישראל צריכים לשבת ולחשוב על כך. אולי הכיוון הוא לא לאכול כל יום בשר, ואז ממילא היקף השחיטה יהיה קטן יותר, ויהיה אפשר לשים לב יותר לפרטים. תאוות הבשר האינסופית צריכה להירגע".
אחד התומכים המפתיעים בצמחונות על רקע דתי הוא הרב יצחק ליפשיץ מפסגת־זאב, שוחט לשעבר. "כבר כילד הייתי צמחוני תקופה ארוכה", הוא מספר. "בשלב מסוים הפסקתי, ואז החלטתי ללכת להיות שוחט, בכוונה. אמרתי שאני לא מוכן להיות צבוע: אם אני אוכל בשר, אני גם אהיה זה שהורג אותו. הייתי חייב לחוות את זה בעצמי".
ומה חווית?
"בתחושה שלי, הפרות דווקא לא סובלות בדרך לשחיטה. לדחוף פרות למחלבה זה הרבה יותר קשה. גם בשחיטה עצמה, יש היום מין מסגרת פח שעוטפת את הפרה ומרגיעה אותה. יכול להיות שזה נראה בעייתי מבחוץ, כי כל הריגה של בעלי חיים נראית לא טוב, אבל באופן מעשי זה עובד. הפרות הרבה יותר רגועות". בכל הנוגע לעופות, ההתרשמות שלו הייתה קשה הרבה יותר. "התרנגולות ממש נאבקות. תופסים להן את הצוואר והן מנסות לברוח, זה ממש נורא".
בעקבות ניסיונו כשוחט חזר ליפשיץ לצמחונות כמעט מלאה. כיום הוא אוכל בשר פעם בשבוע מטעמי בריאות. "האם הייתי אוסר על שחיטה? לא", הוא אומר, "אי אפשר לכפות על חברה שלמה לשנות את התזונה שלה, ואין תקדים של הלכה שמטילה איסור כל כך חריף על הציבור. המקרה היחיד שאני מכיר היה כשאסרו בבני־ברק את חבישת הפאות, וגם אז חלק נכבד מהציבור באמת לא קיבל זאת".
יש מקום לחשש שמאבק למען בעלי החיים יוביל דווקא לאכזריות כלפי בני אדם?
"ממש לא. מי שחושב שצמחונות היא בעייתית, אני ממליץ לו להתנסות בשחיטה בעצמו, ואחר כך שידבר. אם אין לו בעיה עם זה, אז בסדר. צריך להרגיש את הרצח בידיים, כמו שאני הרגשתי אותו, כדי להבין. התחושה הזאת לא עוזבת אותי".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם