מלחמות היהודים: רבני קהילות אירופה נגד חב"ד
במרכזים יהודיים רבים במערב אירופה מתנהל מאבק בין הקהילות הוותיקות והרבנים המקומיים והציוניים לשלוחי חב"ד. הקהילות מתלוננות על השתלטות "חושבים שרק הם צודקים", ואילו השלוחים מספרים על חשדנות ואיבה "הרגשנו לא רצויים"
קור של מספר מעלות מתחת לאפס. קבוצה של שליחי בני עקיבא ישראלים יורדים מהמטוס השוודי שהוביל אותם אל הלסינקי בירת פינלנד. באמתחתם כלי נגינה, תפאורה, תלבושות והמון מצב רוח, כדי לנסות להביא את אווירת חג החנוכה לקהילה היהודית הקטנה. מה שאותם שליחים לא ידעו זה שבטעות, או שמא בכוונה, באותה השעה שבה היו אמורים להעלות את מופע "קרוואן חנוכה" המיתולוגי שלהם בבניין הקהילה היהודית יתקיים אירוע חגיגי של חב"ד במרכז העיר.
עוד כותרות ב-nrg:
- נס גדול היה לה: הרב שקבע שלכל אישה מגיע גבר
- יוסי שריד: "הרגשתי את הנשמה נפרדת מהגוף"
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
המתיחות בין הקהילה היהודית והשליחים לחב"ד הייתה גבוהה, אך נמצא פתרון - האירוע של בני עקיבא וההסתדרות הציונית יידחה בכשעה, ואילו באירוע של חב"ד יוכלו השליחים להודיע על הבמה כי ישנו אירוע בבניין הקהילה. אך כאשר הגיעה השליחה שאינה דוברת מילה בפינית, לבושה כסביבון, לאירוע החב"די, חשכו עיניה: מאות בני אדם השתתפו בהפנינג יוצא דופן: מתחם ההחלקה על הקרח הוקדש כולו לילדים שביקשו לחגוג, חנוכיית ענק בגובה כמה וכמה מטרים נחצבה בגוש קרח, ואילו למשתתפים הוגשו קפה ושוקו חם, סופגניות טריות ומגוון פינוקים. בנוסף, צמרת ההנהגה הציבורית של פינלנד השתתפה באירוע.
"איך אפשר להתחרות בדבר הזה?", חשבה לעצמה, הרי בסך הכול מדובר בשליחים ישראלים עם המון מוטיבציה, התלהבות, כלי נגינה ותסריט חביב ביותר, אך ממש לא בשפה שבה מדברים הילדים בקהילה.
האירוע הזה, שקרה לפני מספר שנים, אינו אירוע יחיד. אירועים דומים מתרחשים בכל רחבי העולם, במיוחד בקהילות הקטנות, ואם נדייק, בעיקר באירופה. בעשור האחרון יצא לי באופן אישי לסקר כמה סכסוכים בין הקהילה היהודית הוותיקה והשמרנית (לא בהכרח בהיבט הדתי) מול אותם שליחים נמרצים של חב"ד, אשר ללא ספק כובשים את העולם היהודי, ואת אירופה עצמה.
כדי להבין את הדינמיקה, ישנה חשיבות להכיר את הקהילות היהודיות באירופה: קהילות רבות, במיוחד במערב אירופה אך גם במזרחה, פועלות במבנים עתיקים הנמצאים לעתים רבות במרכזי הערים, ובמבנה ארגוני ישן שלעתים רבות כבר אינו רלוונטי לדור הצעיר. בערים רבות אין בתי ספר יהודיים, ואילו הקהילה עצמה לרוב אינה דתית ממש. בעשרות השנים האחרונות החלו אט אט להגיע שליחי חב"ד, ואלה הפכו עם הזמן לכוח דומיננטי ביבשת, אולי אף הדומיננטי ביותר. אך בין אותם שליחים לבין רבני הקהילות ומנהיגיהן, רובם עם אוריינטציה אורתודוקסית, נוצר לא פעם חיכוך, דבר שיכול בחלק מהמקרים לגלוש אף לאלימות ולמשבר פנים קהילתי גדול.
החב"דניקים יטענו שהקהילה לא מקבלת אותם ומתנכלת אליהם, בקהילה יטענו כי החב"דניק מבקש "להשתלט". דוגמה לכך ניתן למצוא באוסלו שבנורווגיה, שם מתנהל ויכוח ארוך שנים בין שליח חב"ד הרב שאול וילהלם לבין הקהילה היהודית הוותיקה והזעירה. בכתבה שפורסמה בעיתון המודיע בשנת תשס"ט סיקר כתב מטעם העיתון את חייהם של בני הזוג וילהלם באוסלו בצורה חד צדדית, וניסה לשקף את המצב שבו עומד השליח.
"מסע הרדיפות שניהלו מולו מזכיר ימים חשוכים", נכתב. בכתבה נטען כי וילהלם "לא צורף למניין, לא הועלה לתורה ביום הזיכרון של אמו", ו"ילדיו הרכים והקטנים לא יכולים ללמוד בגן הילדים היחיד שיש במדינה". בכתבה נוספת באותו המוסף, תחת הכותרת "הכניסה ליהודים אסורה", מתאר העיתונאי החרדי ביקור בבית הכנסת הגדול בעיר, שבו אחד מחברי הקהילה בשם מיכאל אומר לו: "אנחנו לא משתפים פעולה עם שליח חב"ד. הם רוצים להשתלט על כל מקום... לא יודע מה הוא עושה פה".
מקרה דומה ניתן למצוא בפראג, שבה פועלת כיום קהילה יהודית קטנה מאוד (1,700 יהודים רשומים). בכתבה שפורסמה באתר החב"די COL לפני שנים דווח כי "בית הכנסת אלטנוי המפורסם, שהוא אחד מבתי הכנסת העתיקים ביותר באירופה, היה במשך שמונת החודשים האחרונים סגור לתפילות.
הצעד הדרסטי נעשה על ידי הרבנים קרול סידון, הרב הראשי לצ'כיה, וסגנו הרב מנחם קלכהיים, שליח הסוכנות היהודית לפראג, לאחר שמחלוקת בנוגע לניהול בית הכנסת בינם לבין הרב מאניס באראש, שליח חב"ד בפראג, שהובאה ברצון והסכמת שני הצדדים אל הדיין הרב זלמן נחמיה גולדברג, חבר בית הדין הרבני הגדול בירושלים, להכרעה, הוכרעה על ידי הדיין לטובת הרב באראש".
עוד נכתב באתר כי "למרות התחייבות הרב סידון בחתימתו לציית לכל פסיקה שייתן הרב גולדברג והתחייבות דומה של הרב קלכהיים, לאחר כחודשיים שבהם ניהל הרב באראש בהצלחה את בית הכנסת הגיעו הרבנים סידון וקלכהיים לבית הכנסת בשבת פרשת תזריע – ערב ראש חודש ניסן תשס"ה – בליווי חבורת בריונים, הפריעו למהלך התפילה, נעלו את ארון הקודש, לא נתנו לרב באראש לקרוא בתורה ולדבר בפני הקהל, ובסופו של דבר האירוע הסתיים במכות שנתנו אנשיהם לנערה מציבור המתפללים שמחתה בעדם - מכות שגרמו לה להתאשפז למשך השבת בבית רפואה".
ייתכן שהמקרה של פראג הוא חריג, אך בחרנו לדבר דווקא עם אחד מרבני הקהילה, כדי להבין את התבנית שחוזרת על עצמה בקהילות רבות.
הרב מנחם קלכהיים המוזכר בכתבה משמש כיום ראש מחלקת הכשרות וסגן הרב של פראג. לטענתו, 70 אחוז מחברי הקהילה עברו את גיל 70. "יש אצלנו יותר לוויות מלידות", הוא אומר, ומוסיף: "כמובן, יש בעיר עוד אלפי יהודים שאינם חברי קהילה". החב"דניקים של העיר יטענו כי הם היחידים המנסים להיות בקשר עם כל אותם אלפים, זאת במקביל לתיירים הרבים הפוקדים את העיר.
"אני יוצא מדאגה ואהבת ישראל, אני לא רוצה להכפיש", הוא אומר ומבקש שלא להיכנס לדוגמאות על הקהילה שלו, כדי לא להצית מחדש את המחלוקת, "אני רוצה לגרום לאחדות בעם ישראל". לגבי חב"ד הוא מסביר כי "השליחויות הראשונות היו של התנועה הציונית. מפעל השליחות החב"די התחיל לפני כ-50 שנה בתוניס וזלג לאירופה".
לטענתו, "בתפיסה של חב"ד, הם מאמינים שהם ה-חסידות והם ה-יהדות. בכל בית של שליח תמצא ארונות מלאים רק בספרים של חב"ד. לא מסילת ישרים, לא מורה נבוכים, ברור שלא חסידויות אחרות. המפעל של השליחות שלהם זה להפיץ את התורה המיוחדת של חב"ד, היא האמת ואין בלתה, רק הם צודקים, האמת כולה בכיס שלהם".
הרב קלכהיים אומר כי בניגוד לארה"ב, שבה יש מקום לתחרות בריאה בין שאר הזרמים לחב"ד, באירופה מדובר בטריטוריה קטנה ודלילה. "באירופה יש קהילות עתיקות, עם מבנים קהילתיים עתיקים, ואילו שליחי חב"ד מגיעים בגישה שהם האמיתיים ורק על פיהם יישק דבר. בכל מקום שיימצא בו שליח חב"ד הוא יגיד 'אני הרב האמיתי של העיר, כי אני היהדות האמיתית'".
עוד אומר הרב קלכהיים כי "הטעות של התייר הישראלי באירופה היא שכשהם מחפשים משהו כשר, הם מיד חושבים 'בית חב"ד'. הם בכך מוחקים את הקהילות היהודיות המסורתיות. לתיירים חב"ד זה נחמד, אבל ברוב הקהילות של אירופה הפעילות של חב"ד לא מעמיקה בתוך הקהילה". לטענתו, שליחי חב"ד ירבו לעבוד עם התיירים או עם מהגרים ישראלים ואחרים המתגוררים בערים השונות, "לא עם לב לבה של הקהילה. הם מוחקים את הישות המקומית ורואים עצמם כמרכזיים".
ספר מהזווית שלך, מה התהליך שעובר חב"דניק שמגיע לקהילה?
"זה מתחיל בתמימות, 'תנו לי בית כנסת' או מבנה להקים בו גן, ולאחר מכן מתפרס לעוד ועוד תחומים. בסופו של דבר זה מביא לסכסוכים על שליטה על נכסים בקהילה כמו מבנים ובתי כנסת. הוא יגיד בהתחלה שהוא מבקש להעביר פעילות לילדים או לקהילה, ולאחר מכן, כשיגלה שיש כמה בתי כנסת ריקים, הוא מבקש בית כנסת, ואז בונה סביבו קהילה. במקביל הוא יעבוד על מציאת כמה 'מושפעים', לרוב הרבה אנשים עם כסף. הוא הרי צריך להחזיק את עצמו.
"בנוסף, בהדלקות החנוכייה רואים תמיד מנהיגים פוליטיים ואנשי עסקים. בשיח זה נתפס כ'באתי לעזור לכם', ובסוף זה 'רק אני צודק'. לקהילה לרוב יהיה גן מקומי, אבל אז שליח חב"ד מקים תלמוד תורה לילדיו ולמושפעים, ובמקביל הוא יכול להקים לעצמו מניין".
כפי שניתן לשער, המצב בפראג לא מזהיר במיוחד. "יש בפראג גג שבעה אנשים בבית הכנסת של חב"ד וגג שבעה אנשים בבית הכנסת שלנו, ולאף אחד אין מניין".
אבל אם יש עוד אלפים בפראג, למה שלא תיתנו מקום לשליח חב"ד, שכנראה מצליח להגיע לאותם אנשים?
"תחרות זה דבר בריא אם זה נועד להביא עוד אנשים או לחזק את הקהילה המקומית. הרי אצל חב"ד הכול צריך להיות במסגרת הנוסח שלהם. התפילין שלהם, השולחן ערוך שלהם, המקווה לפי פסיקת ההלכה החב"דית, שחיטה אחרת. זה אורח חיים אחר מהאורתודוקסי הממוצע. תבין, בפראג מתפללים נוסח אשכנז. המהר"ל כנראה התפלל בנוסח זה. להגיד 'אני מתפלל נוסח ספרד עם סידור 'תהלת ה'' בבית הכנסת של המהר"ל, זה לא ברור. מבחינתם, אם יש מקווה בקהילה הוא לא כשר. בעצם הם אומרים שכל הנשים לא טהורות. זה מביא למצב לא פשוט בכלל".
הרב קלכהיים טוען עוד כי לדעתו כמעט אין חסיד חב"ד שלא חושב שהרבי מלובביץ' הוא המשיח. "ההתבטאויות של הרבי בשנים האחרונות שלו, מתשנ"א עד תשנ"ג, היו שהוא המשיח והוא יגאל את ישראל. חלק בגלוי וחלק בסתר, כולם מאמינים שתורתו של הרבי היא הרוח הגואלת. הרבי אמר כי בית המקדש יֵרד ב-770, מטה חב"ד העולמי, 'בית רבנו שבבבל', ומשם יעלה לירושלים עם יהודי ארה"ב. אתה יכול להיות חסיד ולא להאמין למה שהרבי אמר?"
כאשר חב"דניק מגיע לקהילה כפי שציינת, מה זה גורם לקהילה?
"בהתחלה הסיוע מתקבל בברכה. לאחר מכן פתאום נחשפת אינטרסנטיות, הבלעדיות והבלבדיות".
ואז מה קורה?
"תלוי כמה הקהילה חזקה. אם היא חזקה מספיק היא שמה אותו במקום הראוי בלי כוח, אחרת הוא משתלט על חלקים ממנה. כך או כך הוא פוגע, ולעתים אף מפצל את הקהילה. החשש שלי הוא שזה יפצל את עם ישראל".
לטענתו, חב"ד אינה תנועה ציונית. "הם מנסים להסתיר את זה. מדינת ישראל מבחינתם זה גורם שמעכב את הגאולה. לדעתם מה שמעכב את הגאולה הוא התפיסה הציונית דתית של המדינה שנוגדת את המשיח. מבחינתם אסור להכיר במדינת ישראל, אסור להגיד את המילים 'מדינת ישראל'".
בניגוד לסכסוכים שהיו בעבר בקהילת פראג, אומר הרב קלכהיים כי כיום ישנם "יחסים קורקרטיים" בין שני הצדדים.
מאידך, משיחה עם שליח חב"ד לאוסלו עולה כי כנראה לא פשוט להיות שליח חב"ד, במיוחד כזה שמגיע לקהילה שפשוט אינה רוצה לקבל אותך. הרב שאול וילהלם ומשפחתו הגיעו לאוסלו מלונדון לפני 11.5 שנים, ועד היום הם לא מרגישים בנוח בתוך הקהילה היהודית הוותיקה בעיר. "לא קיבלו אותנו", הוא פותח את שיחתנו.
"האמת היא שזה מאוד מתסכל", הוא אומר. "אשתי ואני גדלנו בגולדרס גרין בלונדון, בקהילה שבה כולם חיים ביחד למרות ההבדלים הדתיים. כשאתה צועד בשכונה אין יהודי שלא אומר לך 'שבת שלום'. לא משנה אם הוא מבני עקיבא או חרדי בשטריימל. לא ציפינו לשטיח אדום, אך זה מתסכל להגיע למקום שלא מוכן לקבל אותך בצורה כל כך בוטה. זה היה מאוד קשה".
ביקשנו שלא להיכנס לפרטי הפרטים של הסכסוך בקהילה היהודית באוסלו, אלא להבין בצורה כללית את הצד החב"די, אך נציין כי בניגוד למקומות אחרים, וילהלם לא הקים בית כנסת או גן ילדים נפרד כדי לא להתחרות בקהילה הקטנה, ובמשך שנים רבות הוא לא נכנס לבית הכנסת בעקבות מתיחות קשה מאוד עם גורמים בקהילה.
"הבנו מיד שאנחנו מגיעים לקהילה קטנה", הוא נזכר. "אמרנו - יש בית כנסת אחד. שאלנו אם היה עד כה ליל סדר כללי הפתוח לקהילה. אמרו שלא היה. אין הרבה שיאמינו לתמימות, אך הגענו כדי לנסות לעזור, לעשות פעילויות יהודיות ולהיות חלק מהקהילה. לא הלך לנו. הדגישו בצורה הכי ברורה שאנחנו לא רצויים ושלא צריכים אותנו.
"משפחות יהודיות אומרות לנו שלאחר שהגענו לאוסלו זה עורר את הקהילה לפעול יותר. כמה שנים לאחר שהגענו הבאנו בחורה שתסייע לפעילויות שלנו. כתשובה לכך הקהילה החליטה להביא שתי שליחות של בני עקיבא כל שנה, ואנחנו אגב שמחים על כך.
"לא העתקתי דבר אחד שהקהילה עושה כבר ועשתה במשך שנים, אלא ביקשתי לערוך אירועים שלא התקיימו. ערכנו סדר פסח, ופתאום אחרי 30 שנה שיש יהודים שמתחננים לאירוע כזה זה קרה. המציאות היא שכיום יש יותר יהודים בסדר פסח בנורווגיה מאז ששת ימי בראשית. 200 איש מגיעים מדי שנה".
עוד אומר וילהלם כי כאשר הגיע למדינה, סיפרו לו כי חיים בה לכל היותר 1,200 יהודים. "כיום יגידו 1,500 ואני אגיד 2,000. אנחנו בקשר עם המון יהודים שהרבה מהם לא היו קשורים קודם לכן עם הקהילה. עשינו בת מצווה לבת שלי לפני שנתיים – היו שם למעלה מ-400 יהודים. יהודים נורווגים נכנסו ושאלו איפה מצאת 400 יהודים שיחגגו ביחד?"
אין לך בית כנסת משלך?
"לא".
איפה אתה מתפלל?
"בערך פעם בחודש אני עושה מניין. באופן כללי אין לי בית כנסת. בשנה האחרונה התחלתי ללכת לבית הכנסת בשבת בבוקר כדי לשמוע קריאת התורה ולהיות שם קצת זמן ואז אני הולך הביתה".
הם פשוט מפחדים שתשלט על הקהילה.
"אם הייתי יכול לדעת בבירור שזו הנקודה הייתי אומר לך כן. זה לא ריאלי שאני אוכל להשתלט, זה לא מציאותי. אני לא מחפש את זה. הרי אם אתה הרב של הקהילה זה גם מגביל. הקהילה צריכה לעשות את הפונקציה שלה".
אתה לא היחיד שלא מקובל על הקהילה.
"יש עוד מקרים, אבל פה זה די דרמטי. אני לא מכיר עוד שליח שהקהילה עוד לא קיבלה אותו כחבר קהילה. הגענו ותוך שלושה שבועות נרשמנו בקהילה, זה הרי מובן מאליו. אחרי שמונה חודשים קיבלנו מכתב שכולם הצביעו שלא לקבל אותנו. מאוד כאב לי. ביקשו שאביא את הכתובה שלנו, ונוכיח יהדות".
חשבתם לעזוב?
"אף פעם לא חשבנו לעזוב. זו האמת. כשהרופאים אמרו לנו שהזמן שלי מוגבל ביותר בעקבות סרטן בלבלב, היינו בניו יורק. הלכנו להתפלל בקבר של הרבי זצ"ל. הבטחנו לקב"ה שאם אני אצא מזה לגמרי אנחנו נשאר. יכולנו אז לעזוב בכבוד. לא היה אדם אחד שלא היה מבין אותנו, בפרט המשפחה. היה נס משמים והבראתי. היו בני משפחה שהציעו לנו להשאיר את השליחות למישהו אחר, אבל יש גם צד אחר, והוא שעם כל הנגטיביות המציאות היא שבמשך השנים נהיו לנו חברים ממש טובים כאן.
"היום אם אני צריך משהו 24 שעות ביממה אני אתקשר לחברים בנורווגיה לפני שאתקשר למשפחה. זו לא סתם שליחות, אלא קשר אישי עם עשרות משפחות, עם כמה מאות אנשים שאנחנו מרגישים מאוד קרובים אליהם ואנחנו חלק מהחיים שלהם. רואים איך זכינו להביא להם אור של יהדות".
כדי להבין את הנושא החב"די בצורה רחבה יותר, פנינו למנכ"ל מרכז רבני אירופה, הרב מנחם מרגולין. מרגולין, חסיד חב"ד, עומד בראש ארגון שהיה בעבר מעין מטרייה לשליחי חב"ד ביבשת, וכיום שואף לייצג את כלל רבני אירופה. כאשר הצגתי בפניו את הנושא, וטענתי כי ישנן קהילות שנמצאות ביחסים עכורים עם שליחי חב"ד, השיב מרגולין: "כשאתה אומר 'קהילה', השאלה היא למי אתה מתכוון; האם ליהודים בעיר או לקבוצת עסקנים שהשתלטו על מה שנקרא 'הקהילה היהודית'.
"רוב היהודים באירופה, כ-80 אחוזים, לא חברים באף קהילה יהודית רשמית. רוב הקהילות באירופה לא עוסקות ב'קירוב', מכל מיני סיבות. בניגוד לכך, חב"ד עושים קירוב ומצליחים להגיע למאות אלפי יהודים שלא קשורים לקהילה היהודית הרשמית". לטענתו, "שליח חב"ד רוצה לקרב את אותם יהודים, לא מעניין אותו להשתלט על משרת הרבנות או בית הכנסת". עוד הוא אומר כי "לא מעניין את שליח חב"ד לייצג את הקהילה כלפי השלטונות.
"תוכל לראיין 4,500 שליחי חב"ד בעולם, רובם הגדול סובלים מאוד ברמה הכלכלית ולא גומרים את החודש. אם הם באמת היו רוצים 'להשתלט' על הנכסים כנראה זה היה קורה כבר. לדעתי יש אולי כחמישה שליחי חב"ד שקיבלו בעלות על נכסים של הקהילה הוותיקה. יש כיום יותר יהודים בחב"ד מאשר בגוף שנקרא 'הקהילה היהודית', הרי בכל מקום יש עסקנים שלקחו בעלות על המוסדות האלה. מדובר בנכסים ובכספים רבים, בקהילות עם הרבה מאוד כסף ומעט מאוד חברים. כשמגיע רב חב"די פופולרי מאוד, זה מציק לעסקנים".
אתה אומר ששליחי חב"ד לא מייצגים את הקהילה מול השלטונות, אך אי אפשר להתעלם מכך שרוב שליחי חב"ד מקורבים מאוד לשלטון המקומי.
"יש הבדל בין שליח שמזמין שר או נשיא כדי למשוך עוד אנשים לאירוע ובין הגורמים שנמצאים בקשר עם השלטונות, כביכול בשם הקהילה, בנושאים של בקשות ביטחון או חינוך. שליחי חב"ד יהיו בקשר עם השלטונות כמייצגים רק במקרה שבו הם התמנו לעמוד בראש הקהילה היהודית הרשמית כמו בבודפשט או בברלין".
יכול להיות שמנהיגי הקהילות מרגישים מאוימים מכם?
"אני אחזיר לך בשאלה - האם בארץ עסקנים פוליטיים שמחים כשנכנסים להם לטריטוריה? ברור שלא. בוא לא נהיה תמימים, אנשים יושבים על סיר הבשר, אין להם קשר ליהדות חוץ מאמא יהודייה, והם רוצים לקבל את כל ההחלטות. לא מעניין אותם דת או יהדות. אם מסתכלים אמיתית, בלי אינטרסים, הם לא מתאימים לעמוד בראש קהילות וכמעט לא עשו מאומה כדי להגיע ליותר יהודים רשומים. זו התנגדות רק ממאבק כוח, כבוד וכסף".
איך אתה רואה את מצב הקהילות בעוד 30 שנה?
"עוד לפני זה יבוא המשיח וכולנו נהיה בירושלים. שליחי חב"ד ימשיכו לפעול. הם לא הולכים לשום מקום, ויש מקומות שבהם רבני חב"ד יהפכו לראשי הקהילה היהודית. במקביל, יש ערים שבהן קיבלו השלוחים הוראה ישירה מהרבי שיעבדו בתוך הקהילות, והן ימשיכו לעשות זאת. 30 אחוז מרבני הקהילות המכהנים כיום הם חב"דניקים, ויהיו עוד, זה גדל מיום ליום".
במכון למדיניות העם היהודי עוקבים מקרוב אחר הקהילות היהודיות בעולם, ובתוך כך גם באירופה. עמית בכיר במכון, ד"ר דב מימון, שגדל בצרפת, מכיר מקרוב את הקהילה האירופית ומודאג מאוד ממלחמות היהודים בין הקהילות לבין חב"ד.
"נתחיל בכך שהסכסוכים כמובן תלויים בבני האדם שנמצאים בתוכם. אם הקהילה גדולה זה יכול להיות טוב, תחרות, אך אם מדובר בקהילה בינונית זה כמו פרה אדומה שיכולה לטמא את הכול. לפעמים זה יכול להעצים את הקהילה, אבל אם זה במקום כמו פראג שבו אין מניין ומגיע חב"דניק, סביר להניח שהמצב לא יהיה טוב.
"החשש שלי הוא שחב"ד יעזבו את היהדות, ממש כמו הנוצרים הראשונים שהיו יהודים דתיים ולאחר 70 שנה נהיה להם דיסוננס קוגניטיבי", אומר מימון. "בעיניי יש סכנה שחב"ד יעזבו את היהדות וישמרו רק את שבע מצוות בני נוח. גם אחרי ששבתאי צבי התאסלם היה לחסידיו דיסוננס קוגניטיבי, אם המשיח מת איך ממשיכים? רבן גמליאל גירש את הנוצרים מבית המדרש, ואילו הם המשיכו לטעון שהם, הנוצרים, באמת 'עם ישראל'. התיקון צריך להיות לא לגרש את חב"ד מהעולם היהודי.
"באירופה רואים את חב"ד בכל מקום כמעט, והם מקיימים את הקהילה בהרבה מקומות. בלי חב"ד לא הייתה מתקיימת יהדות באירופה. בכל מקום שתשאל את הרב כמה יהודים יש הוא יגיד 100, והחב"דניקים יגידו 3,000. כי במשך 20 שנה הוא דוחף פלאיירים בתיבות דואר, מכיר כל אחד ואחד, מוכר לאחד מזוזה ולאחר אומר קדיש או עורך חופה. הם עובדים בשטח. אגב, אם חב"ד היו עוסקים בעלייה, לדעתי היינו מכפילים את מספר העולים במאות אחוזים", מחייך מימון, אשר בין היתר פועל לקידום תוכניות שונות לעידוד העלייה לישראל.
"למה הם כל כך מצליחים?", שואל מימון ומשיב, "מפני שהם מגיעים לשליחות של כל החיים, לא לשנה או שתיים. כל הארגונים שלנו, החל ברבני עמיאל הציוניים, הכוללים הציוניים או ההסתדרות הציונית, שולחים שליחים לגג 4 שנים, והם לא מסוגלים לעשות בעקבות כך שום פעילות לטווח ארוך. הם הופכים להיות מעין פקידים. חב"דניק הוא לא פקיד, ואין לו כסף מבחוץ.
"אם הקהילה מספיק חזקה זה מחזק אותה עוד יותר, אחרת נוכחות השליח יכולה לפרק את הקהילה. אלמנט נוסף הוא האופי הפסיכולוגי; אם השליח חבר'המן הוא מסוגל לעשות את הצונאמי שאנחנו צריכים ביהדות אירופה - והם עושים את זה, מפיחים חיים בקהילות המתות". מימון מסביר כי לרוב "ארגון הקהילה היהודית הוא עדת זקנים ששומרת על הנכסים ולא מסוגלת להבין שום דבר. חב"דניק לעומת זאת מביא חיות ורוח, ואם הם בונים יחסי אמון אפשר לעבוד איתם. אם היה כוח מגשר, יכול להיות שהיה אפשר לגשר בינם לבין הקהילה".
הם רוצים להנהיג את הקהילות או רק להיות כוח עזר?
"לדעתי הם רוצים להנהיג בחלק מהמקומות, ובאחרים לא. היה רב שסיפר לי שהוא לא רוצה לקחת שליטה, לא רוצה לקחת אחריות כללית, להיות זה שצריך לאשר המתת חסד או לעסוק בהפלות. החב"דניק המצוי באירופה גם לא רוצה לאשר גיורים שהם לעתים לא כל-כך כשרים".
במקביל, טוען מימון, יש לחב"ד כוח עצום במוסדות האיחוד האירופי, "יש להם כוח יתר בבריסל מול האיחוד האירופי, וזו תופעה מה שהם מצליחים לעשות שם. חב"ד יותר חזקים באיחוד האירופי מכל הארגונים היהודיים האחרים שפועלים במקום. השליח ישמש גם תמיד מעין דמות אבהית, מצפן מוסרי או יועץ זוגי כשיש לפוליטיקאי בעיה עם אשתו. הרי החב"דניקים שותים אלכוהול, והם יפתחו מסעדה כשרה טובה מול הפרלמנט, שתהיה הכי טובה, וכולם יגיעו דווקא אליה. יש להם מיומנויות של הקשבה לשוק. הרי בכל יבשת הם פועלים קצת אחרת. במזרח יש בתי חב"ד לישראלים, באמריקה בתי כנסת עבור יהודים שאינם קשורים ליהדות".
לטענתו, ראשי מדינות או גופים בינלאומיים אוהבים לעבוד עם חב"ד. "הם בדיוק הדמות היהודית האולטימטיבית, עם הזקן והכובע, צילום איתם ואתה בהחלט בקשר עם היהודים".
על הארגון של מרגולין, "מרכז רבני אירופה", הוא אומר: "זה מבחינתנו ארגון חב"די וחייבים לשתף עמם פעולה. חבל שיש ארגונים שמסתכסכים איתם, זו טעות. בעיניי יש להקים גוף שיעשה גישור בין החב"דניקים לשאר הארגונים באירופה בראשות רבנים שמכירים את העולם הזה כגון הרב עדין שטיינזלץ, הרב שלמה ריסקין והרב דוד סתיו.
"קהילת אירופה הולכת פייפן", הוא מסכם, "זה לא הזמן להסתכסך על אגו, על האני הפרטי או הארגוני, אלא לחשוב על אסטרטגיה של כלל רבני אירופה מכל הזרמים האורתודוקסיים. לבנות אג'נדה של חזון משותף. כולם מבינים שתוך שנה לא תהיה יהדות מאורגנת ומסודרת באירופה".
מה לדעתך יהיה מצב הרבנים באירופה בעוד 30 שנה?
"מי שיישאר בסוף זה חב"ד. הם יישארו בשביל שאריות הפליטה של היהודים שלא יהגרו או יעלו. אין היום הרבה צעירים שרוצים להיות רבנים באירופה, ובעקבות כך מייבאים רבנים רבים מהארץ. הרבנים הישראלים באים מבחוץ, ואילו החב"דניק יחיה בקהילה במשך עשרות שנים, ויהיה זה שבסופו של דבר יישאר במקום".
מקור ראשון במבצע היכרות. הרשמו לקבלת הצעה אטרקטיבית » היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם