חרדים וחילונים השנה נפסיק את מלחמות השבת
ירושלמים, איך קורה שלמרות שעל שמונים אחוז מהנושאים יש לנו הסכמה, אנחנו מתעסקים מאה אחוז מהזמן רק בעשרים אחוז שנשארו? במקום להתמודד עם בעיות שמציקות לכולם, אנחנו עסוקים, משני צידי המתרס, בבית קפה שייפתח או שלא בשבת
לעם היהודי והציבור הישראלי יש לפעמים רגשות עזים של סולידריות עמוקה וערבות ההדדית, ולפעמים רגשות של כעס תסכול וההאשמה, אבל בסוף הוא גם עם חכם ונבון שהתבונה שלו גוברת על הרגש.
עוד כותרות ב-nrg:
- זאת כפרתכם: פידיון כפרות רגע לפני כיפור
- דניאל זמיר: השנה אייחס חשיבות גם לעצמי
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כנציג ציבור ירושלמי אני תמיד משתומם איך קורה שלמרות שבשמונים אחוז מהנושאים אנחנו מסכימים אנחנו מתעסקים מאה אחוז מהזמן רק בעשרים אחוז שנשארו. כל המחקרים מראים שעזיבת הצעירים מכל הגוונים את ירושלים היא בגלל תעסוקה ודיור בר השגה. אז מה אנחנו עושים? במקום להתמודד עם הבעיות שמציקות לכלל הציבור, אנחנו עסוקים, משני צידי המתרס, בבית קפה שייפתח או שלא בשבת. כאילו אם יפתח כאן בית קפה בשבת רח"ל, הצעירים יחזרו לנהור לירושלים.
עדיף להילחם על הבירוקרטיה המעייפת. חרדים מפגינים מול בית קפה שפתוח בשבת
צילום: פלאש 90
במקום להילחם בבירוקרטיה המעייפת ובשנים הארוכות שעוברות עד שתושב שרוצה מצליח להוציא היתר בניה, יש מי שמעדיפים לעסוק בשאלה ההו-כה גורלית: האם הסינמה סיטי יהיה פתוח בשבת או לא.
כשצד אחד עסוק בפתיחת מסעדות בירושלים בליבוי כלי תקשורת שמבשרים על "הישועה" הגדולה שהגיעה לעיר, הצד השני לא מסוגל לשתוק מול חילול הקודש. ואז שוב מתחיל הריטואל הקבוע של הפגנות, מחאות, מכתבים וסערות. שוב אנחנו מוצאים את עצמנו מכלים את הזמן על העשרים אחוז עליהם אנחנו לא מסכימים.
בממשלה הקודמת היו יועצי תדמית שאמרו לשרי החינוך והאוצר לשלול תקציבים מילדים חרדיים. השרים שמעו והפנימו. זה לא הציל את הכלכלה אבל נתן תחושת פורקן רגעית. האם זה הפתרון? האם זה מה שהאזרחים מצפים מהנבחרים? שיתנו מזור למצוקה רגעית? האם לא הגיע הזמן לשלב ידיים, דתיים וחילוניים, ולעסוק בדברים החשובים באמת?
הגיע הזמן להשקיע את האנרגיות בפיתוח התעסוקה, במלחמה בבירוקרטיה, בדיור בר השגה. במטרות ששותפות לכל אזרח במדינת ישראל. ערבים ויהודים, דתיים וחילוניים. אולי אם נצליח לשים בצד את המריבות הקטנות שמשבשות את שגרת חיינו, נפנים שלנצח יהיו בעיר הזו אנשים שלא יפנימו את קדושתה וחשיבותה, ונצליח לדאוג לדברים החשובים באמת, להשאיר את הצעירים בבירה. ומי יודע אולי האחדות הזו תביא גם לבניין בית המקדש במהרה בימינו.
הכותב הוא חבר מועצת העיר ירושלים
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם