חזרה בתשובה: מסע שאף פעם לא מגיעים בו ליעד
אפשר לחשוב שזה מביא לדיכאון כי לא יכולים אף פעם להשלים את המשימה. ההיפך הוא הנכון, כי תמיד נשאר מה לעשות, לא עומדים במקום אלא תמיד נשאר לאן להתקדם. מי שסיים להתקדם מסתלק מהעולם הזה
כיון שהשנה יש שבת בין יום כפור לסוכות, פרשת וילך נקראת בשבת שובה, בנפרד מפרשת נצבים שקראנו לפני ראש השנה. השבת הזאת קבלה את שמה דווקא מההפטרה המתחילה בפסוק שובה ישראל עד ה' א-לוהיך (הושע יד).עוד כותרות ב-nrg:
- תקיעה כפולה: טרנד השופרות כובש את הרשת
- חרדים וחילונים השנה נפסיק את מלחמות השבת
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ידועה השאלה של חז"ל, "עד ועד בכלל או עד ולא עד בכלל?". "עד בכלל" משמעותו שאפשר להגיע עד ה' ו"לגעת בו". "לא עד בכלל" משמעותו שאליו בדיוק לא מגיעים. במילים מודרניות השאלה הזו מנסה להבין - האם התוצאה חשובה או התהליך? על זה עונה פיוט של ריה"ל שחלק מקהילות ישראל אומרים בראש השנה: חקור פעליו, רק אליו אל תשלח ידך.

''בתהליך של התקרבותנו לה' אנו עולים בצורה פרוגרסיבית, לא קופצים''. סליחות בכותל
צילום: אדי ישראל
קיימות התייחסויות שונות לעניין התשובה: יש המדברים על בעלי תשובה ויש המדברים על חוזרים בתשובה, לא תמיד מבחינים בין המושגים. למעשה, יש הבדל תהומי בין שניהם. בעל תשובה הוא מי שכבר שולט על התשובה, הוא הבעלים של התשובה. הוא סיים את משימתו, לכן במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. בעלי תשובה עומדים, אין להם כבר לאן לפנות, סיימו. צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד, הם ממשיכים בתנועה. לכן נדבר על חוזרים בתשובה.
על זה מדבר הפסוק הנ"ל בהושע, אולי רומזת לזה האות ה"ה בסוף שובה: קריאת כוון, אל ה'. רמז נוסף בתחילת הפרשה עצמה: וילך משה, התורה וההפטרה מדברות יחד על משהו דינמי, על תהליך. אם משה לא יוכל עוד לצאת ולבוא, בעצם הוא סיים תפקיד.
למה הדבר דומה? לאדם שנמצא על סיפון של ספינה, רואה את האופק, וחושב שהוא מתקרב אליו, אבל אף פעם לא מגיע אליו. המסר הוא שתהליך תשובה הוא תהליך מתמשך, מרגישים התקדמות, אבל לא מגיעים ליעד. עד ולא עד בכלל. מאן דהו יגיד שזה מביא לדיכאון כי לא יכולים אף פעם להשלים את המשימה. ההיפך הוא הנכון, כי תמיד נשאר מה לעשות, לא עומדים במקום אלא תמיד נשאר לאן להתקדם. תהליך אינסופי. מי שסיים להתקדם מסתלק מהעולם הזה.
מדוע במספר תחנות מתוארים תהליכי תשובה ככאלה שמגיעים אל יעד סופי? אחת מהן היא מ"ט הימים מפסח עד עצרת המתוארים כמדרגות שעולים מן המקום הירוד של עבדים משוחררים עד ויחן שם ישראל תחת ההר. התשובה היא שבני אדם לא יכולים לקלוט אינסוף, מבחינת "אליו אל תשלח ידך".
אנו יכולים להפנים "קירוב דיסקרטי" של המהלך, צעד אחר צעד, כל צעד בנפרד. מכאן כל התיאורים במספר סופי של תחנות: ארבעת השלבים של סולם יעקב, ארבע הממשלות המתוארות בפיוט של ר' שלמה אבן גבירול (שחרית של יו"כ). עם זאת, בפועל, מאיתנו עד הקב"ה יש אינסוף מדרגות, כפי שמסביר ר' יוסף ג'קטילציה, מגדולי התורה בספרד, בספרו שערי אורה. בתפילתנו אנו פונים ישר לקב"ה, לשום דרגת ביניים, אבל בתהליך של התקרבותנו לה' אנו עולים בצורה פרוגרסיבית, לא קופצים.
נכון, יש דברים שנראים כמו קפיצת מדרגה. מי שעד כה לא הניח תפילין ועכשיו מתחיל נראה כקופץ מ-0 (אין תפילין) ל-1 (יש תפילין), אבל בפועל הוא הגיע לזה בתהליך איתי ומתמשך, והנחת התפילין היא רק הסימפטום שהוא עלה למדרגה זו. יש רצף אינסופי של דרגות עד ה', אין חורים ביניהם שחייבים כאילו לקפוץ, לדלג מעליהם. רק קשה לנו להרגיש את האינסופיות הזאת, מבינים רק סופיות.
בית המקדש של מטה מעניק לנו המחשה של האינסופיות של מעלה. בסוף פרשת יתרו כתוב: ולא תעלו במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערוותך עליו. במציאות, אין סכנה שערוות הכהן תתגלה בעלותו למזבח: יש לו מכנסיים ארוכות מתחת לכותונת. הפסוק רומז שאם אתה חושב שעליה אל ה' מתבצעת בקפיצות דרגה, בעליה לא רציפה, אזי תתגלה ערוותך באמונה, חוסר כלשהו. לכן עולים למזבח העולה (שימו לב לשם!) בכבש רציף.
כך היא עבודת התשובה. עולים באופן רציף, בלי חורים, בהתמדה. שובה ישראל עד ה' א-להיך. זאת דרך העלייה של ישראל.
גמר חתימה טובה, בע"ה ניפגש בעזרה בהקהל.
הכותב הוא ראש הקתדרה למחקר במתמטיקה, תורה וחינוך ב"מרכז האקדמי לב"
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg