רוצה להחכים? עקור עצמך ממקומך הטבעי והנוח
על מנת להכות שורשים ולהטביע בלב האדם את המעשה, יש להשקיע ולהתאמץ. עצם הפעולה והמאמץ מייקרים את המעשה ומטביעים באדם רושם חזק יותר. פרשת וילך
אחד הציטוטים היותר מפורסמים של הסופר ויליאם ארתור וורד מתייחס למורה האידיאלי: "מורה בינוני. – אומר. מורה טוב – מסביר. מורה מצוין – מדגים. מורה מושלם - מעורר השראה.עוד כותרות ב-nrg:
- תקיעה כפולה: טרנד השופרות כובש את הרשת
- חרדים וחילונים השנה נפסיק את מלחמות השבת
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אם יש מורה שעורר ההשראה בעם היהודי, הרי זה משה רבנו, שאמר, הסביר, הדגים, אך בעיקר - עורר השראה. טרם פטירתו, בנקודת המפגש האחרונה של העם עם מורהו, באה לידי ביטוי גדולתו הן בהליכותיו והן בדבריו. אירוע זה מייצג את הנהגתו מעוררת ההשראה לכל הורה ומורה שישכיל לדמות הנהגה זו לנגד עיניו ברצונו לחנך, לכוון ולהדריך את הדור הבא.
''משה לא מתרווח לנוכח התקהלות העם אלא יוצא אליהם''. ישיבה
צילום: מירי צחי
לכאורה היינו מצפים כי העם יתכנס סביב משה אשר ישמיע להם את דבריו האחרונים. ואכן נכתב בפרשה הקודמת כי העם התקהל ושעמדו ניצבים לשמוע את דברי משה, אולם פרשה זו פותחת במילים "וילך משה... ". לאן הלך כאשר העם ממתין לשמוע את דבריו?
חז"ל לימדונו: "הווי גולה למקום תורה" – אם ברצונך ללמוד ולהחכים עליך לעשות מעשה, לעקור עצמך ממקומך הטבעי והנוח אל המקום בו תלמד. על מנת להכות שורשים ולהטביע בלב האדם את המעשה, יש להשקיע ולהתאמץ. עצם הפעולה והמאמץ מייקרים את המעשה ומטביעים באדם רושם חזק יותר.
אך אם תלמיד ישקיע ויתאמץ ברצון ללמוד דבר מסוים והיחס שיקבל מהדמות החינוכית ממנה רצה ללמוד יהיה שוויון נפש אל מול המאמץ, הרי שהמסר העובר למתחנך הוא שאין הדבר חשוב עד כדי לקובעו בלב.
כאשר עומד משה לומר לעם את דבריו האחרונים, ללמדם בפעם האחרונה ולהנציח בליבם את דבריו. אין הוא רואה בעצמו רק "דוור" המעביר את חומר הלימוד שנתבקש. משה רואה הוא בעצמו, מורה, מחנך, אשר אחראי למסר העולה מבין הדברים. וכדי לייצר השפעה משמעותית ולהטמיע את הדברים בלב העם, הוא נוקט בפעולה מעשית. אין הוא מתרווח לנוכח התקהלות העם אלא יוצא הוא אליהם - "הולך". הליכה שכל כולה תנועת המחנך אל הקהל שבא לקבל מרבו.
בהמשכה של הפרשה "ויכתוב משה את השירה הזאת, ביום ההוא, וילמדה, את בני ישראל". אופן התייחסותו של משה אל דברי התורה, אף היא מעוררת השראה. משה, ברצונו להעביר לעם מסר עמוק בהתייחסותו לספר הספרים היהודי מכנה את התורה "שירה". אל לו לאדם לראות בתורה ספר היסטוריה, סיפורי מורשת ומסורת, אף לא ספר חוקים גרידא אלא שירה. וכשם שהשירה נובעת מלבו של המשורר ונכנסת ללב המקבל וכשם שהיא מלאת חיות ומפיחת חיים, כך צריכה להיות התורה בחיי העם היהודי הן בדרכי העברתה והן במהותה.
בימים אלו, תחילתה של שנה חדשה, עלינו כהורים, כמורים וכבני אדם המהווים דוגמא האחד לאחר, כחברה ואפילו כל אחד לעצמו, לשוות למול עינינו את דמותו והנהגתו של משה רבינו ההולך אל העם והוא בן מאה ועשרים ועם כל זה בגילו ובמעמדו יוצא מאוהלו והולך אל העם ומנחיל שירה בליבותיהם.
הכותב הוא מרצה ופעיל במרכז משמעות רמת אביב
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם